93
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 785
תגובות לאירועי היום תשרי תשס"ד
בעת סתימת פיות חוקית
מאות אלפי אזרחים ישראליים אינם יכולים לשמוע היום את תחנת הרדיו שלה נהגו להאזין דרך קבע מדי שנים – ערוץ 7.
זה קרה בעקבות פסק הדין המרשיע שקבע כי פעולת התחנה מנוגדת לחוק.
ערוץ 7 האילם הוא סמל ואם לא ישוב בעתיד הקרוב לשדר, על כולנו – כל מי שינק מהערכים ששפעו ממנו – לזכור לא רק את העובדה שהיה קיים, אלא גם את הדרך שבה נלקח מעימנו.
ספר החוקים הנוצרי-מוסלמי שעליו מבוססת מדינת ישראל מאפשר לה, כעריצות מיוחדת במינה, לפשוע נגד חופש הביטוי ולסתום את פיותיהם של אזרחיה "ללא מגע יד אדם", כלומר על ידי חוקים שכלל לא חקקה. האפשרות החוקית "לזרוק את הספר" במי שעבר על מה שאדיר זיק קרא "חוק הטלגרף משנת תרפ"ט, היא מצחיקה מאד כשהיא נעשית ברפובליקת בננות, אבל טרגית ביותר כשזה נעשה כאן, לפנינו, בדמוקטטורה הסוציאליסטית שלנו.
לא רק השמאל מתנהג כאילו כלום לא קרה; גם אנשי שלומנו מגלגלים עיניהם לשמי החוק, משותקים בגלל הכבלים שהם כפו על עצמם במו ידיהם, עוד לפני שנים, כשהכריזו שוב ושוב על מחוייבותם לחוק ולכיבוד החוק.
ונשאלת השאלה: האם, במידה ו"יוסדר הענין" (כפי שנהוגים הדברים מדי שנים בישראל), יהיו אנשי הערוץ חכמים יותר או פחות? האם יבינו, סוף סוף, שמאבקם למען חופש השידור הוא עקרוני עד כדי קביעת מצבו של עם ישראל בהקשר של חופש הביטוי או ש"ילמדו" את השיעור" וישדרו כשהם "שומרים על הכללים" וחוששים מהצל של עצמם?
אני חושש מהאפשרות השניה – מכך שחבורת הגיבורים של הערוץ תהפוך למועצת יש"ע וירטואלית – לתרנגולים החיים בלול הממשל, ניזונים מהגרגרים שהוא משליך ועושים קולות של נשרים חפשיים המהללים את מדינת החוק ישראל...
נועם פדרמן, אני נשבע.
לנועם, באשר תהיה, אני רוצה שתדע כי לעולם לא אשכח את אלה שאחראים לפשעים שבוצעו ומבוצעים נגדך, כלומר נגדנו. לא, לעולם לא אשכח את הפשעים שמבצעים היום אנשי השב"כ נגד אנשי שלומנו.
אנחנו מעולם לא נפגשנו, אבל אני יודע שאנו ידידים, כי אני יודע שאתה נלחם למעני. למעשה, כל מי שנעצר על ידי השב"כ הוא, בכוח, ידידי – כי השב"כ הוא אויבי.
על האדם לשפוט עפ"י "רוב המעשה". עפ"י עקרון זה אין בשב"כ, כמו אצל הפלשתינאים, "חפים מפשע", כי כולם משתפים פעולה נגד החפים האמיתיים מפשע.
שומה עלינו לעשות הכל כדי שבעתיד יצטרכו גם נהגיהם, טבחיהם ואנשי הניירת שלהם לתת את הדין על השותפות לפשעם הגדול: ההצקה ליהודים בארץ ישראל.
רבים יגידו: "אבל הם עושים גם דברים טובים". "לא תודה", אני אומר, "לא מדובשם ולא מעוקצם". אסור לנו להסכים עם חטאים כי אתנן בצידם. אלה המציעים לי ראשי ערבים בתמורה להשפלת יהודים מבזים אותי בדם קר.
ואפילו אם מה שהם טוענים לגבי חוליית בת-עין היה נכון, לא היה זה אלא פרי המחדל של שלטון מושחת, אשר לא רק שלא הגן על שולחיו, המשלמים את משכורתו, אלא אף דחף אותם למצב בלתי אפשרי ובלתי מוסרי של סכנת חיים יום-יומית, כשהוא מונע מהם הגנה ועוקד אותם ואת בני משפחותיהם על מזבחות ההימור היום-יומי על חייהם. שלטון זה, שהשב"כ הוא זרועו האלימה, לא רק שמפקיר את המתיישבים לידי מרצחים ומונע מהם את האפשרות המינימלית של מימוש זכות ההגנה העצמית שלהם, אלא שהוא פוגע בהם, מענה אותם, משפיל אותם – ומארגן להם משפטי שווא סודיים (ובו בזמן עטירי תקשורת) ברוח הסובייטית העתיקה.
וכשהשלטון האלים אוחז בגרונך, כל מה שניתן לעשות הוא להישבע שלא לשכוח.
אוהד קמין