שמאלניות ואובייקטיביות במדיניות העכשווית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 755
שמאלניות ואובייקטיביות במדיניות העכשווית
בראיון שנתן לערוץ 2 באפריל 2002, אמר מפקד הבטחון המסכל של הרשות הפלשתינית, ג'יבריל רג'וב, על מבצע "חומת מגן": "לפי דעתי והערכתי זהו חיסול פוליטי מתוכנן מראש של מנגנון הבטחון המסכל... (למבצע) יש מטרה פוליטית אחת: למוטט את הרשות ולחסל את הרשות הפלשתינאית. ...אני חושב שהעם הישראלי יסבול מההתקפות האלה והם (הישראלים) ישלמו מחיר - והמחיר יהיה גבוה. יכולים עכשיו להאמין ששרון הביא להם פתרון בטחוני, אבל זה לא נכון. תשתית הטירור היא הכיבוש הישראלי... יכולים להרוג, יכולים למוטט, אבל לא יכולים לנצח עם. ...לממשלת ישראל אין שום אופק מדיני"
צודק רג'וב שלממשלת ישראל אין שום אופק מדיני, שכן אם היה לה הוא (רג'וב) לא היה מדבר לתקשורת אלא לחוקרים ואח"כ לשופט, שכן מקומו של רוצח ההמונים הזה איננו לפני המיקרופונים והמצלמות. והלואי והיו נותנים ליגאל עמיר אחוז מהזמן שנותנת התשקורת השמאלנית לרוצחים הבכירים של הרשות, אבל כנראה שאת עמיר מעריכים כזוטר בלבד בתחום הרצח.
אין ספק שלעמיר היה הרבה מה להגיד – ושמה שיש לו להגיד גם הרבה יותר מעניין. במוקדם או במאוחר זה גם ייצא החוצה וייהפך, למגינת השמאל, לרב-מכר. דברים אלה מופנים כלפי מי שסוברים שהשמאל מעדיף את רבי-המרצחים בגלל רייטינג. זה לא זה: הם באמת מאמינים שג'יבריל רג'וב, מוחמד דחלאן ויאסר ערפאת מוסריים יותר מיגאל עמיר.
עובדה שמוכיחה זאת היא שהם מוכנים לסלוח לרוצחים אלה, לערוך עימם הסכמים ואף למחול להם, פעם אחר פעם, על כל פשע וזדון אפשריים, כולל הנזק העצום שהם עדיין גורמים לעם בישראל ול"עמם" שלהם, כלומר לאותם אומללים בני ערב שאידיאולוגיית השמאל הסגירה לידי מנגנון הזוועה שהרוצחים המדופלמים מפעילים בשטח הרשות.
איך הם יודעים, אם הם לא שמעו מעולם את טיעוניו של עמיר, שהוא איננו מוסרי? ברור לנו על מה הם מבססים את השקפות העולם שלהם – וזה אף פעם לא על עובדות אמיתיות.
אנשי השמאל הופכים יחסי סיבה ותוצאה בדרך הידועה כציור עיגולים לאחר ירייית חץ: בהנחה שיש לבנות את דמותו של רבין כקדוש, תהיה כל יד שנגעה בו טמאה. מחנה השמאל מאורגן כדת מיסטית, שאיננה מאפשרת לשום איש חי להיות נעלה על קדושיה – ובמיוחד על המתים שבהם. בהתאם לכך, אסור לשמוע את טיעוניו של הרוצח, שכן הם עלולים לערער בדרך כלשהי את האמון בנרצח.
לאחרונה, ניתן לצפות בתסמונת זו באה לידי ביטוי במאבק השמאל נגד כל נסיון להתייחס ליגאל עמיר כאל רוצח "רגיל", ככל האחרים. לפי תפישת השמאל, תגרע כל התייחסות כזו ממעמדו האלוהי של הנרצח. לעמיר, עפ"י השמאל, תפקיד של שמירה על קדושת רבין. לכן, לא רק שאל לו לאיש להרשות לעמיר את זכויות האסיר שלו עפ"י ספר החוקים, אלא שיש להוקיע, לקלל ולהשמיץ אותו ואת כל הקשור אליו או המנסה לסייע לו בדרך כלשהי.
