התפתחות האנושות לאור תורתם של הגל ומרכס
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 726
התפתחות האנושות לאור תורתם של הגל ומרכס
הגל ומרכס הגדירו את ההתפתחות האנושית כבעלת משמעות בהקשר של שיפור החיים כשהראשון רואה את השיפור בביטול היחיד לטובת הקולקטיב והשני בהבאת היחיד מעוני חמרי לעושר חמרי. הנחתם המובלעת של שניים אלה היתה שהאושר האנושי יכול להיות מושג במונחים של התבטלות הזהות האנושית, כלומר ביטול האינדבידואליות והרוחניות, אשר שניהם ממליצים עליה, מבלי דעת.
רבים אשר קיבלו את רעיונותיהם של שניים אלה, בד"כ באופן לא מפורש, חיים בצורה שתואמת אותם: או שהם פועלים באופן מתמיד כדי לשפר את חייהם ברמה חמרית, או שהם עסוקים בפעולה "חברתית". לעיניים בלתי מזויינות (מבחינה פילוסופית) נתפסים שניים אלה כמנוגדים, כי הראשון פועל בד"כ למען עצמו והשני למען אחרים, אך הנחות היסוד שלהם דומות כשמבינים את שיתוף הפעולה שביניהם: זה בא לידי ביטוי בדמות חברתצ זמננו אשר האידיאל שלה הוא, למעשה, פעולה למען שיפור מצבה החמרי של החברה.
מבחינה עקרונית, אין, למעשה, הבדל רב בין הסוציאליסטים הקיצוניים - הקומוניסטים-מרכסיסטים, המאכלסים את מזרח אירופה ודרומה – לבין הסוציאליסטים המתונים – הסוציאל-דמוקרטיים, הממלאים את צפון אירופה וארה"ב; כולם מאמינים בכך שהקידמה האנושית היא ענין חמרי וקבוצתי. הם אינם חושבים על אושר אנושי במונחים רוחניים או יחידאיים.
אם היו חושבים על אושרו של היחיד הם לא היו יכולים להתחמק מכך שהוא אינו תלוי בחומר ושהאדם הוא רוחני. אם הם היו חושבים על מהות האנושיות הם היו רואים, בתצפית ישירה, כי עושר חמרי אינו מעניק, באופן אוטומטי (או לא) אושר ליחיד. המחשבה על קבוצה והפעולה לפתרון קבוצתי – ובמיוחד לפתרון "בעיותיה של האנושות" מבטיח עמל ליותר מזמן חיים ובכך אינו מאפשר כמעט להתמודד עם הרעיון שמשימה זו היא, בעצם, בלתי אפשרית – ולהגיע למסקנה שחוסר אפשריות זו היא הכחשה של לגיטימיות המשימה מלכתחילה.
השיטה המטפיסית ההגליאנית, אשר רואה את המציאות כתהליך דיאלקטי שבו מה שקיים הוא התלכיד העצום של החברה כמהות חיה, מעניקה הסבר והשראה לתפישה של היחיד המעוניין להקדיש את עצמו לערכים נאצלים במסגרת הפעילות המוצעת לו בעולם של היום.
השיטה הסוציאליסטית המרכסיסטית מביאה לאתיקה ולפוליטיקה את הרעיון ההגליאני המופשט ומציגה פתרון מטריאליסטי לשאלה "איך אנו, כיחידים, משתלבים בתלכיד המטפיסי?" הפתרון הוא: "לפעול למען הכלל החברתי במישור של שיפור תנאי חייו החמריים.
כשהיא יוצא מתוך הנחה שמשמעות האנושיות היא חמרנית, ולכן מתבסס על האמונה שאי אושר הוא תוצאה של מחסור חמרי, פועל היחיד האנושי הסוציאליסט (במוצהר או לא) מתוך מיקוד על ההיבט החמרני של המציאות, בנסיון להביא שפע חמרי לעולם כולו ומבלי משים הוא הופך לסוכן של שוד הבולם, באמצעות הפקעת העושר מבעליו, גם את ההתפתחות הכלכלית-חמרית של האנושות – אך גם ובמיוחד, באמצעות המיקוד החרני שלו, את ההתפתחות הידיעתית-רוחנית של האדם – ובכך משפיע ישירות על חוסר האפשרות של בני האדם להגיע לאושר.
