המרגלים כבוגדים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 871
המרגלים כבוגדים
בין הבגידה בארץ לבגידה בעם
המרגלים ששלח עם ישראל לתור את הארץ המובטחת היו, למעשה, בוגדים: הם ריפו את ידיו ופעלו נגד ענינו – והם גרמו לכך שגאולתו תעוכב עד כדי כך שכל הדור ההוא לא נכנס אל הארץ.
זוהי הסכנה הגדולה של הבגידה: שהחטא שאליו היא מובילה גדול עד כדי כך שהוא עלול להשמיט מידי העם את הישגיו בערב ואף לגרום לכך שיאבד את מה שבידיו לחלוטין.
זוהי הדילמה העומדת כיום בפני העם: הבוגדים שבו עלולים להביאו למצב שבו לא יראה את הגאולה שאליה הכינו אותו הדורות הקודמים.
מהו הבוגד?
הבוגד הוא השמאל.
מדוע?
כי, כנאמר באחת הפרשנויות, הבוגד הוא זה שמעוניין להמשיך ולהתקיים בגלות ה"מדבר", ללא בסיס קרקעי מוצק, ובעיקר - מבלי להיות בעליה בזכות של אדמה בארץ ישראל, כיחיד.
השמאל הוא הגוף הרעיוני שבין רעיונותיו ניתן למנות, בין היתר, את דחיית רעיון היחיד באומה לטובת רעיון הקולקטיב – ובעיקר את עבודת הרוח כמנוגדת לעבודת החומר; לפי תפישת השמאל, המפצלת בין רוח לחומר, רואה את עבודת האדמה כמנוגדת לעבודת ה"רוח" ובקבעה את עבודת האדמה כ"נאצלת" ו"משחררת", לעומת עבודת הרוח של היהודי ה"גלותי".
ברוח שני אלה, ביסס מחנה השמאל את גאולת ישראל על שני העקרונות המשולבים של ביטול מקומו של היחיד והצגת עבודת אדמת א"י, במיוחד בתחום החומר, כ"גאולת האדמה". יש לזכור כי, בהקשר זה, מדובר בחקלאות לשמה ולא בהכרח בעבודת ארץ-ישראל.
את שני אלה קלטה והפריחה, כערוגה מאמצת, תפישת הטעות של ההתיישבות הדתית, אשר הושפעה מתפישת "ההתיישבות העובדת" השמאלנית ולפיכך היא מטיפה עד היום, בצורות שונות, לגאולת אדמה קולקטיבית, מבלי לשים לב לפצצת הזמן שהטמינה האידיאולוגיה השמאלנית נגד היחיד ונגד תפישתה הרוחנית של אדמת א"י, כחלק מההווייה היהודית; בעומק תפישת המציאות היהודית, המאחדת בין ארץ ורוח ובין היחיד לאומה, הטמינו ה"מרגלים" הבוגדים של השמאל את רעיונות הפיצול, ובתוכם, ביחד עם הפרדת העם היהודי ממכורתו ההסטורית, את רעיון דחיית עבודת האדמה של היחיד – זו המפרידה בין היחיד ואדמתו; אין כ"תכנית ההתנתקות" עדות לגישה זו, הנוטלת מהחקלאי היהודי את פרי עמלו ואת חלקת האדמה שעליה הוא נמצא.
לפי היהדות, על כל יהודי להיות בעליה של חלקת קרקע בארץ ישראל. עפ"י השמאל, "מפעל ההתיישבות" איננו אינדבידואלי אלא קולקטיבי; כבר מעת קום המדינה עומד הקולקטיב האחראי על חלוקת קרקעות בארץ על כך שהאדמה בה תהיה שייכת תמיד לכלל האנושי אך לא לפרטים; דבר זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהחוזים על רכישת קרקע בארץ ישראל אינם לצמיתות אלא לתקופה מוגבלת.
דבר זה, היסודי כל-כך תרתי משמע, מופר על ידי מדינת ישראל מאז קומה. ביחד עם קק"ל והסוכנות היהודית, מחזיק המנגנון הנקרא מנהל מקרקעי ישראל ברובן המכריע של אדמות המדינה. עובדה זו החלה להיווצר בתהליך שבו יהודי העולם האמינו כי יש מי שפועל, באמצעות הקולקטיב, לטובת היחיד/ים היהודי/ם אשר יתיישבו על אדמת ישראל.
על אף שמעמדם של היחידים התורמים להחזקת ארץ ישראל בידי מדינת ישראל וארגוניה מעולם לא נשחק אובייקטיבית, הם לא קיבלו את המעמד היחידאי שלו הם ראויים; אלה שהשתתפו במלחמות ישראל, למשל, לא קיבלו חלק מאדמותיה. אלה שרכשו בצורה זו או אחרת זכות לעבד את האדמה מעולם לא קיבלו מהסוכנויות המחזיקות בה באופן קולקטיבי זכויות של בעלות פרטית עקב עמלם.
במשך יותר ממאה שנים, נהנו, בד"כ, אלה שתרמו לרכישת ו"גאולת" אדמות ישראל בארץ ובחו"ל – יהודים רובם ככולם - רק מתעודה המעניקה להם את הזכות לתלותה על קיר ביתם, אך לא מחלק מעשי כלשהו באדמה (*).
כך, שייכת, לכאורה, אדמת ישראל לעם, אך, למעשה, אין היא רכושו של העם. העובדה היא שהמדינה, ברצותה, נוטלת את האדמה מידי העם – בין אם מדובר ביחידים ובין אם מדובר בקבוצות. כל העובדות הללו ועוד רבות אחרות מסתכמות, רעיונית, בגישת המרגלים, שמבחינתם א. אין באדמת ארץ ישראל משום ערך שיש להיצמד אליו. ב. אין ליחיד הישראלי זכות בעלות עומדת בקרקע.
משמעות ביטול שני הערכים היהודיים החשובים הללו על ידי ממשלות השמאל לדורותיהן (מה שעפ"י העובדות אפייני גם לממשלו של שרון) היא בגידה בעם היהודי. בגידה זו היא ערכית ומעשית בו בזמן: ערכית, כי מבחינת הערכים היהודיים שייכת אדמת א"י לעם – לצאצאיו של אברהם – באופן יחידאי. מעשית, כי ללא ארץ השייכת בזכות עומדת למעבד אותה אין, למעשה, קיום יציב לעם ישראל.
שני אלה אומרים, למעשה, שמנקודת המבט של המרגלים = השמאל – עם ישראל נמצא, עדיין, במצב של גלות – או, אם תרצו – במצב של חיי מדבר.
במונחים של אדמות א"י, נמצא האזרח הישראלי במצב של "מדבריות" כל עוד הוא חייב להעביר עשרות אלפי דולרים מעמלו לארגונים שמוסרים בידיו אדמת מדינה, בעוד שמסירה זו מוגבלת בזמן (אם לא בבעלות ממש), כאילו התבצעה על חולות נודדים...
(*) למותר לציין, בהקשר זה, כי גם כאלה שהיו בעלי אדמות בא"י מתקופות שלפני המדינה ו/או לפני שואת אירופה, או צאצאיהם, "זכו" לבעיות פקידותיות רבות עד שהצליחו לממש בעלות על קרקע בארץ-ישראל.
כמו כן יש לציין כי זכות בעלות של יחיד יהודי בא"י עדיין נופלת בין כסאות ההלכה היהודית, אשר עדיין לא פסקה באופן חד-משמעי לגבי זכות זו, אך אין ספק שהיא איננה אמורה להיות נתונה בידי גופים שאינם יהודיים (בלשון המעטה) בנטייתם הרעיונית היסודית.