מורשת מפא"י
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 704
מורשת מפא"י
בדיון שהתקיים לאחרונה בכנסת, הביע סגן שר הבטחון, משה סנה, את תמיהתו להתנגדותם של אנשי הימין לצווי ההרחקה שהוטלו על חלק מתושבי המאחזים. בדבריו תהה סנה על הקרבה שמגלים הח"כים, לדעתו, למי שעלולים להזיק – ולא הראה שהוא מבין כלל כי הוא מבסס את דבריו על חשדות ולא על עובדות. מה שגרוע יותר מזה, בא לידי ביטוי בדבריו של סנה על כך שהחשדות נגד המתיישבים כל כך משכנעים עד שהדבר מצדיק את צווי ההרחקה שהוציאה נגדם מערכת הבטחון.
דברים אלה הם, למעשה, וידויו של האיש על כך שאין הוא מבין את מגבלת סמכותה של מדינה השומרת על זכויות האזרח של תושביה – שאין הוא תופש כלל את עקרון גבול כוח הממשל ואת הנובע מכך, כלומר את מחויבות הממשל להציג לפני סמכות משפטית ביסוס כלשהו לחשדותיו, אם וכאשר חפץ הוא לפגוע בזכויות התנועה של אזרחיו.
מחדלים ידיעתיים אלה של מר סנה אינם מקריים אלא אופייניים ויחד עם העובדה שעל אף בורות זו שלו בעקרונות יסוד של ממשל תקין הוא מונה למשרתו זו - הם שניהם דוגמה למידה שבה ירש השלטון הנוכחי את עקרונות שלטון מפא"י, המפלגה העריצה ששלטה ללא מצרים בציבור הישראלי מאז קום המדינה. בעת שלטונה האכזרי של מפלגה זו בישראל של תחילת ימיה, לא היו זכויותיהם של אזרחי ישראל כלולים בשיקוליהם של השליטים ורק רצונם של ראשי המפלגה הוא שקבע את המתחולל במדינה.
עצם העובדה שעמדתו של סנה יכולה להיות מוצגת, היום, מעל במת הכנסת, כעמדת הממשל, מוכיחה עד כמה התדרדרה, בשנים האחרונות, רמתה המוסרית של המדינה ונסוגה אל המצב הדיקטטורי של ימי בן-גוריון.
חבל רק שהצד השני של המטבע המפא"יניקית – תפישת הבטחון וההתיישבות של ימי המדינה הראשונים – לא קיימת היום בשלטון, כפי שהיתה אז. אם היתה המדינה מתנהגת היום כאז, במיוחד בהקשר של יחסי יהודים-ערבים, היא לא היתה מעניקה משקל כה רב לעדויות מפוקפקות שבאות מן הצד הערבי לגבי נזקים שנגרמים להם על ידי מתיישבים יהודיים – ובוודאי שלא עד כדי לצוות, ללא הוכחה או בסיס משפטי ראוי לשמו, על מתיישבים יהודיים, לצאת ממקומות ישובם, לגלות ממשפחותיהם ולהתנתק ממקורות מחייתם, רק מחמת החשש שמא יגרמו לפגיעה בגידולים חקלאיים ערבים או יסכנו את צה"ל, כפי שרומזים היום גורמים פוליטיים המתנגדים למתיישבים.
במצב הענינים הקיים, סובל המתיישב בישראל מהגרוע מכל העולמות: מחד אין מתחשבים בו ובצרכיו כאדם דתי, ברמת הכבוד המתבקשת מדרישות דתו – על אף שנזהרים ביותר מלפגוע בזכויות הדת של המוסלמים – ומאידך פוגעים בזכויות האדם שלו כאזרח המדינה, כלומר "מכבדים" בזלזול רב את זכויות האדם היסודיות שלו, באמצעות פגיעה במגוריו, בפרנסתו וביכולתו לשמור על התא המשפחתי שלו.
למותר לציין כי פגיעה מסוג זה בכל אחת מזכויותיו כאדם דתי או אדם בכלל, אם היתה נעשית כלפי המגזר המוסלמי, היתה מביאה היום על ישראל טענות מגופים מקומיים ובינלאומיים הנאבקים באופן מוצהר למען זכויות האדם. במצב הדברים כפי שהוא היום אין ממשלת ישראל מעזה לפעול, כפי שעשתה בעבר ישראל המפא"יניקית, למען האינטרס היהודי-ישראלי, מבלי לתת את הדעת על ה"מה יגידו" של גורמים חיצוניים...