מלחמת השמאל נגד ישראל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 749
מלחמת השמאל נגד ישראל
יותר ויותר נעשה ברור כי אויבו של השמאל בסכסוך המקומי הוא צה"ל. לאט, אך באופן קבוע, עוסק השמאל בצמצום אפשרויות הפעולה של הצבא – ושאר כוחות הבטחון - כנגד אויבינו האמיתיים. במקביל לכך הוא פותח יותר ויותר אפשרויות לפני פעולה כנגד אנשי שלומנו; במדיניות ובתקשורת, כשהוא מגייס כל כוח עולמי שהוא יכול לחשוב עליו, הוא מבקר כל פעולת הגנה של צה"ל אשר איננה תואמת במדויק את ההתקפה, כשהוא מצדיק זאת במושג שנשתרש לאחרונה במגמה הבינלאומית: מידתיות.
לפי השמאל, אסור ליזום התקפה כמניעה, מותר להגן רק כתגובה ורק בצורה שתואמת אחד לאחד את פעולת האויב, כלומר: אסור לחייל לירות על אזרח, אסור להשתמש בנשק חם כנגד נשק קר, ויש להקפיד על כמות חומר-הנפץ שבו משתמשים, שלא תעלה על המותר או על הסביר. למעשה, עצם הרצון להגיב בכדור נגד אבן עשוי להיתפס כשלילי מבחינה זו – מה שכמובן מאפשר לאויב לקבוע את מסגרותיו של כל קרב מתוך הנחה שהוא יכול לדעת מראש את מידת ההיסוס וההגבלה העצמית של ישראל, אם תסכים לסדר ענינים זה.
לפי השמאל, ישראל היא שאמורה להסביר; הפלשתינים אינם מסבירים. המתגוננים הם המעוכבים בפעולת ההגנה שלהם בשל הלחצים הכלליים והתביעה להסברים שוב ושוב - ואילו הפורעים המתקיפים אינם חייבים שום הסבר לאיש. מדוע זה כך? אולי כי קיימת הנחה שנימוקי האויב ידועים – ומוצדקים.
על רקע זה, ערפאת וכנופיתו מקבלים פרסים על כל מעשי הרצח שלהם מכל העולם וגם מישראל. הפלשתינים למדו מישראל שככל שהם יורים יותר הם מרוויחים יותר כי מתעלמים מתוקפנותם, כאילו אין היא קיימת או – מה שגרוע הרבה יותר - ניתנת לביטול.
כשארה"ב הביעה דאגה מהרג חוזר ונשנה של אזרחים והעבירה הודעה לישראל להימנע מהרג כזה, היא ביטאה את הישגו הגדול של השמאל במלחמתו נגד ישראל ואת נצחונו עליה. במובן זה גדולה הצלחתו יותר אף מזו של האויב שמעבר לגבול, שכן הוא הצליח לעשות מה ששום אויב ערבי לא עשה - לגרום לעולם לראות את ההגנה העצמית של ישראל כביטוי של תוקפנות, תוך התעלמות מפשעו החמור של האויב.