שכל, רוח וחומר

שכל, רוח וחומר

מדוע על האדם להיות בעד שכל? כי השכל הוא הרוח והרוחני הוא תמצית החיים. להיות רוחני הוא להיות שכלתני, אך אסור להבין את "להיות שכלתני" במובן חמרי אלא במובן של מה שהוא מקורה של החמרניות - הרוחני. אל תאמין בעיניך אלא ברואה, אך אינך יכול להאמין ברואה ללא מראה עיניו.

העיניים ומה שהן רואות הם הכלי החמרי, המכיל בתוכו את מי הרוח; החומר הוא התוצר הנאצל ביותר של הרוח, שכן החמרניות היא הרוחניות בהתגלמותה - התגלמותה הפיזית. בסיפור הבריאה היהודי מספרים לנו על האל שברא את העולם על ידי כך שעיצב אותו בחומר. החומר הוא היבט מעוצב של היש המטפיסי, הרוחני, שנועד, עפ"י המסורת, לתכלית הדרכת האדם בחייו.

החיים, שמשמעותם גדילה והנאה מתמדת מגדילה זו, אינם מהות חמרית אלא רוחנית. החיים, בפעולתם באמצעות החומר, מבטאים את אחדות החומר והרוח, או הגוף והנפש - צמדי היבטים שאינם ניתנים לניתוק ואשר בהם המופשט מתקיים דרך המוחש: באמצעות החומר חיה הרוח באופן מוחשי לא רק לגורמים חיצוניים אלא בעיקר לבעליה.

חמרניות היא מושג המתייחס למגמה אשר, כאמור לעיל הכרחית וטבעית. מה רע בחמרניות? כשלעצמה, שום דבר, כי עובדה אינה רעה או טובה כשלעצמה. חמרניות תהיה רעה רק אם ישתמשו בה לרעה. המוציא את החמרנות מהקשרה והופך אותה למושא אלילי, למוקד תשוקה או לשליטת המציאות, יעשה טעות - ומעשה רע.

נתונים נוספים