המעמד המטפיסי של הפילוסופיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 782
המעמד המטפיסי של הפילוסופיה
במובנים מסויימים, לפילוסופיה עצמה מעמד מטפיסי. הכוונה היא לכך שאמת פילוסופית – כלומר כזו המנוסחת בצורה פילוסופית - היא, בד"כ, בעלת מעמד נצחי, כי היא איננה מושפעת – ועל כן גם איננה משתנית – מהשינויים שקיימים בעולם. השינויים בעולם הם בד"כ חמריים ואת מה שאנו מגדירים כנצחי אנו קוראים בד"כ גם רוחני. כך, מושגי הרוח והחומר מתאימים ומקבילים למושגי האמת הנצחית והעובדות המשתנות.
מבחינה זו גם דיונים בנושאים פילוסופיים העוסקים בתחום האתיקה והפוליטיקה, אם הוגדרו כנכונים, כלומר אם עמדו במבחני השכל – יחס נכון של עובדות ומסקנות עפ"י ההגיון – יהיו נכונים בלי קשר למשתנים הפרטיים של המציאות הפעילה.
דבר זה יבוא לידי ביטוי במיוחד בהשלכות של חוק הזהות: אם, למשל, מגדירה אין ראנד את תפקידיה של מדינה נכונה כהגנת זכויות האדם של אזרחיה, אז לדבר זה יש משמעות נצחית. כלומר: זהו תפקידה של כל מדינה (כלומר כל מסגרת הראויה לשם-תואר זה). לפיכך, תפקיד זה של מדינה איננו רק מתיישב עם זהות המושג "מדינה", אלא הוא גם מדד המדינה בעצמו; הגדרת מהות המדינה ותפקידה היא אמת-המידה של פעולות המדינה מבחינה מוסרית: ככל שמדינה תגן יותר על זכויות האדם של אזרחיה, היא תהיה יותר מדינה. ולהיפך: ככל שמדינה תמעל באמון אזרחיה ותפקיר אותם, כך היא פחות מדינה. ככל שהיא מדינה גרועה יותר – היא מתקרבת למצב של התאבדות; מדינה מתאבדת היא כזו המאבדת את זכות קיומה כמסגרת חברתית, ולכן מבטלת את זהוה כמדינה.
כל מהות במציאות מחוייבת לפעולות מסויימות לשמירת זהותה. דבר זה נכון לגבי מהויות טבעיות ומלאכותיות, חמריות ורוחניות גם יחד: בעל חיים זקוק לערכים מסויימים ולפעולות מסויימות (לצורך השגתם) כדי להתקיים – זהו חוק הטבע והמציאות. ערכים ופעולות מסויימים אלה הם המגדירים את זהות המהות המוגדרת וגם מה שמשמר את קיומה. הם אינם יכולים להיות מוחלפים באחרים והם קיימים בכל הקשר ובכל רמת קיום שבה נמצאת מהות החיים שאותה הם משמרים.
הצרכים-תנאים ועקרונות הפעולה של מהות מורכבת באים לידי ביטוי במהות זו כשלם וגם בבחינות הנפרדות של קיומה. ניקח, למשל, את האדם בכלל והיחיד בפרט:
האדם הוא יצור בעל רוח מיוחדת, הכוללת, בין ערכיה, את חופש הבחירה. חופש הבחירה הוא מאפיין יסודי שלו - וככל שאדם מממש יותר את חופש הבחירה שניתן לו, הוא יותר אדם. אם יפעל אדם במצב שבו הוא מממש פחות את חופש הבחירה שלו, כלומר במצב שבו הוא משעבד את עצמו לתנאי העולם החיצון הוא יהיה, במובן זה, פחות אדם. דבר זה יהיה נכון גם לגבי הפעלת השכל וגם לגבי כוח היצירה: ככל שיהיה האדם שכלתני ויצרני פחות הוא יהיה פחות אדם.
ועתה לרמת היחיד: ככל שהיחיד הוא יותר עצמו, כלומר יותר פועל ע"ס הבנותיו היחידאיות והעדפותיו הפרטיות, הוא יהיה יותר הוא עצמו כיחיד. נניח שהיחיד אוהב מרק עם פלפל, שירי טשרניחובסקי ואת העיר צפת. ככל שיחיה בצורה שנותנת לו את ההתקרבות לערכים אלה, הוא יזדהה יותר עם עצמו, ולמעשה גם יוכל ליישם את רצונותיו בצורה חזקה יותר.
ולסיום איור המעמד המטפיסי של הפילוסופיה בכלל וחוק הזהות בפרט, הבה ניתלה באילנות גבוהים באמת: "להיות או לא להיות – זו השאלה" אומר המלט, נסיך דנמרק, במחזהו של שכספיר. בקביעת שאלה זו קלע שכספיר אל לב ההוייה האנושית – ומדעת ואולי שלא מדעת מכוונים דבריו גם אל שלושה עקרונות מכריעים בהתפתחות החשיבה וההסטוריה האנושית: א. עקרון חוק הזהות, שאותו ניסח אריסטו, אשר אומר שכדי להיות עליך להיות משהו. ב. עקרון של חופש הבחירה, אשר אומר שעל אדם לבחור להיות אדם, אחרת הוא איננו כזה. ג. עקרון עבודת האדם בעולם, שהיהדות הביאה לעולם בתורתה, כאשר הוגדר בה תפקידו של האדם בגן-העדן "לעבדה ולשומרה", כלומר שמירת הזהות העצמית באמצעות שמירת זהות עולמו. כל הקצוות ההגותיים הללו, המחברים יחדיו מזרח ומערב, עבר והווה, מובילים למסקנה משותפת אחת: אם ברצונך להיות אדם בגן עדן, עליך לבחור לעבוד ולשמור את זהותך ואת זהות הגן כי אם אינך מממש את זהותך האנושית באמצעות בחירה, אתה תאבד את זהותך – ואת קיומך בגן –לדעת; אם לא תבחר להיות אדם בדרך היחידה - כמהות בעלת זהות הבוחרת בשמירה על זהות עולמה - אתה לא תהיה - לא אדם ולא בגן עדן.