בכבלי השקר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 589
בכבלי השקר
רעיון השלום הוא, היום, אחד המכשולים הגדולים ביותר הניצבים בפני מדיניותה של ישראל. בפועל, מהווה תקוות השלום את הכבלים החזקים והכבדים ביותר המונחים היום על כל צורה של חשיבה פוליטית עדכנית; לכאורה נראה כי בלעדי שלום לא ניתן להתקיים, אך למעשה מוכיחה בפועל תפישת השלום הפוליטית כי משמעותה מלחמה – ובהסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, זו המלחמה המרה ביותר אשר היתה ישראל מעורבת בה מעודה. ככזה מהווה השלום גם את האיום הגדול ביותר על קיום ישראל.
בפועל, עשרות שנים נמשכת חגיגת השקר השמאלנית מסביב לרעיון הסכמי השלום עם מדינות ערב ועם זאת לא הוכח שהדבר מהווה פתרון ארוך טווח לבעיית המלחמה; על אף שמצרים וירדן חתומות על הסכם שלום עם ישראל, אין במציאות עובדות המציגות יחסים הדדיים של שלום אמיתי בין ישראל למדינות אלה.
רבים מאזרחי ישראל היו מסתפקים בשלום נוסח זה שיש היום בין מדינות באירופה, אחרי שניהלו ביניהן מלחמות עקובות מדם במשך דורות, אך המצב המעשי הוא שגם סוג כזה של הסכם עם מדינות ערב, החתומות על נייר עימנו, רחוק מאיתנו – וקל וחומר עם כאלה שאינן. בכל מקרה, נראה שאין לבלבל בין הסכמה על שלום לבין מצב של שלום אמיתי. על רקע זה, לא רק שאין שום הוכחה משמעותית לכך שמדינות ערב חפצות בשלום, ספק באם יש למדינות אלה ידע שדי בו כדי לקיים יחסי שלום עם מדינה שכנה.
הדבר נובע קודם כל מכך שמדינות ערב מעורערות מעצם קיומן כדיקטטורות המהוות, כל אחת כשלעצמה, הפסקת אש מקומית במלחמה פנימית. ריאלית, עלייתו המתמדת של האיסלם הקיצוני במדינות ערב הולכת ומרחיקה את סיכויי המערב ליצור קרבה עם המדינות שבהן הוא מהווה כוח פוליטי – וקל וחומר כשמדובר ביהדות, אותה רואים קיצוני האיסלם כאויבם החמור ביותר.
אך יותר מן המוסלמים, מחריפים את מצבה של ישראל אלה מבין אזרחיה הסוברים שניתן להפריד את ההשפעה המוסלמית מן הפוליטיקה הערבית וברוח זו דוגלים ברעיון השלום, שעל אף כשלונו בשטח הם רואים כאפשרות עתידית מעשית ליחסים בין ישראל לערבים.
אל מול השנאה המוצהרת לישראל, שאת הופעותיה באמצעי התקשורת של מצרים וירדן, החתומות על שלום עם ישראל, ניתן לראות גם בעין בלתי מזויינת, אין כמעט שום עובדות המציגות גדילה באהדה לישראל או התקרבות כלשהי מצד הערבים. אם היו כאלה שתלו בהסכמי השלום החתומים תקוות שאלה יתפתחו, מעשית, לכדי הכרה הדדית בזכות הרווחים שיביאו, אין קולם נשמע יותר במרחב המזרח התיכון – זולת בישראל, שבה, במוסדות השמאל המנותק מהמציאות ממשיכים לחלום בהקיץ על שלום הזוי.
קונספציית השלום, יש להכיר בכך, קרסה. שום דבר לא הפיל אותה – מלכתחילה לא היה לה בסיס. מבחינת הערבים, מדובר היה בהפסקת אש ולא ביותר מכך – וזו יכולה להשתנות עם השתנות התנאים הפוליטיים החיצוניים או הלחצים הפנימיים. כרגיל, יהיה מי שישמיע את השאלה: אם לא שלום, אז מה הברירה? ועל התשובה לכך להיות: בהימצאך בכבליו של שקר, עליך להשתחרר מהם, קודם כל, אל האמת. אם הוכח שהשלום בינינו לבין שכנינו אינו מעשי, לא יהיה שקר נוסף מעשי יותר.