המדינה כדלי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 852
המדינה כדלי
משל: דמיינו לעצמכם דלי מלא מים וחור בתחתיתו. מן החור נוזלים מים ובני אדם מנסים למלא את הדלי על ידי שפיכת מים לתוכו. אך הם אינם מבחינים בנזילה מן החור שבתחתית. הם שופכים יותר ויותר מים, אך הדלי איננו מתמלא. הם מתפלאים, כי לעתים כמות המים שהם שופכים לדלי גדולה יותר מכמות המים שהוא מכיל – אך הוא בכל-זאת איננו מתמלא.
הם אינם חושבים על החור שבתחתית הדלי – אך כל עוד לא יבחינו בו הם לעולם לא יצליחו למלא אותו.
פתרון הבעיה נעוץ בפתרון ענין החור שבתחתית: תיקונו או דלי אחר שתחתיתו שלמה. אך זה יקרה רק כאשר תזוהה הבעיה; אם וכאשר יבחינו בחור, הם יכולים לפתור את הבעיה בשתי דרכים: לתקן את החור או למצוא דלי חדש.
אך דלי הוא פשוט ולכן ההבחנה בבעיה ופתירתה פשוטות אף הן. זה לא כל כך פשוט כשמדובר בדברים מורכבים כמו, למשל, מדינה. במיוחד - מדינה בוזזת.
מדינה מתוקנת כמוה כדלי ששומר על מימיו: רכושם של האזרחים, פרי עמלם, נצבר ונשמר בו מדור לדור. לעומת זאת, מדינה בוזזת כמוה כדלי נקוב: משאביהם של האזרחים, פירות עמלם, נוזלים ממנו דרך החורים הרבים, שהם כיסיהם הרעבים, פיותיהם הצמאים ותאוותיהם של הבוזזים.
במדינה בוזזת שמנהיגיה אוחזים בתבונה, הם דואגים לכך שתמיד ישארו בדלי די מי שתיה כדי שהאזרחים יוכלו להמשיך ולעמול למענם. אך במדינה בוזזת שבה מושלת גם הטפשות, תחתית הדלי נקובה ככברה, כושר חלחולם של החורים שבתחתית הדלי גבוה ביותר והדבר איננו מותיר בדלי, בסופו של דבר, אף טיפה.
החורים שבדלי המגינה הבוזזת הם, למעשה, חוקיה, המאפשרים לינוק את משאבי אזרחיה.
בוזזי המדינה נעזרים בחוקיה, משתתפים בחקיקתם ולעתים, אם מדובר במדינה ריכוזית, אין שום הבדל עקרוני בין הבוזזים לבין החוקים עצמם: הם כולם עוסקים בריקון הדלי, באיון קבוע של עמל האזרחים והפיכת חסכונותיהם לאין מוחלט. בידם הופך פרי העמל לרקוב ומושחת. בידיהם הופך הרכוש לאמצעי בלימה אשר גורם לשארית הרכוש שנותר בידי האזרחים לחסר ערך יותר ויותר, כי החוקים החדשים, הנחקקים באופן מתמיד על ידי הבוזזים כדי להוציא מידי האזרח את המעט הנותר לו, גורמים למכונת העשייה להאיט יותר ויותר את מהלכה וכך לייצר פחות ופחות שפע, ביחס ליצירה הולכת ומתגברת של חוקי ריקון המדלדלים את תוכן הדלי. בצורה זו הופך ריקון הדלי לדלדול של האזרחים.
אנחנו נמצאים בידיהם של שודדים, אשר גורמים לנו להיות עניים יותר ויותר על ידי חקיקה. עובדת יסוד זאת היא הקובעת את מצבנו הכללי. אלה מבינינו שאינם מזהים אותה, אינם מבינים מדוע העובדה שהיצרנות האזרחית עולה וישראל מפליאה לעשות יותר ויותר בכל התחומים הכלכליים, אין די בה כדי להעשיר את האזרחים. עד שלא יובן שגדילתו המתמדת של העוני נגרמת מכך שהחורים שבתחתית הדלי גדלים באופן מתמיד ביחס לקצב הכנסת העושר לתוך הדלי, ימשיך הדלי להתרוקן ולעולם לא יהיה מלא.