הסיבה לכך היא שהאושר האנושי הוא יותר ענין של רוח מאשר של חומר. למעשה, האושר הוא ענין רוחני ולא חמרני מלכתחילה. זו הסיבה לכך שפתרון בעיות ברמה החמרית אינו יכול להוות מפתח לאושר, גם אם הוא זוכה להצלחה; האושר האנושי הוא תוצר וביטוי של יחס בין מצבו הרוחני-ערכי של האדם לבין בחירותיו האתיות ופעולותיו בעולם. ככזה, בבחירותיו – כלומר ברוחו - הוא זה שקובע את מצבו החמרי של העולם ואין הוא – או אשרו – תוצר של המצב החמרי.
ההתפתחות האנושית, בניגוד לתפישת הגל ומרקס היא תוצר של רוחניות, בניגוד לחמרניות – ושל יחידאיות, בניגוד לקבוצתיות. האנושות איננה מתקדמת בשל הפעולות למען הכלל במישור החומרי אלא בשל הפעולות היחידאיות במישור הרוחני.
עם זאת, קיימות, בהקשר זה, טעויות והטעיות שמצריכות חשיפה ובראשן הטעות הקבועה, המהווה מסקנה ומניע לפעולה אצל הסוציאליסט, והיא שמצב חמרי גרוע נתון יכול להיות תנאי אשר יגביל את אפשרות האושר האנושי. אף כי דבר זה נכון, אין הוא מהווה סתירה של עקרון ההתפתחות האנושית הרוחנית, כי אין הוא גורע דבר מעובדת התכלית האנושית, אשר איננה מבוססת על התנאים המגבילים אותה. במלים אחרות: כפי שהמזון הוא תנאי לקיום החיים אך אינו תכליתם, כך המצב החמרי האנושי – טוב או גרוע – איננו מייצג בשום צורה את תכלית החיים.
כך, למעשה, הפעולה המתמדת של הסוציאליזם למען שיפור המצב החמרי של האנושות אינו אלא טעות קולוסאלית, שמשמעותה אי הצלחה מראש, גם ברמה המעשית של חוסר האפשרות להאכיל את כל האנושות וגם בשל העובדה שאנושות שבעה איננה אנושות מאושרת.
יתרה מזו: מכיוון שהפעילות במישור פתרון בעיות החומר היא שלב ברצף הלמידה של ההתפתחות האובייקטביית הכללית, האכלת כלל האנושות על ידי חלק ממנה, גם אם היה אפשרי, היה מנתק חוליה חשובה ברצף הלימוד וההתפתחות והיה בולם אותה. אנושות שבעה מבלי לדעת את מקור המזון – היצירה הרוחנית – לא היתה מסוגלת להאכיל את עצמה רוחנית.
כל אחד מאיתנו מכיר באופן אישי את העובדה שכאשר אנו רעבים, יכול המזון להיתפש על ידנו כדבר החשוב ביותר בעולם, אך מיד לאחר שאנו שבעים, אנו מחפשים את הפעילות הבאה. מה שאנו מחפשים, עם סיפוק הצרכים הפיזיים, הוא את הפעולות שיביאו את הסיפוקים האנושיים הגדולים, בתחום הרוח. סיפוקים אלה תלויים בהקשר המוסרי; בניגוד לתפישתם הצרה של הגל ומרכס, סיפוק שאינו יחידאי ורוחני אינו סיפוק אנושי מלא. האשליה שניתן לפתור את בעיותיו של אדם בתחום המזון, המלבוש והמגורים (כפי שמופיע הדבר במגילת זכויות האדם של האו"ם למשל) משמעה ראיית האדם כחיה – והתעלמות ממהותו הייחודית.