בין עולמות

 

בין עולמות

היותו של עולם זה בגדר של מבוא והכנה לעולם אחר היא גישה נוצרית/סוציאליסטית מובהקת המתבטאת בתחומים רבים של מדעים מערביים, כולל החינוך; בהתאם לגישה זו צמח הרעיון שעל הילדים לשחק, אחר כך ללמוד ורק אחר כך לעבוד.

רעיון זה הוא פיצולי קלאסי: הוא מפרק את המציאות לעולמות נפרדים ואת רצף ההתפתחות לשלבים מנותקים זה מזה. גישה אחדותית יותר אינה מבחינה בין מחשבה ליישום, בין לימוד למעשה ובין משחק ללימוד ולמעשה. לפי גישה זו הילד פועל וחי החל מיום היוולדו באותו עולם שבו פועל המבוגר; בעולם שלם זה חיים כל אלה כהיבטים משלימים: הילד מבין את המבוגר ולומד ממנו ובו בזמן גם מסייע לו ובכך משתלם בפעולה, שמאוחר יותר הופכת לעצמאית.

לפי הגישה הראשונה, המפצלת, הילד המשחק אינו לומד והתלמיד אינו מעורב בעבודה במשך זמן לימודיו. לפי גישה זו ה"סטודנט" הוא מצב עצמאי, מטפיסי באפיו, מעין מהות שממנה לא נדרשת יישומיות. בגישה האיחודית ההבדל בין "משחק", "עבודה" ו"לימודים" אינו אלא היבטי: הפעולה נושאת בחובה כל אחד מאלה – והיחיד יבחר במה מהם להתבטא.

"מכל תלמידי השכלתי" הוא סיסמתו של מורה בעולם אמיתי, שבו תהליכי ההוראה הם גם תהליכי למידה וההליכה בדרך היא לא רק שלב ביניים אל המטרה אלא גם תכליתו של הצועד בה. ואין זה מקרי שגישה מאחדת זו של חינוך היא גם זו השלטת בכל תפיסת החיים של מי שרואה את החיים עלי אדמות לש ככאלה שמנותקים מההקשר הכולל של חוויית החיים בעולם וגם לא כהכנות לחיים אחרים אלא כחלק מקיף של אחדות שכל כולה חשוב.

נתונים נוספים