שכר ועונש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 773
שכר ועונש
מחשבה על היחס בין צדק דתי למדעי
מנקודת מבט יהודית, התקרבותם של הימים הנוראים מעוררים חשבון נפש בנפשו של האדם הדתי לגבי מידת הצדק הקיימת בעולם. בזמן שלגבי המאמין אין ספק בקיומו של צדק הנוגע לכל פעולה אנושית, השאלה הפילוסופית לגבי קיומו של צדק במציאות נשארת פתוחה לפני האדם החושב. גם אם לא מדובר באדם דתי קשה לו להימנע מלעבד את הנתונים העובדתיים שמספקת המציאות שמסביבנו כחומר למחשבה בנושא זה.
בתרבותנו מתעמתות זו למול זו שתי תפישות של צדק; אל מול זו המפקידה את עשיית הצדק בידי אדם ניצבת אמונתו של האדם הדתי, אשר תולה את קיומו של הצדק בידי שמיים. מבחינה פילוסופית, על אף שאין הגישה הדתית יכולה לספק מפרט מלא של דרך הצדק האלוהית, לא ניתן לדחותה על הסף, שכן השכל אינו מבטל באופן מוחלט את אפשרות קיומו של צדק זה. על דרך הסבירות ההגיונית ניתן לראות לא פעם קשר כה גדול בין פעולותיו של אדם לתוצאותיהן או למה שקורה לו שלא באמצעות מערכת משפטית אנושית, שמן הנמנע שלא לראות בדבר זה קשר שנראה כזה שיש בין סיבה לתוצאה.
על אף שלא ניתן לראות בדבר זה משום הוכחה הגיונית או מדעית, יש להכיר לפחות בכך שמדובר בביטוי למה שהאדם המאמין רואה כקשר בין פעולה לשכר ועונש. לא מעט אירועים מסוג זה מתרחשים בחיינו האישיים – אך לא בלבד; במיוחד בחיינו הציבוריים מתרחשים אירועים שמסבים את תשומת לבנו ליחס שבין תהליכי הצדק האנושי לאפשרות קיומו של הצדק האלוהי. לפחות מבחינה תיאורטית, היחס בין שניהם מספק את שני צדדיה של מטבע אחת, שאם היא קיימת במציאות משמעותה שהצדק האנושי במיטבו משתלב עם האלוהי.
על אף שאת תפיסת עולמו, שאותו הוא רואה כמימד שבו שולט צדק אלוהי, אין האדם הדתי יכול להוכיח למי שאינו מאמין, ניתן מבחינה פילוסופית-מדעית להעניק לרעיון הדתי לגבי צדק אלוהי מעמד של תיאוריה סבירה, שאין לפסלה על הסף. בהקשר זה, יש גם מן הסימטריה וההגינות לבחון, במיוחד על רקע אירועים המתרחשים בחיינו הציבוריים, את ההשלכות האפשריות המעשיות של הרעיון הדתי.
לאחרונה, למשל, נחקר אהוד אולמרט על חלקו במחדל שיקומם של מגורשי גוש קטיף. בנסיונו להתחמק, כנראה, מעונש אפשרי, הוא הטיח האשמות על האחריות למצבם הירוד בגורמים רבים מן המנהל וגם בחלק ממנהיגי הציבור הדתי. יהיה אשר יהיה העונש שיקבל אולמרט – אם בכלל – מידי אדם, מאמינים הדתיים שבינינו כי מעונש משמיים אין אפשרות להתחמק. רבים מהם נוטלים, לצורך דוגמה לעונש כזה, את מה שקרה זמן קצר לאחר הגירוש ליוזמו ומוציאו לפועל, אריק שרון. אף כי המאמין התבוני יודע שאין בידו להיות בטוח בהיות מצבו הנוכחי של ראש הממשלה לשעבר תוצאה של עונש, אין הוא מוציא זאת מכלל אפשרות סבירה.
