תוצאה עצובה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 773
תוצאה עצובה
מחשבות על סמיכות פרשות
את עובדת סמיכותה של פרשת קורח לפרשה שבה עוסקת התורה במעשה המרגלים ניתן להבין כאמירה לגבי היותה של הפרשה תוצאת כשלונו של העם מלממש את כיבוש הארץ. סמיכותה לזו שבה סופר על חטא המרגלים עשוי לבטא יחסי סיבה-תוצאה; זה כך אם פרשת קורח, שבה מתוארים הסכסוכים הפנימיים הרבים שפשו בעם ישראל לגבי שאלת הנהגתו, מציגה את תוצאת בחירתו של העם, שנעשתה כאשר נמנע מלכבוש את הארץ המובטחת. במובן זה, ניתן לראות את כל מה שקרה לעם ישראל במדבר אחרי שהעדיף שלא להיכנס לארץ ישראל כתוצאה העצובה של בחירתו.
שכן יכול אדם – או עם – לבחור לעסוק בחייו בדברים גדולים או קטנים. מי שנמנע מעיסוק בדברים גדולים דן את עצמו לעסוק בקטנות; אם, כאדם, אינך בוחר לעסוק ביישומה של תכליתך המלאה בעולם, אתה דן את עצמך לעיסוק פוליטי במובן הקטן ביותר; סמיכות הפרשות שלעיל מלמדת אותנו על המצב הקיומי שבו בחר עם ישראל כאשר ויתר על כיבוש הארץ: למעשה, במקום לעסוק במטרה שלשמה הוצא ממצרים, קיבל עליו את התורה והוכן להתיישבות באמצעות הלכות מתאימות, בחר העם – גם אם לא באופן מוצהר – לעסוק בסכסוכים פנימיים הנוגעים לשאלות סמכויות ההנהגה.
כאז כמו בימינו, אם אין עם ישראל פועל ליישם בארצו, ללא פשרות, את האמת היהודית, הוא נדון לעיסוק תפל בשאלות של בחירת מנהיגים מבין גלריה של אישים שבמקרה הרע הם לא מוסריים ובמקרה הטוב הם חסרי השראה. כאז כמו עכשיו עומד העם לפני הברירה באם לעסוק ביישומם של ערכים נאצלים בארצו או להטלטל בשאלות כמו מי ימשול בו. העובדה שעם ישראל מוצא עצמו היום מעורב בתככים פוליטיים קטנוניים ובדיונים במעשי התככים, האהבהבים והשוחד של אנשי המדינה שלו, קשורה ישירות לכך שיש המעלים היום שאלות כמו עצם השייכות של ארץ ישראל לעם ישראל – שאלות שלא היו מגיעות אף לכלל מחשבה בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
באותו אופן רשאים אנו להניח כי אם היה עם ישראל מממש את תכליתו מיד עם הגיעו לארץ ישראל, היו כל מעייניו מופנים לעיסוק בהתמודדות עם האתגרים שבכיבוש הארץ – ואולי היה מקום לכך שאנשים עתירי משאבים כמו קורח ימצאו אפיקים יצרניים ואצילים יותר לניצול משאביהם מאשר ערעור על זכויות מנהיגיהם.
כי בפרשת המרגלים כשל העם בבחירת המאבק הראוי לחיים גדולים; גם אם החיים הם מאבק, יכול האדם לבחור במאבק משמעותי אשר יהיה ראוי לחיים נאצלים ויתן להם טעם, במקום להשליך את יהבו על מאבק פנימי; שורת המריבות המכוערות והקטלניות שאותן חוו בני ישראל בינם לבין עצמם כאשר המשיכו את מסעם במדבר היו, למעשה, תחליף ירוד למאבק הראוי לעם היהודי, זה של כיבוש הארץ, מלחמה בעמים לא מוסריים והקמתה כמרכז של השפעה רוחנית על העולם כולו.
האדם בכלל והיהודי בפרט הוצב בעולם כדי לכבשו. כיבושו של העולם, במובן של הגעה לשליטה במכמניו וניצולם לטובתו, היא מציווייה היותר-נעלים של האנושות. אחת הדרכים להבחנה בהבדל בין הטוב לרע בנפש האדם היא התבוננות בשאלה מה ברצונו לכבוש, על יסוד ההנחה שבזמן שהאדם הטוב מעוניין בכיבוש העולם, הרע עוסק בכיבוש האדם. עם ישראל יועד על ידי הבורא לכבוש את העולם מבחינה רוחנית – ולעשות זאת באמצעות הארץ שנתן לו. אך לא רק שבני ישראל דחו את ייעודם זה. הם גם לא מצאו לנכון לעשות יותר מכך: כששבו המרגלים ממסעם, לא הציעו בהמלצתם להימנע מכיבוש הארץ שום אלטרנטיבה מעשית, מגמה או תכלית לעם ישראל - ובכך דנוהו למלחמת אחים פנימית.
