65
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 765
תגובות לאירועי היום טבת תשס"ג
הבוגדת והפטריוט
ג'יין פונדה, בוגדת אמריקנית ותיקה משנות הששים, מקבלת זמן מסך על חשבון משלמי המסים בישראל, מספרת על הרפתקאותיה הפמיניסטיות, על העוול שבעקירת עצי זיתים פלשתינאיים על ידי היהודים ובהתאמה לכך היא מסרבת להיפגש עם מדינאים ישראליים, אך מבקרת את ה"הומניסט" ו"לוחם החופש" ערפאת במערתו לקראת הכריסמס.
יונתן פולרד, פטריוט ישראלי ואמריקני, מקבל, לעומת זאת, יחס של בוגד משתי הממשלות שבגדו בו, ומשלם תשלום כבד על פעולה אמיצה למען הטוב, האמת והצדק.
קלון-אמת
פעם, במסגרת מלחמת הרוח, היו נוהגים לבייש אדם על ידי כבילה לעמוד הקלון בככר העיר. היום יש מגוון דרכים עשיר יותר, החל מהזמנתו לחקירה, מעצרו והובלתו כשרגליו כבולות בשלשלאות למול מצלמות הטלויזיה (המביאות את בשורת ההשפלה למליוני אנשים), כמו במקרה של חברי מרכז הליכוד שבהם ניתן להשתמש כדי להוקיע את התנועה כולה - וכלה בהחלטה של שופט על כך שעבירות שבוצעו על ידי האיש יש עימן קלון, כמו במקרה של משה פייגלין. למקרים מיוחדים משתמשים בהוקעה כללית וגורפת שאין אדם או משפחתו יכולים להשתחרר ממנה בעולם הזה, כמו במקרה של אלפרון, "איש העולם התחתון", ש"תשלום חובו לחברה" הפך לבדיחה אל מול אלה שמניעים את עצמם היום באנרגיה של שריפתו על המוקד.
כל אלה מעלים שאלה באם הקלון שבו מדובר אינו נופל יותר על כתפי המאשימים מאשר על כתפי הנאשמים. זה נכון שאין שום ספק בכך שהציבור אכן נבחל כדבעי מהמיצג המביש של שרשרת חקירות משתתפי הקומזיץ של הליכוד בחודש שעבר– אך סביר שלא פחות מכך הוא מזועזע על ידי ההתנערות של בכירי התנועה מ"דגי-הרקק" שלה באמצעות שתיקתם; שתיקה זו, המוכיחה באופן ניצח כי חיידקי הבוגדנות והפירוד פגעו גם בתנועת הליכוד, ראויה אף היא לקלון.
ויפה עשתה ח"כ בלומנטל ששמרה על זכות השתיקה אל מול האוייב האמיתי: מערכת החוק המושחתת של מדינת ישראל, אשר דרך קבע מתקיפה את אוהדי הענין הישראלי ומגוננת על אויביו.
מערכת החוק הישראלית, החל ממשטרתה וכלה בשופטיה, הם הראויים האמיתיים לקלון, באשר הם מתייצבים במשך חמישים שנה ארוכות לצידם של רוצחים, מענים, חוטפי תינוקות ויורשיהם – ואינם עושים דבר כדי למנוע מקרבנותיהם האומללים של פשעים אלה מלרדת ביגון שאולה מבלי לראות את מעשה הצדק.
לאלה המאיישים מערכת זו, אשר שותקים, מסרבים לפעול או אף משתפים פעולה עימה באופן פעיל, שמור הקלון האמיתי, הנצחי, קלון הדורות, אשר שום סבון ביורוקרטי או תקשורתי לא ינקהו לנצח.
אי הבנה וציות מצמית
"יש משהו בלתי אנושי בהבלגה הזו" אומר, בצדק, עו"ד העצני, בהתייחסות לחוסר התגובה של נציגי ההתיישבות ביש"ע לאיום בפגיעה בזכויות האדם של אנשיהם על ידי תכניות השמאל; אך מה שנראה כאדישות לתכניות אלה, הכוללות, דרך קבע, עקירת ישובים, אינו אלא ציות – ציות מצמית; ציות זה, הנתפש על ידי החולים בו כאזרחות טובה, הוא פרי של חינוך בן חמישים שנה של המדינה, אשר חינכה את אזרחיה לכך שפגיעתה בזכויות האדם שלהם הוא זכותה ולכן ענין של קבע במשטר המקומי.
כאשר מוקיע בית המשפט את הסרבנות שמחים השטחיים שבין אנשי הימין, כי הם מאמינים שזו פעולה נגד השמאל; הם אינם מודעים לכך כי באשרם כפיה שלטונית הם מאשרים גם כל צו שלטוני שיופנה נגדם בעתיד – כולל פינוי ההתנחלויות – וכי בהסכמתם להפרת זכות האדם היסודית על ידי גיוס החובה הם מאשרים גם את עליונות המדינה על זכויות האדם שלהם, כולל זכויות הרכוש ובכך משתקים את אפשרות ההתגוננות העתידית שלהם מפני חוק עריץ.