64
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 734
תגובות לאירועי היום טבת תשס"ג
במדרון אל התהום
מרכבת האוצר הנהוגה על ידי מיעוט מטורפי הרפורמה דוהרת אל התהום כשהנוסעים בה – כל אזרחי מדינת ישראל - משותקים מאימה אפילו יותר משרי הליכוד.
תהום הטמיון, המפלצת הפוערת את פיה כנגדנו, עומדת לתקוע את מלתעותיה בכיסיו של כל אחד מאיתנו ולינוק משם את משאבינו.
פנסיונרים קשישים אשר חסכו כל ימי חייהם פרוטה לפרוטה כדי שלא יושלכו על ידי הדיקטטורה הסוציאליסטית לרחמי הבוזז מקשיבים ללהג הלא-מובן להם, המופק ללא סוף על ידי פקידי הבוזז, ה"מסבירים" שהשוד איננו כזה - ואינם יודעים מה נופל עליהם.
שוועתם של קרבנות אלה היא שתוקה, דוממת, ונשמעת רק למי שאזניו ועיניו לא טחו.
ואם יש משהו גרוע יותר מסתם שוד, אז זהו שוד צדקני שבו עושקים אלמנות ויתומים במסווה של צדק סוציאלי הפוגע בעשירים למען העניים; ואין ביטוי יותר שלם – ודוחה – לגישה זו מאמירתו של גד ליאור, הכתב הכלכלי של "ידיעות אחרונות", בראיון שנתן לערוץ 7: "אגב, הרפורמה גם צודקת; יש אנשים שיש להם מליונים בפקדונות. למה שלא ישלמו?"
ואין לקנא באזרח הישראלי, אשר תחת אימת השילוש המתקרב של הבחירות, המתקפה העירקית ורפורמת המס, אינו יודע איזו בריחה לבצע קודם: מהמפלגות הגדולות, ממרכזי הערים או עם הכסף לחו"ל.
דיקטטורה גמדית
זה ברור שרבים יתמכו במעשהו של ראש עיריית גבעתיים, שלא הרשה לנציגי תנועת "עלה ירוק" להיכנס לבית הספר המקומי, כדי להסביר את עמדתם, הדורשת ליגליזציה של סמים קלים.
מה שלא ברור זה איך קורה שראש עיר לוקח לעצמו, ללא שום התנגדות, סמכות להתערב בענין שאמור להיות בטיפולו של משרד החינוך.
בהיעדר חוקה מגבילה, ה"חופש" הבלתי נסבל שלוקחים לעצמם נבחרי הציבור לחדור לעניניהם הפרטיים של האזרחים, גלש בשנים האחרונות גם לתחומים מוניציפליים, בהם מרחיבים ראשי הערים הגדולות את שדה-פעולתם על חשבון משלמי מסי העיריה; במסגרת גישה מתרחבת זו, לוקחים על עצמם ראשי הערים יותר ויותר טיפול בנושאים רבים שאינם בסמכותם – והחינוך הוא רק אחד מהם.
מה שבין עצלות לאצילות
את אחת מדוגמאות השיא לעיוות העובדות שבו משתמשת התקשורת הישראלית ניתן היה לפגוש על גליונות עיתון "הארץ" לפני מספר ימים; זה היה כשהרב עובדיה יוסף, בתרצו את העובדה שהח"כ סויסה לא יהיה מועמד לכנסת הבאה, ציין כי "סויסה שייך לעולם האצילות.
עולם האצילות הוא מושג דתי-קבלי המציין מימד רוחני גבוה ולכן, בהקשר זה, יש לפרשו כמחמאה. אך לעתון "הארץ" יש קונספציה שונה לגבי תמונת יחסי הפנים של ש"ס; הוא בחר "לטעות" בהגיה ובצטטו את הרב ציין "עצילות" במקום "אצילות". שכשלעצמו, יכול היה הדבר להתפרש כטעות-כתיב תמימה. אך כדי להסיר ספק לגבי מגמתיות הדבר, הוסיף העתון, בגוף הכתבה, את הפרשנות הבאה: "מנהיג ש"ס ...הסביר ...כי לא בחר בסויסה כמועמד לכנסת משום שהוא עצל." ("הארץ", 15.12.02)
אין דוגמה מזוקקת יותר למגוון הצורות בהם הרוע משתמש בגלגלי הבורות של הציבור החילוני לגבי מושגי הדת כדי להניע עליהם את החיידקים נושאי נגיף הסכסוך שלו...
האמנם צירוף מקרים?
זימון המקרים שבו ממש בעת שמשה פייגלין "נמחק" מרשימת מועמדי הליכוד על ידי השופט חשין נערכה פשיטה משטרתית על ספינת "ערוץ 7" אינו יכול שלא לעורר בנו את האסוציאציה שבזמן שבו קושרים אדם אחד סותמים את פיו של חברו כדי שלא יזעק...