בחזרה למלחמת המעמדות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 712
בחזרה למלחמת המעמדות
ברוח התיאוריה המרכסיסטית על מלחמת המעמדות הכלכליים המקיפה עולם ומלואו, ילדים, סנילים וקומוניסטים עדיין מאמינים באגדה שהעשירים הם הבעיה של העניים.
אגדה זו, שהיא, כידוע, אחד מן המיתוסים המכוננים של מחנה השמאל, מטעה תדיר את ציבור מאמיניה בכך שהיא מציגה את עושרו של העשיר כתוצר של שוד העניים. לפיכך היא גם מביאה לכך שרובו של השמאל, המושחת מוסרית, אינו תופש כלל את משמעות האשמתו הקבועה את העשיר בסבל העני או תלייתו בשוד העשיר את הפתרון לעניים.
למעשה, מהווה תיאוריה זו את הצדקתו של מי שבוזז את רכוש העשירים – ובאמצעות הצדקה זו, הצדקה עקרונית של שוד.
השמאלן מתחמק מעובדה זו על ידי כך שהוא מבדיל בין שוד עשירים ל"סתם" שוד, ובכך יסוד שיטתו – ברעיון שעושרם של העשירים אינו שייך להם, או אף גרוע מזה: הוא שייך למי שלוקח אותו מהם, כי הם השיגוהו שלא בצדק.
"מקור העושר הוא שוד", אומר הבוזז ולכן, כשהוא בשלטון, הוא עוסק בשוד. השמאלן, איש מערה רעיוני מדור הציידים הפרימיטיבי, רואה את העשיר כפי שאדם קדמוני רואה חיה קדומה, העשויה לשמש לו מקור מחיה ומניח תמיד שהפתרון לדלות העני הוא בשרו של העשיר.
מה שהשמאלן השלטונאי איננו מזהה, בד"כ (ואין זה המקום לעסוק בבירור או בהצעות לביאור הענין) הוא את היחס בין רמת החיים הגבוהה שהוא וצבאו נהנים ממנה לבין ראייתו את עצמו כנציגם של ה"עניים", כלומר מגינו של הפרולטריון המרכסיסטי. הוא בדרך כלל איננו שם לב לכך שרמת חייו גבוהה יותר מזו של ה"עשיר" שעל חשבונו הוא חי, שאינו אלא האזרח הנבזז על ידו.
נראה שבעל החיים המרכסיסטי עדיין לא התפתח אבולוציונית. כל עוד הוא מודה בכך שמקור העושר הוא שוד, מעיד הדבר על כך שהוא נולד וגדל בחברה שודדת, המתקיימת בצמתות הראשיות של דרכי החברה האנושית, שם היא ניזונה מהסוחרים הנוסעים, מבלי לתפוש את משמעות עשרם של סוחרים אלה או את מקורו.
הבעיה הראשית של השמאלן איננה טמונה בכך שהוא סובר שמקור הערכים נמצא בידי ה"עשירים", אלא בכך שכאשר אין הוא לומד איך להפיק ערכים מן המציאות ללא ניצול העשיר, הוא אינו עצמאי דיו כדי להתקיים במציאות. למעשה, השמאלן אינו מכיר בכך שהוא חי בדרך שבה הוא מאשים את העשיר – על ידי ניצול האחרים.
המחשבה שהעושר מושג על ידי יצרנות רחוקה מהשמאלן כרחוק מזרח ממערב, והידיעה שחברתנו מאויימת בימים אלה להתנהל עפ"י עקרונותיה של הגישה הזו גורמת לנו לסבור כי חלה בתרבות הישראלית נסיגה בת מאה שנה לימי המהפכה הקומוניסטית-בולשביקית ולתפישותיה את העולם; לפתע נראה שבניתוח מוזר כלשהו, השתלטה הקונספציה המרכסיסטית-פרימיטיבית-נאיבית של הפרולטאר המהפכני, של החקלאי הקובני ובן הטפש-עשרה מוודסטוק על מוחות אנשי תקשורתנו והם מפיקים, כידוע וכמוסכם על הכל, "פנינים" הגותיות מעולם מלחמת המעמדות הוירטואלי שבין "עשירים" ל"עניים".
יש, על כן, לשאול באיזה תא הקפאה שהו עד עתה מרכס, לנין וסטאלין הצעירים, הנחלצים היום אל אויר העולם הפוליטי הישראלי כאילו לא הוכח, כבר, בהסטוריה של העריצויות הסוציאליסטיות של המאה ה20, שהשאיפה ל"שויון", ל"צמצום פערים" ול"נצחון על העשירים" יכולה לתרום לחברה רק שפיכות דמים ועוול לדורות? האם עד כדי כך היתה עמוקה ההקפאה של מפא"י?
בהתאמה למקורות העתיקים של המהפכה, חלק מאמונתם הטפלה של שמאלני זמננו אוחז עדיין ברעיון המרכסיסטי של מלחמת המעמדות. ברוח זו, אין ספק שבמידה ובה יצליחו אלה להשיג כוח פוליטי, הם יראו את עצמם כנציגי "הפרולטריון" וכנושאי דגל המלחמה נגד מעמד ה"עשירים", מדכא העניים הידוע בתיאוריה המהפכנית הקומוניסטית.
העובדה שאין במציאות של היום דבר כזה כמו מעמדות לא תרתיע את המאמינים השמאלניים כי הם אינם מסוגלים לזהות עובדות במציאות ולעמת אותם עם התיאוריה בצורה שעלולה "לקלקל להם" את האידיאולוגיה. מה שהם כן יעשו, בהתאם לתיאוריה זו, הוא נסיון לצמצם במידת האפשר את כוחו של ה"הון". לצורך זה, הם יבזזו אותו ויבזבזו אותו כמה שרק יוכלו. עד היום הם הוכיחו יעילות עצומה בענין מסויים זה.
כפי שמראה ההסטוריה של מדינת ישראל, הצליח השמאל, פעם אחר פעם, ביחס ישר למידת החזקתו בשלטון, להרחיב במידה גדולה ביותר את מעמד ה"עניים". בין אם נעשה הדבר מטעמים אידיאולוגיים או פרקטיים, אין ספק שפעילותו של השמאל במסגרת האידיאולוגיה שרואה את המציאות הפוליטית כמלחמת מעמדות, ואת מחנהו כנציג ה"עניים", מגדילה באופן מתמיד את כוחו האלקטורלי – ואולי הרווח הזה היא הסיבה העיקרית לכך שבגללה מנהל השמאל מאבק עיקש וארוך כל כך על האחיזה הבלתי מרפה שלו בתיאוריית מלחמת המעמדות.
כך או כך, נראה כי יש לשמאלן צורך במלחמה בתפישת עולמו – וכי מלחמת המעמדות נתפשת על ידו כמאבק כל כך יסודי בהווייה האנושית, עד שהיא מקנה לכל תפישתו את העומק המציאותי והתמיכה העובדתית, החסרים לה, כי בחייו אין הוא נתקל אף פעם בעשיר המנצל עני או בקפיטליסט המשיג עושר על ידי דריסתו של "פרולטריון" כלשהו.
לדבר זה יש משום ערך של עדות לגבי מצבו הנפשי של השמאלן, הנזקק למושא מלחמה כמו ה"עשיר" גם כאשר המשאבים שהוא מתפעל עולים על כל מה שיכולים עשירי חברתו לגייס. באין קרקע המציאות יכולה להצמיח את העוול שבביצועו השמאלן מאשים את "מנצלי העניים", הוא מגייס אותו מערוגות הדמיון של גינת דמיונותיו...