המדינה כדלי
משל: דמיינו לעצמכם דלי מלא מים וחור בתחתיתו. מן החור נוזלים מים ובני אדם מנסים למלא את הדלי על ידי שפיכת מים לתוכו. אך הם אינם מבחינים בנזילה מן החור שבתחתית. הם שופכים יותר ויותר מים, אך הדלי איננו מתמלא. הם מתפלאים, כי לעתים כמות המים שהם שופכים לדלי גדולה יותר מכמות המים שהוא מכיל – אך הוא בכל-זאת איננו מתמלא.
הם אינם חושבים על החור שבתחתית הדלי – אך כל עוד לא יבחינו בו הם לעולם לא יצליחו למלא אותו.
פתרון הבעיה נעוץ בפתרון ענין החור שבתחתית: תיקונו או דלי אחר שתחתיתו שלמה. אך זה יקרה רק כאשר תזוהה הבעיה; אם וכאשר יבחינו בחור, הם יכולים לפתור את הבעיה בשתי דרכים: לתקן את החור או למצוא דלי חדש.
אך דלי הוא פשוט ולכן ההבחנה בבעיה ופתירתה פשוטות אף הן. זה לא כל כך פשוט כשמדובר בדברים מורכבים כמו, למשל, מדינה. במיוחד - מדינה בוזזת.
מדינה מתוקנת כמוה כדלי ששומר על מימיו: רכושם של האזרחים, פרי עמלם, נצבר ונשמר בו מדור לדור. לעומת זאת, מדינה בוזזת כמוה כדלי נקוב: משאביהם של האזרחים, פירות עמלם, נוזלים ממנו דרך החורים הרבים, שהם כיסיהם הרעבים, פיותיהם הצמאים ותאוותיהם של הבוזזים.
במדינה בוזזת שמנהיגיה אוחזים בתבונה, הם דואגים לכך שתמיד ישארו בדלי די מי שתיה כדי שהאזרחים יוכלו להמשיך ולעמול למענם. אך במדינה בוזזת שבה מושלת גם הטפשות, תחתית הדלי נקובה ככברה, כושר חלחולם של החורים שבתחתית הדלי גבוה ביותר והדבר איננו מותיר בדלי, בסופו של דבר, אף טיפה.
החורים שבדלי המגינה הבוזזת הם, למעשה, חוקיה, המאפשרים לינוק את משאבי אזרחיה.
בוזזי המדינה נעזרים בחוקיה, משתתפים בחקיקתם ולעתים, אם מדובר במדינה ריכוזית, אין שום הבדל עקרוני בין הבוזזים לבין החוקים עצמם: הם כולם עוסקים בריקון הדלי, באיון קבוע של עמל האזרחים והפיכת חסכונותיהם לאין מוחלט. בידם הופך פרי העמל לרקוב ומושחת. בידיהם הופך הרכוש לאמצעי בלימה אשר גורם לשארית הרכוש שנותר בידי האזרחים לחסר ערך יותר ויותר, כי החוקים החדשים, הנחקקים באופן מתמיד על ידי הבוזזים כדי להוציא מידי האזרח את המעט הנותר לו, גורמים למכונת העשייה להאיט יותר ויותר את מהלכה וכך לייצר פחות ופחות שפע, ביחס ליצירה הולכת ומתגברת של חוקי ריקון המדלדלים את תוכן הדלי. בצורה זו הופך ריקון הדלי לדלדול של האזרחים.
אנחנו נמצאים בידיהם של שודדים, אשר גורמים לנו להיות עניים יותר ויותר על ידי חקיקה. עובדת יסוד זאת היא הקובעת את מצבנו הכללי. אלה מבינינו שאינם מזהים אותה, אינם מבינים מדוע העובדה שהיצרנות האזרחית עולה וישראל מפליאה לעשות יותר ויותר בכל התחומים הכלכליים, אין די בה כדי להעשיר את האזרחים. עד שלא יובן שגדילתו המתמדת של העוני נגרמת מכך שהחורים שבתחתית הדלי גדלים באופן מתמיד ביחס לקצב הכנסת העושר לתוך הדלי, ימשיך הדלי להתרוקן ולעולם לא יהיה מלא.