53
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 789
תגובות לאירועי היום חשוון תשס"ג
עריצות בפעולה
אם היתה בישראל חוקה המבטיחה את זכויות האדם של אזרחיה – ובכלל זה זכות הרכוש, היסודית מכולן – לא יכולים היו שרון ועבדו, פואד, להחליט באופן שרירותי על הפקעת הרכוש הפרטי שבוצעה בחוות גלעד. אם היתה בישראל חוקה ראויה לשמה היו שרון ופואד צריכים לתת הסברים לפני קבלת אישור להפקעה מסוג זה – או לעמוד לדין על פגיעה בזכויות האזרח זר, שאת רכושו ניכסו להם. בנוסף לכך הם היו צריכים להסביר באיזו זכות הם משסים את חיילי צה"ל שגויסו כדי להתגונן מפני האוייב, כנגד אזרחי ישראל, שאותם הם אמורים לשרת.
אלא שכאשר העריצות פועלת ללא שום מסגרת חוקית מגבילה, לא רק שנשכחים כל עקרונות היסוד של שלטון העם, אלא שהעריץ גם יכול להפוך סדרי שלטון: להצהיר על עצמו כעל "שומר החוק" – ועל האזרח המנסה להגן על רכושו, אשר החוק אמור לשרת אותו, כעל "מפר החוק".
הגדר מחדש את הנחותיך
העובדה שפואד החליט להתמקד בהפקעה של רכוש פרטי מהווה איתות פוליטי כפול: האחד מכוון אל ותיקי הבולשביזם, מייסדי השמאל הישראלי: להם מעביר פואד את המסר כי החלום הסוציאליסטי המכחיש את הלגיטימיות של הרכוש הפרטי לעומת רכוש הקולקטיב עדיין לא נמוג וכי לא ירחק היום וייעשה נסיון פרולטארי נוסף לחטוף את השלטון מידי בעלי ההון.
המסר השני מכוון למפלצות האדם העריצות של הגרסה הסוציאליסטית בצד הפלשתינאי: להן, האוחזות ביד חזקה בגרון העבד הפלשתיני המלחך את פנכתן, מבטיח פואד כי שלטונו העתידי לא יאפשר לשום אדם פרטי לסחור באדמתו ללא רשותם. מה שאתם יכולים למנוע באמצעות רציחתם של בעלי אדמה פרטיים, אומר להם פואד, יכולים אנו להשלים בצד שלנו על ידי ביטול העברות הקרקע שהצליחו סוחרים פרטיים לבצע ללא אישורכם.
כך עובד שיתוף הפעולה של העריצים הסוציאליסטיים מבית ומחוץ: כל אחד מהם מבצע כמיטב יכלתו, ובמידה שבה מאפשרת לו המערכת המקומית שבצידו שלו, את הפקעת הרכוש מידי בעליו והעברתו לידי "העם", כלומר: לשליטתו שלו.
הבנת העובדה שפואד, ערפאת, בוש ושרון (ולא רק) חוברים כולם לאותה תוצאה סופית, חשובה לצורך הגדרה מחדש של המפה הפוליטית במונחים של "אנחנו" ו"הם".
שותפים
החלטתו של הנשיא בוש נגד הצבת שגרירות אמריקנית בירושלים, אחרי שהחלטה התומכת בהקמה כזו נתקבלה בקונגרס, היא חמורה פחות מההערות שהרשה לעצמו בענין ההתערבות של הקונגרס במדיניות הבית הלבן בנושא זה; דבר זה מהווה עדות לגבי התדרדרותה של מערכת האיזון והבלמים המדינית הקיימת בממשל האמריקני – דבר המחייב את התדרדרותה של המודעות הציבורית לגבי חשיבות תפקודה של מערכת זו.
הדמיון בין יציאתו של בוש כנגד הקונגרס שלו בענין זה לבין התעלמותו המופגנת של שרון מהחלטת מרכז הליכוד בענין הכרזתו על הקמת מדינה פלשתינית צריך לעורר כל מי שחושש שמא תשתלט עריצות היחיד על מדינה חפשית. העובדה שבשני המקרים מדובר באנשים שגם מסכימים ביניהם על הקמת מדינה פלשתינית ושותפים, בין היתר, באי מיצוי הדין עם היו"ר העריץ של מדינת חזונם המשותף, מראה שלא מדובר במקריות אלא בתואם של מהלכים, המבוסס על הבנות.
ורק תפישת עריצות המזלזלת באזרח יכולה להיות משותפת לבוש, שרון וערפאת, שלישיה של אישים כל כך שונים – המשתפים, למעשה, פעולה נגד נתיניהם.
חוק הכלים השלובים של מוסר העריצים נוטה להתדרדרות ויש סכנה שמה שמופיע אצל שרון כהתעלמות מההנהלה ואצל בוש כביקורת הקונגרס יגיע בסופו של דבר לחיסול הפלשתיני של מתנגדי הראיס בכל דרך שהיא. ואולי הסכנה הגדולה ביותר היא שעפ"י נסיוננו המר, מה שאמור היה להיות כלב השמירה של החופש – העתונות – לא רק שלא תפריע להם אלא תתן להם אישור גורף לכל מעשה עוול שיבחרו לעשות כנגד אזרחיהם.
אוהד קמין