פילוסופיה, דת והדת היהודית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 791
פילוסופיה, דת והדת היהודית
פילוסופיה נותנת לאדם את השלד הרעיוני של עקרונות מופשטים בכדי שבאמצעותם יוכל לטפל במציאות בצורה עקרונית, אך הדרך מידיעתו של היחיד את הפילוסופיה ליכולתו לטפל במציאות בצורה פרטית ארוכה כמרחק המורכבות של פרטי החיים מן העקרונות הפילוסופיים.
הפילוסופיה, מעצם טבעה והגדרתה, איננה מספקת תפריט מדוייק לפעולות מסויימות במציאות. הדת כן מספקת תפריט כזה; הדת מספקת לאדם כמות מידע גדולה ביותר המתייחסת למציאות היישומית בתחומים שונים של מפגש עם המציאות.
ניתן לומר כי ההבדל העקרוני בין פילוסופיה לדת הוא שבזמן שבו הפילוסופיה מתארת ומוסרת לאדם מפת-שלד כללית של העולם, האדם והיחסים בין האדם והעולם, הדת מציגה לפני האדם את הגוף כולו: שלד, שרירים, איברים וכיו"ב. במובן זה, ההבדל בין הדתות השונות, כמו במקרה של השיטות הפילוסופיות השונות, יהיה במהות "גוף המציאות" שאותו היא מציגה לפני האדם. השווה בשני המקרים הוא שגם במקרה של הפילוסופיה וגם במקרה של הדת, מדובר בהצגת דגם הממחיש ידע.
חוקי הכשרות של היהדות, למשל, אינם איום אלא הצעת ידע. בזמן שבו יכול הפילוסוף להצהיר על מקור הידע שלו כהתבוננות שכלית, תוקפו של הידע הדתי נובע, על פי הצהרת אנשי הדת ממסירה ישירה; הידע הדתי, אומר איש הדת היהודי, הוא ממקור ראשון תרתי משמע - מזה שיצר את העולם וממילא מזה שמחזיק בידע המלא לגביהם.
ונשאלת השאלה: אם הידע בדת היהודית מוצע כידע טבעי אשר הוא טוב לאדם באשר הוא אדם, מדוע הוצע הוא לעם היהודי דוקא? א. משום שהיהודי איננו ככל האדם. ב. הידע אמור לאפשר לאדם המחזיק בו ומפעיל אותו התפתחות רוחנית גבוהה במיוחד. התפתחות כזו איננה, פוטנציאלית, נחלתו של כל אדם בתבל אלא של המוכשרים במיוחד. עובדת היות הידע זמין לכל דורש די בה בכדי לאפשר לכל אדם לחדד את יכלתו האישית למול יישום הידע כאתגר. הדת היהודית אינה מציגה את עצמה, כמו הפילוסופיה, כאוניברסלית וכלל-אנושית ולכן גם אינה תובעת ממי שאינו יהודי למלא אחר כל מצוותיה.
הדת היהודית מציעה ידע מסויים לעם מסויים. אין זה עומד בסתירה לכך שבכל ידע - מסויים ככל שיהיה - יש אמת וזו חייבת להשתלב באמת האוניברסלית ולהתאים לעקרונותיה של פילוסופיית אמת. במובן זה, היהדות מייצגת עקרונות פילוסופיים, אך לא בצורה פילוסופית, אלא בצורה בה גוף חי מייצג אותם: בעקרונות אצורים במבנה הדת, בפעולות היהדות ובהסטוריה שלה. בדיקת עובדות קורות היהדות והווייתה, לכשייעשו בצורת חקירה פילוסופית ראוייה, יציגו את הפילוסופיה של היהדות בצורה מדוייקת - עד אז אנו נדע על הדת היהודית יותר משנדע על הפילוסופיה היהודית; מאידך, שום פילוסוף הראוי לתואר זה אינו סובר כי ידיעה פילוסופית מפורטת היא תנאי לחיים טובים.
החי אינו יכול לחכות לניתוחו בכדי להתקיים - ויהיה זה בעל חיים אחד או אומה; היהדות קיימת, חיה ונושמת, על כל מרכיביה, מזה אלפי שנים. לפני הכל וקודם לכל, הקיום קיים. החיים קודמים להסברם ולידע עליהם. על החי לחיות ולהוות יסוד לכל ידע אודות החיים, וזאת מכיוון שעבור האדם, החיים הם ידיעה. היצור האנושי הוא יצור לומד; חויית החיים הרמה שלו היא חוייה של התקשרות בעולמות עליונים שמשמעה התרוממות וגדילה מתמדת מבחינה ידיעתית.
הידע הפילוסופי נמסר בצורה שכוללת הסבר הגיוני. בכך שהדת דורשת פעולה ולא נותנת הסבר, היא נתפשת כנחותה מן הפילוסופיה. זה נכון שמבחינה פילוסופית, הדת יעילה פחות מן הפילוסופיה, אך תכליות הדת והפילוסופיה שונות וכך, בהתאמה, מבניהן. עם זאת, נחיתותה הפילוסופית של הדת איננה אומרת גם נחיתות בתחום הידיעה; יתרה מזו: הדת מבטאת את דרישות הצורך הידיעתי האנושי בצורה מציאותית יותר מן הפילוסופיה, כי היא מספקת את צרכיו הרוחניים של האדם באמצעות מכלול פעולות מותאמות לטבעו, אשר רק חלק ממנו מודע מבחינה פילוסופית.
את ההנחה העומדת, כנראה, ביסוד התפישה הדתית היהודית, ניתן לתאר כך: מכיוון שהחיים מורכבים, מערבת ידיעתם רכישת כמות גדולה של ידע, דבר אשר צורך זמן רב. תהליכי החיים מתבצעים ברובם ללא מודעות פילוסופית ולכן אינם צורכים את הפילוסופיה כתנאי קיומי פיזי. זה היה נוגד את הטבע ואת המציאות לנסות ולנהל את החיים באופן מלא ומודע עפ"י ידע פילוסופי; אדם אינו יכול להשהות את תהליכי החיים - ובמיוחד לא את אלה המבוצעים בהצלחה - עד שיצטבר הידע הקיים לגביהם בידיו. משל לכך יהיה אדם הגווע ברעב מכיוון שהוא איננו מוכן לאכול עד שתתבצע ספירה מדוייקת של החלקיקים האטומיים המרכיבים את מזונו ותוכיח מעל לכל ספק כי מזון זה אינו רעיל.