28
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 706
תגובות לאירועי היום ניסן תשס"ב
פגיעה באוכלוסיה אזרחית
מה שדוברינו צריכים להצהיר לגבי פגיעת חיילי צה"ל באוכלוסיה אזרחית הוא זה:
א. פגיעה באוכלוסיה אזרחית, המתבצעת על ידי ישראל, איננה דבר שישראל עושה מתוך כוונה.
ב. האחריות והאשמה שבפגיעה כזו חלות באופן בלעדי על ראשו של הצד התוקפן. ישראל היא הצד המתגונן בלבד.
ג. כל מי שמטיל על ישראל את האחריות לפגיעה באוכלוסיה אזרחית – ויהיה זה איש שמאל ישראלי, נציג מחלקת המדינה האמריקנית, מדינאי חוץ או אדם מהאוכלוסיה האזרחית הנפגעת עצמה – הוא אוייב של ישראל ושותף, על כן, לאחריות בפגיעה זו.
אבנים
בודאי שמתם לב לכך שאחרי כמה שבועות שבהן ראינו רוצחים יורים בנשק אוטומטי ומפעילים מרגמות, מטעני צד וטילים, מופיעים על מסכינו פעם נוספת ילדים פלשתינים זורקי אבנים.
אויבנו הערמומי יודע כי כשזיני מגיע, ועימו התקשורת הבינלאומית, משמשים הילדים זורקי האבנים ניגוד ויזואלי טוב יותר לטנקים הצה"ליים – וסמל רגשי שיפעיל לחץ חזק יותר על ישראל.
זהו חומר למחשבה למי שמאמין שהדוידים-כביכול האלה אינם אלא תוצר "ספונטני" של רגשי תסכול הנוצרים תחת דיכוי...
לקח הסטורי
החלטת מועצת הבטחון של האו"ם על מדינה פלשתינית נותנת את האות לנצחונו העקרוני של הטירור הערפאתי ונצחונו של הפרגמטיזם על הצדק בפוליטיקה המערבית.
מכירתה של מדינת ישראל לאויביה, המתבצעת בימים אלה, מסתייעת במיתוס התופש לו מקום של כבוד בזכרון הקולקטיבי של רבים מאיתנו – מיתוס שגורס כי המדינה היא מתנה שקיבלנו מהאו"ם בתמיכת ארה"ב.
לכן, בעיצומה של מכירת פומבית זו, אשר מנהיגינו הפוליטיים משתפים עימה פעולה, כדאי להזכיר לעצמנו עובדה הסטורית שסביר שיש רבים מבינינו שאינם מכירים: ב19 במרץ 1948, פחות מארבעה חדשים אחרי ההחלטה ההסטורית הנודעת על הקמת מדינת ישראל ב29 בנובמבר 1947, הכריז משרד החוץ האמריקאי כי ארה"ב איננה תומכת עוד בתכנית וב1 באפריל דרש נציג ארה"ב באו"ם כנס מיוחד של העצרת על מנת להחליט על תיקון ההחלטה הקודמת. דבר זה הוא שהיווה את האות לערבים לפתוח במתקפה כוללת ברחבי הארץ.
תכנית חדשה, חליפית, שזכתה בתמיכת ה"סטייט דפרטמנט" היתה להחליט על שלטון-נאמנות מטעם האו"ם, במקום החלוקה וועדה מיוחדת שנשלחה לארץ ב1948 כדי לחקור את מצב הסכסוך בין היהודים לערבים לא תמכה, בשובה, אפילו בתכנית זו.
את המדינה העניקו, בסופו של דבר, היהודים לעצמם והעמידו בכך לפני עובדה מוגמרת את האו"ם, ארה"ב, הערבים והעולם כולו.
אלה מאיתנו המשליכים עדיין את יהבם על גורמים חיצוניים אלה כמבטאי צדק ומוסר, כדאי שיזכרו, שכפי שהוכח פעם אחר פעם, כל אלה "מתיישרים" עם כל מי שמראה שהוא חזק יותר מבחינה צבאית. המפתח היחיד לתפישת הצדק של ארגוני אומות העולם, שמנהיגינו מזמינים לכאן כדי לנהל את חיינו, הוא תמיד רק כוח הזרוע. שלא כמו אצל היהודים, מעולם לא היה בידי אומה נוצרית או מוסלמית שום עקרון צדק גבוה יותר מאשר "כל דאלים גבר".