מושגיות בעברית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 691
מושגיות בעברית
המלים נחלקות לשתי קבוצות: מושגים ושמות. המושגים נוגעים לעקרונות המופשטים שעומדים ביסוד המהויות במציאות – והשמות מתייחסים להיבט החיצוני, המסויים של המויות ומאפשרים לתפוש אותן. השפות שונות זו מזו במידת היחס שיש לכל אחת מהן למציאות: כמידת המושגיות שלהן, כך היא מידת התייחסותן לעקרונות הנמצאים ביסוד המציאות.
הלשון העברית רוויה במושגיות. העובדה שהעברית מבוססת על שרשים, המהווים צירוף האותיות המרכיבות את המלים ומייצגים, בצירופיהן, את הפעולות המבטאות את עקרונות הפעולה הכלליים שמאחורי המהויות, הופכת את העברית לשפה שאחד ממאפייניה היא העלאת המודעות של המשתמש בה לעקרוניות המציאותית. לסיכום: בשפה העברית מציינים המושגים את עקרון הפעולה של המהויות, ובמובן זה את מהותן היסודית, שהיא, למעשה, פעולתן. המקור היסודי למושגיה של העברית נמצא בתנ"ך, אף כי ניתן להסיקן גם מהמבנה השרשי של השפה העברית. כך או כך, יכול הקורא לסמוך על כך שהמילה העברית, המציינת מהות במציאות, נוגעת במהותו העקרונית ולא בחיצוניותו בלבד. דוגמה: קריאה ל"עץ" בשם זה מציינת את טבעו של הדבר מעבר להופעותיו השונות בצבע וצורה בחילופי העונות. אף כי איננו מבינים את משמעותו המושגית, אנו יודעים כי היא נמצאת שם, ביסוד המלה.
המושגיות כל כך יסודית בעברית, וכל כך קשורה לפעולות, עד שהאבות, המוזכרים בספרי היהדות הראשונים, נוהגים להחיל מושגים כשמות על מקומות ובני אדם, כדי לבטא פעולה הקשורה אליהם, כמו יצחק ובאר שבע. בין היתר, מגביר דבר זה את המודעות למושגיות של הפועלים באמצעות השפה העברית – ובד בבד את המודעות למהויות הסובבות את האדם.
לא תמיד מוזכרים ההסברים המושגיים לשמות המופיעים בכתובים, אך העובדה שפעמים רבות הם מוזכרים, מרמזת על כך שמדובר בעקרון שליט, הנמצא, באופן יסודי, בכל הלשון.
למעשה, מאפשר העקרון הזה לבאר את כל השמות המוזכרים בעברית כמושגים. כל שם יסודי מכיל בתוכו גם הסבר של המהות שהשם נקרא בה. הדבר מכוון את החושב בעברית גם למאגר ידע מובנה הקיים במלות הפעולה שבהן הוא משתמש וליחסים שביניהן, מכיוון שיש קרבה בין שרשיהן של מלים שונות, אשר פעמים רבות מורכבות מאותן אותיות, המייצגות, אף הן, עקרונות פעולה. (אלה ניתנים לחשיפה במדע המיוחד של הקבלה, אשר אין מאמר זה המקום לפרטן).
העברית מדגימה, באמצעות מושגיה, גם את היותה של לשון אמצעי להמחשת גישה פילוסופית; שפה רווייה במושגיות, כמו העברית, מכוונת את המשתמשים בה גם למטפיסיקה של רוחניות הנמצאת ביסוד תופעות בעולם החומר, שהוא מה שבא לידי ביטוי ביחס שבין הרובד המושגי היסודי לבין השמות המסויימים, שמתבססים עליו, המבטאים את ההופעות הפרטיות של העקרונות המופשטים.