הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

130 על מצנע בעור שרון

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 31 מרץ 2013 13:04

כניסות: 698

תגובות לאירועי היום אב תשס"ד

על מצנע בעור שרון(*).

אין המחשה טובה יותר לבגידתו הרעיונית של שרון בציבור הרחב בכלל ובעקרונות היסוד של הליכוד בפרט מהעובדה שתכנית ההתנתקות, שאותה הוא שוקד כל-כך להוציא לפועל, זהה לתכנית המדינית שבאמצעותה התחרתה בו מפלגת העבודה בבחירות ; אלה היו בדיוק אותן בחירות שבהן זכה להגיע לשלטון בשל דחייתו של הציבור את אותה תכנית התנתקות, שהוצגה על ידי מועמד העבודה, מצנע. האם יש ספק לגבי העובדה שהציבור העלה את הליכוד ואת שרון לממשלה כדי שלא יבצעו את תכנית מתנגדיהם הפוליטיים?

מיהם האשמים האמיתיים?

מיד לכשנרצחו שני חיילי צה"ל על ידי החיזבללה, החל בישראל מירוץ חיפוש האשמים ב...שורות צה"ל; שורה ארוכה של ליקויים תפעוליים אפשריים נפרשה על ידי אמצעי התקשורת לפני הציבור, לכאורה כדי לכוון אותו לאשמים, אך למעשה כדי להסיט את תשומת לבו מהאשמים האמיתיים. רשימת האשמים האמיתיים מתחילה בצלפי החיזבללה, ממשיכה במפקדיו ובתומכיו הפוליטיים ומסתיימת בגורמים פוליטיים ישראליים - במי שיצר את המלכוד הלבנוני החדש, אהוד ברק – או בשרון, שדאג לייצב אותו באמצעות הסכמים כמו זה האחרון של החלפת השבויים, אשר העניק לחיזבללה מעמד לגיטימי כרוצח חסין הענישה, שאותו הוא מנצל בכל הזדמנות...

הסתה לצורך הסטה – ועקרונות יסוד ללוחם ברשע.

ההשתתפות ב"שרשרת הישראלית", פעולת המחאה הגדולה ביותר בתולדות ישראל, היתה, עבור חלק מהמשתתפים, פעולה שנעשתה מתוך תחושה מעורבת של שמחה ואי נוחות. אי הנוחות נבעה מכך שחלק גדול מן הקבוצות שהשתתפו בפעולה חששו מלבטא את עצמן באופן חפשי שמא יואשמו על ידי קבוצות אחרות או מארגני השרשרת ככאלה ש"גונבות את ההצגה" או ש"מקלקלות" בדרך כלשהי לאחרות.

מבחינות רבות, זו תוצאה של הצלחת ההסתה השלטונית, שעוסקת ב"הפרד ומשול" קדחתני בין מתנגדי העריצות השרונית. הסתה שלטונית זו מכוונת נגד ההסתה כביכול של המתיישבים ומטרתה להסיט את מיקוד הציבור מהתוקפנות האמיתית, שכל-כולה מקורה בממשל. במקום להתחיל בהאשמות הדדיות בתוך המחנה, כפי שאפייני לאנשי הכיפות למיניהן, על מה שצריך לומר לתקשורת ומה שלא, עליהם להתעשת ולהבין שני דברים:

א.היוזמה הממשלתית, אשר עושה ימים כלילות כדי להפליל את המתיישבים בביטויים אלימים, תמיד תמצא ביטוי כזה או אחר שבאמצעותו תוכל לבצע את זממה. הפתרון, ביסודו, אינו התנצלות והשתופפות אלא עמידה זקופה על עקרונות.

ב.הפניית אנרגיית הביקורת השלילית לתוך המחנה לא רק מבזבזת אותה לשוא, אלא מחלישה את המחנה, שמקור עצמתו יכול לנבוע רק מכך שאנשיו פועלים לבטא את עצמם בחפשיות ולא מתוך תחושה של הויית ריב ומדון.

ובעיקר: יש לזכור כל הזמן כי זה שעומד לצידך בשדה הקרב מועיל לך. אם מחנך איננו כזה שהוא מאפשר לשניכם מרחב של חשיבה עצמאית ופרשנות אישית חפשית, אז הוא איננו ראוי עדיין למלחמה כנגד עריצות. במקרה כזה שומה עליך לנקות את ביתך לפני שאתה יוצא לנקות את חצרות שכניך.

(*) בתודה ליהודה גרובייס.

אוהד קמין