למעשה, העובדה שהמרגלים תמכו בהימנעות מכיבוש הארץ אך לא העלו, בצד זה, שום רעיון לגבי דרך שראוי לפעול בה, פעלה כגזר-דין שהביא את העם להתרחק ממימושו הישיר של כוחו ומהוצאה לפועל של התכנית המפורטת שאליה הוכן בדרך. משול הדבר לאדם שהוכשר בתהליך ארוך וקשה לשלוט במקצוע מסוים, המקבל הודעה שלפיה לא יורשה לעבוד בחייו במקצוע שאותו רכש – ואיננו מוצא לנכון להביע מחאה כלשהי. העובדה שבני ישראל מצאו לנכון להתאבל לשמע דיבת הארץ מבלי להבין שמשמעות הדבר ויתורם על מימוש המטרה שאליה הוכשרו מהווה את ויתורם המודע על מימוש תכליתם. בני ישראל בחרו בחיים קטנים. הם, שנועדו לחיי קדושה, הביאו על עצמם את גזר הדין של חיים קטנוניים של "הליכה במדבר" – של חיי שגרה אפורים, שעיקרם שרידות חומרית, מאבקי הישרדות כלכליים ומלחמת אחים מתמדת. כבר מן הטענות השונות שמועלות נגד משה ואהרון במדבר ברור כי אם אינך עוסק בהגשמת ארץ ישראל החדשה, אתה נדון לעתיד של התבוננות נוסטלגית ב"מה שהיה" במצרים.
בשיבתם מן המסע הציגו רוב המרגלים – שכמו מנהיגי המדינה היום, היו ראשי השבטים המכובדים של העם – חוות דעת מסכמת של מסעם שמסקנתה המעשית היתה שלא כדאי להיכנס לארץ ישראל. בדבריהם היו משולבים זה בזה זיהוי עושרה ואפשרויותיה של הארץ עם הסכנות שנשקפות מיושביה למי שינסה לכבוש אותה. לכאורה, הציגו ראשי השבטים עמדה מבוססת מבחינה עובדתית ושכלתנית של הסיכויים – ובעיקר הסיכונים - הנשקפים לעם מכניסה לארץ. מה שלא אמרו לגביו דבר – אך היה קיים בצורה לא מוצהרת בגישתם - הוא שהאלטרנטיבה לכיבוש הארץ היא המשך הנדודים במדבר.
בכך שהיטו את לב העם אל הצד המסוכן של כיבוש הארץ, הסיטו אותו המרגלים מתכליתו הראשית והעיקרית. ביחס לעובדה זו, שאלת הסכנות הנשקפות לעם מיושבי הארץ היתה שולית וצדדית. עיסוקו של עם ישראל ב"בעיות הבטחון" הם תוצר של שכחת ההקשר המלא של הדרך שעשו עד הלום ושל הכוח שסייע להם במסעם יום יום ושעה שעה. במציאות הנסית שבה נמצאו בני ישראל, כאשר צרכיהם החומריים מסופקים להם מדי יום, לא היתה להם הזכות לפקפק בכך שכוח זה ימשיך לסייע בידם להתגבר על כל מכשול.
וזהו השעור שניתן ללמוד כיחידים וכעם לגבי תוצאותיה של בחירה לא נכונה; כאז כן היום שומה עלינו להבחין בהיבט הנסי של חיינו כדי להתחזק ולבחור בחיים גדולים, כאלה של מימוש כוחותינו במאבק וכיבוש ראויים. עלינו להבין כי מדובר במימוש של מה שבכוחנו, במסגרת מה שהמציאות מציעה לנו כברירה היסודית של החיים לבני אדם בכלל וליהודים בפרט: אם נבחר להחזיק בעקרונות נעלים של צדק ומוסר, ובכלל זה לממש את אמונתנו ביישומם של אלה בכל מחיר שיידרש, נזכה לחיים של הגשמה וגדולה. אם לא נעשה זאת, אנו עלולים להשאר, כמו בני ישראל, עם התוצאה העצובה של בחירתנו: עם חיים משמימים של הליכה במדבר המריבות הפוליטיות הקטנות עד סוף ימינו.