השותפים

 

השותפים

ראיתי אותם היום על מסך הטלויזיה - עומדים עם הרוצחים, לוחצים את ידיהם ומחייכים.

ראיתי אותם מטיילים עם הרוצחים, יושבים עימם, שותים ומשוחחים.

שמעתי אותם מדברים על שלטון החוק, על השלום, על העתיד המשותף – עם הרוצחים.

שמעתי גם את הרוצחים עצמם: הם הבטיחו, התחייבו ונשבעו. לא ברור לאיש על מה ולמה.

הרוצחים היו לבושים בחליפות נאות ומעונבים כדבעי. הם הוסעו במטוסים, מכוניות ומסוקים מודרניים, מתוחכמים ומתקדמים – כמו כלי הנשק שבאמצעותם ביצעו את מעשי הרצח שלהם.

ראיתי את זה שטוען להיות מנהיגי ואת חבריו לוחצים את ידיהם של אלה שטבחו בבני עמי.

ראיתי את אלה שחיים על חשבוני מחייכים לרוצחים המועדים, שהם מממנים בכספי, ושעוד יפילו קרבנות בעמי.

והם חייכו אל מול המצלמות – ואף צחקו.

מה היתה הבדיחה שסיפר הרוצח, שהיתה מצחיקה כל כך עד כדי שנשכח הרצח?

נתונים נוספים