ברור שאם נכון הדבר ואם אכן מה שקרה לשרון הוא עונש על החלטתו לגרש את תושבי גוש קטיף, מהווה הדבר חלק מהמשפט האלוהי. הליך השיפוט, קביעת העונש והוצאתו לפועל הם ביטוייו של צדק הקיים במציאות שבה מאמין האדם הדתי. בנוסף לכך חשוב לציין כי לפי השקפת המאמין, בזמן שעשיית הצדק האנושית מוגבלת ביכולתה על ידי מגבלות היכולת התבונית האנושית וכוח חקירתה, הצדק האלוהי הוא מושלם ואיננו מוגבל כלל. משמעות הדבר, הנובעת מרעיון הצדק הכולל השולט בעולם, היא שכל סבל הנגרם לאדם, כולל זה שהוא סובל בשל משפט אנושי שגוי, מוצדק מבחינה אלוהית. האל הוא הדואג לכך שגם עונש מוטעה המוטל על ידי בני אדם יסתבר, בסופו של דבר, כחלק מהצדק העולמי שהיה על הנושא בעונש לסבול בשל חטאיו.
גישה זו עשויה לגרום לבחינה מחודשת של עונשים הנראים כבלתי צודקים בעליל, כמו, למשל, זה שבו "זכה" לאחרונה השר לשעבר בניזרי. מבחינת רבים, כמעט ואין ספק בכך שעונש המאסר הכבד שאותו נושא עתה האיש איננו צודק, מה שאומר שהיה משום חוסר צדק במשפט שנערך לו. לפיכך, תעלה, מנקודת מבט דתית, בהקשר זה, השאלה הבאה: אם באמת פשעיו-כביכול של מר בניזרי, שעליהם נתבע לדין, לא בוצעו על ידו, מה יכולה להיות, על יסוד ההנחה שהצדק שולט בכיפה, הסיבה לסבל הקשה שהושת עליו, על בני משפחתו ועל קרוביו הרבים?
את התשובה האפשרית לכך ניתן למצוא, אולי, במה שאירע לפני שש שנים; בשנת 1993 האשים מר עודד כדורי, שהוריו, עזרא וכרמלה, מגדלי פרחים, התאבדו בשל חובות, את השר בניזרי בכך שבגלל ש"סגר את השמיים" בחקיקתו נגד עובדים תאילנדיים גרם, בעקיפין, להתמוטטותם הכלכלית של הוריו. בתגובה להאשמה זו אמר אז בניזרי כי עבודתם של התאילנדים הופסקה כדי "ליצור מקומות עבודה לעובדים ישראלים" – טיעון שרבים מאזרחי ישראל ימצאו עד היום כצודק – אך לא כולם.
כי אל מול הבנתו זו של השר את תפקידו, המשותפת גם לרבים מאלה שהביאוהו לעמדת מחוקק, קיימת גם עמדתם של הגורסים כי בניזרי טעה וכי הוא פגע בזכויותיהם של החקלאים. בעלי עמדה זו טענו אז כנגד החקיקה שאסרה על חקלאים להיעזר בתאילנדים והצהירו כי "מר בניזרי אינו מבין בזכויות ולכן סביר גם שלא תהיינה לו נקיפות מצפון או הרהורי חרטה". בהקשר זה ציינו גם כי "הוא יצטרך לחכות ליום הדין שלו בכדי לדעת עד כמה הוא אחראי להתאבדותם של בני הזוג כדורי".
בשל ההסכמה הקיימת בציבור לגבי החקיקה נגד העובדים הזרים, הויכוח הפוליטי בין שני מחנות אלה לא הוכרע עד היום לטובת צד זה או אחר, אך אם, מנקודת מבטו של הצדק האלוהי, אכן חטא השר בחקיקתו, קשה שלא לראות בדברי המתנגדים לו משום נבואה שנאמרה אז בהתייחס לגזר הדין האנושי שהושת עליו עתה. במידה של סימטריה אתית שקשה להתעלם ממנה ניתן להבחין גם בעצם העובדה שבית המשפט עמד על כך שבניזרי יבלה את ימי הדין הקרובים שלו בין כתלי הכלא. אם אכן חטא השר בשיקול דעתו בצורה שהתחמקה מן הצדק האנושי, קשה להימנע מלחשוב על כך שגזר הדין של בית המשפט האנושי שירת, בהקשר זה, את הצדק האלוהי, גם מבחינת חומרתו הכללית שיש בה משום עונש ראוי על חטא כבד יותר מזה שבו הואשם והן מבחינת חיובו לחשבון נפש בתנאים קשים.
כמובן שמבחינה מדעית אין בכל הנאמר לעיל משום משקל שיש בו כדי להוסיף על ידיעתנו הממשית לגבי מידת הצדק שמעורבת בנושא זה. אך גם אם שירתו הדברים רק את המטרה ה"פסיכולוגית" של הימים הנוראים – את חשבון הנפש של הקוראים לגבי נושאי השכר והעונש – נצא כולנו נשכרים.