מדובר ברגשנות וחוסר רציונליות מסוג מיוחד, שיש הרבה מה ללמוד ממנו.
במכתב מאמר שפרסם לאחרונה יהונתן גפן ב"מעריב" תחת הכותרת "מכתב לאסיר עמיר" ניתן למצוא את השורה הבאה: "...ובובה של הנרצח כקלגס נאצי נתלתה על ידי אספסוף של בריונים". מדובר בעובדה לא נכונה, במה שנתפרסם מאוחר יותר כפרובוקציה של השב"כ. דבר זה מוכיח לא רק את עובדת השימוש של השמאלן, בכל הזדמנות, כדי להשמיץ את האוייב הפוליטי אלא במיוחד בעובדה שהוא איננו מעדכן את המידע שבידו אם עידכון זה נמצא פוגע בטיעונים שלו ובכך בתכליתו הפוליטית.
כי השמאלני אינו אובייקטיבי, אלא סובייקטיבי לחלוטין; כסובייקטיבי, אין הוא מבסס את השקפותיו על עובדות המציאות החיצונית אלא להיפך: הוא מפרש אותן עפ"י הנחות מובנות ו"ידועות מראש".
בזמן שהשקפותיו של האדם האובייקטיבי נובעות מעובדות המציאות, נובעות השקפותיו של הסובייקטיבי בעיקר מהמתחולל במוחו הקודח: מתפישותיו, הנחותיו ורעיונותיו הדוגמטיים. השמאלני הוא סובייקטיביסט על ידי חינוך: כמו נזיר שחונך מילדות לנצרות, הוא חונך על ידי מסגרות החינוך של המדינה הסוציאליסטית לערכים מסויימים שאותם הוא רואה כעובדות מציאות בלי קשר לעובדות האמיתיות. השמאלני הותנה, בסוג של שטיפת מוח מיוחדת (וידועה למדע הפוליטי) בצורה שרק לעתים רחוקות ונדירות מאפשרת השתחררות ממנה.
השמאלני הוא "התינוק שנשבה" של הפוליטיקה המודרנית – ואלה שנתפשים לרעיונות השמאל הם התינוקות שנשבו של הסוציאליזם המודרני.
הטכניקות והטכנולוגיות הפסיכולוגיות ידועות מזה עשרות שנים ונעשה בהן שימוש ששרשיו בישועים ושיאו בהתניות הפשיסטיות, הנאציות והקומוניסטיות של מחצית המאה ה20. הן יובאו לארץ ישראל על ידי תלמידי ויורשי תנועות סוציאליסטיות אלה עוד לפני קום המדינה. עם הכרזת המדינה והשתלטותה על החינוך והתקשורת, החל הסוציאליזם המקומי, המפא"יניקי, בתהליך שטיפת המוח שהנחיל את יסודות אמונת השמאל לכלל האזרחים.
תהליך זה פגע אנושות בכושר החשיבה של השמאלני, כי תודעה לא אובייקטיבית איננה מסוגלת לעבד כהלכה את עובדות המציאות ולהתאים להן.
ההשלכה המעשית של עובדה זו לתחום האתיקה חמורה במיוחד: לגבי השמאלן, הרע והטוב הם פוליטיים, קולקטיביים ולא נבחרים. במלים אחרות: השמאל, בפעולת ההתאמה שלו לדוגמה הפנימית, אינו שופט אלא ממיין: אם האדם שלפניו הוא ערבי, למשל, אז הוא משתייך למגירה המוכנה ל"עם הפלשתיני הכבוש והמדוכא" ואין זה משנה כלל מה היו פעולותיו המסויימות. יתרה מזו: ניתן להבין אותו, לסלוח לו ולראותו כשותף להסכם שלום עתידי. כל זה, כאמור, אינו חייב לתאום לעובדות ולעתים קרובות יכול להתקיים ללא שום תשתית עובדתית, פשוט על יסוד דמיונות השוא של התודעה הסובייקטיבית של השמאל.
אך אם, לחילופין, איתרע מזלו של היחיד המדובר והוא מתאים למגירות תודעה כמו "ימני", "מתנחל" או "דתי" אז אין לו סליחה לעולמים.