אובייקטיביות המימון

אובייקטיביות המימון

ומשל העסק כמכונית

2 טעויות:

א. ערך השוק הוא מובנה: העליות והירידות של הבורסה שייכות לתנועות כלכליות בעלות אופי חמרי, שאין למחשבות אנוש כל כוח לגביהן. השוק הוא מהות חמרית, היבט של המציאות החמרית.

ב. ערך השוק הוא סובייקטיבי: הערכים בבורסה מייצגים את מה שאנשים חושבים ומעריכים, את התפישות של בני האדם המעורבים, ואלה אינם משקפים את "הכלכלה האמיתית".

למעשה, השוק - וזה כולל כל ערך אפשרי שלו - הוא אובייקטיבי, כלומר: הוא תמיד כולל שילוב של הרוח האנושית והמציאות הנתפשת על ידה.

אובייקטיביות היא דינמית או, במלים אחרות, מציאות היא דבר משתנה כל הזמן. שינוי המצב האובייקטיבי מתבצע תמיד בהקשר מלא - בפעולת התודעה התופשת את הקיום. אין זה בגדר האפשרי לשנות את הקיום מבלי לשנות את התודעה הקיימת בו והתופשת אותו או, להיפך, לשנות את תפישת התודעה מבלי לשנות, על ידי כך, את מושא תפישתה.

בהשלכה לשוק, בין אם מדובר בשוק ניירות הערך או בשוק של טובין חמריים, משמעות הדבר היא שלא ניתן להפריד בין פעולות בני האדם המעורבים בו לבין ערכיהם – שהוא מה שהם מקווים לממש בבורסה (ששמה מתייחס לערכים בעצם המושג ניירות ערך) -ואין זה משנה אם פעולות וערכים אלה הם בחומר או ברוח.

עסק טוב, כזה שבמונחים של שוק ניירות-ערך נקרא עסק חזק, הוא כזה אם בני אדם מאמינים בו ומשקיעים בו - ובכך הם מחזקים אותו. אם בני אדם נוספים משקיעים בעסק זה הם עושים זאת מכיוון שהם מניחים שהוא "חזק". "חוזק" זה הוא ביטוי לתפישה עסקית מציאותית, הרואה עסק כמהות פעילה ולא נייחת: עסק איננו מהות מתה, סטטית, אלא חיה, דינמית. אלה שמשקיעים בו מניחים קיום של קשר בין הווה לעתיד.

(יתחזק משמעו יגדל ויניב רווחים גדולים יותר ויותר). דבר זה נובע מגישה דינמית, חיה, של הכלכלה והיא התפישה המציאותית היחידה הנכונה מכיוון שכלכלה היא דבר חי המתבטא בכך שכפי שהחיים הם תהליך שמתפתח או מתנוון כך גם אין עסקים אמיתיים ששוקטים על שמריהם (שונים מכלל זה הם העסקים הלא אמיתיים, הממשלתיים, המבוססים על אלימות, שבהם מה שנראה כעיסקאות הוא למעשה העברות של ערכים לא לצורך רווח ואז, באמת, יש פעולה בלתי-חיה, שנראית כלפי חוץ כפעולת חיים אך היא בעצם פעולת מוות, תנועה התמדית (אינרציאלית) של חומר).

כשאנשים מסירים את תמיכתם מעסק מסויים הם מחלישים אותו. זו טעות נפוצה לחשוב שיש הפרדה בין שלב התצפית על החולשה לבין העזיבה. אף כי תיתכן עזיבה בשל חולשה, זה חשוב להבין כי העזיבה היא החלשה גם כשלעצמה וכי, למעשה, כל חולשה עסקית היא תוצר של עזיבה. הרי, ככלות הכל, עסק נחלש בגלל שאנשים עוזבים אותו. נטישת משקיעים בניירות ערך של עסק מסויים בבורסה היא פועל יוצא של נטישת אנשים את העסק כצרכניו בפועל (או, כפי שזה נראה לפעמים מנקודת המבט של המשקיע, כתוצאה של תצפית בהערכה על נטישה עתידית של צרכני העסק).

עזיבת משקיעים בבורסה היא, לעתים קרובות, הגורם לחולשתו של עסק, מכיוון שבעליו של עסק, המבססים על ערך מניותיו את חישובי התכנון העתידי שהם עורכים לגביו, עלולים למצוא את עצמם במצב שלילי של מאזן עסקי בגלל ירידת ערך המניות, אם לא ערכו תצפית נכונה לגבי ה ערכותיהם של המחזיקים במניות. אך לרוב הם אינם יכולים לדעת זאת מראש, והסיבה לכך איננה קשורה ביכולת האובייקטיבית של העסק אלא במצב הרוח הפילוסופי חברתי שבו נמצאת בורסה נתונה.

אם נמשיל עסק למכונית, נוכל לראות את גלגליה ככסף המאפשר לה לנוע. אם ניקח את המשל צעד אחד נוסף, נוכל לראות שיש הבדל מאלף בין הגלגלים הקדמיים לאחוריים: הגלגלים הקדמיים, המחוברים להגה, הם הכסף המוזרם אל העסק על ידי לקוחות וצרכנים הנהנים ישירות ממוצריו ועל ידי יחסיהם הישירים עם מנהליו התפעוליים של העסק, אשר מחזיקים בידיהם את ההגה וקובעים את כיוון ההתקדמותו. הגלגלים האחוריים של "מכונית העסק" הם הכספים המוזרמים אל העסק על ידי משקיעי הבורסה – וגלגלים אלה מחוברים בד"כ אל המנוע. בחברתנו נמצא, בד"כ, המנוע מאחור. הנמשל: משקיעי הבורסה אינם רואים את הדרך קדימה ומבססים את הערכותיהם, בד"כ, על הדרך אחורה – מתוך התבוננות בעבר.

המשקיע השגרתי מבסס את הערכותיו אך ורק על הדרך שעברה המכונית, דבר שהוא מוטעה לגמרי כשמדובר בהערכה עסקית, מכיוון שראיית הנתונים המספריים היבשים של העבר איננה לוקחת בחשבון את השקעות העסק לעתיד. במחזוריות של רווחיות נורמלית, יש ירידה רשומה ברווחים גם אם העסק נמצא במצב של עליה ביכלתו מכיוון שהרווחים מחושבים, מתימטית, רק כיחס בין השקע לרווח – ובד"כ על פרק זמן קצוב אשר אינו עולה בקנה אחד עם הריתמוס של העסק הנתון עצמו (משמע: מכיוון שככל שעסק מורכב וחדשני יותר כך לא ניתן ללמוד ממחזורי העבר על העתיד, כי לא ניתן לקחת בחשבון בצורה אמיתית מה שקיים רק פעם אחת ולא לפני או אחרי, כמו, למשל, איסטרטגיה טכנולוגית מיוחדת וחד פעמית). כך, סביר שעסקים רבים הוכשלו דוקא בשל חזונם מרחקי הלכת, אשר גרם למשקיעים לקחת את כספם ממניות העסק שנראה להם כושל לעסק "בטוח" יותר (כלומר לעסק שבו מחזוריות כספית קבועה ובלתי משתנית תדיר מייצרת את הרושם שהדברים מתנהלים "על בטוח").

כך, פעמים רבות, מהווים המשקיעים הבורסאיים – ובמיוחד אלה מהם ה"מוכרים קצר" – איום מסוכן על מצבו של עסק. לכן, חשוב להבין שכשמדובר בכלכלה, אין לחלק את האנשים המתייחסים לעסק כלשהו לשני חלקים נפרדים - לקהל רוכשי מוצר ולקהל המשקיעים בבורסה; קהל הלקוחות של המוצר גם הוא משקיע בעסק - ופעמים רבות המשקיע העיקרי והחשוב ביותר. הצורך האובייקטיבי של אנשים במוצר שהעסק הנתון מייצר ו/או מספק משמש הגורם הראשון במעלה לביסוס קיומו של העסק - וגם השקעות המשקיעים בניירות הערך של העסק מתבססות, כגורם משני, על גורם ראשוני זה. קהל הנהנים ממה שמייצר העסק באופן ישיר אובייקטיבי יותר מבחינת הבנתו את איכות העסק כי הוא לומד איכות זו ישירות מן העובדות עצמן ולא רק באמצעות תיווכו של דף מספרים יבש. (בענין זה חשוב להעיר ולהדגיש כי גם במקרה של עסק שנמצא בתחילת דרכו ועדיין לא מכר את המוצרים שלו לציבור - כמו עסק מחקרי שעוסק במימון מחקר שנמצא בשלביו הראשונים - ההשקעה, גדולה ככל שתהיה, היא משנית מבחינת ערכה לעסק ביחס לסכום שיפדה העסק מלקוחותיו, ואפילו הם בגדר פוטנציאל בלבד). תיאום גלגליו של עסק הכרחי לתנועה מהירה ויעילה שלו – וטוב יעשו החפצים ביקרו אם יקחו בחשבון ביטוי זה של אובייקטיביות, של שיתוף פעולה ויידוע בין כוחות המימון.

נתונים נוספים