אומץ קונספטואלי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 733
אומץ קונספטואלי
זה לא נעים לדעת שהמצביא הגדול ביותר שלך, המפקד המהולל, אינו אלא פחדן עלוב. זה תמיד היה ברור ששרון איננו פוחד מהערבים. מה שלדאבוננו נסתר מפנינו עד שעלה לשלטון הוא עד כמה הוא פוחד מהשמאל.
מכיוון שאין לחשוד בשרון שהוא חושש מאויבים פיזיים יש להניח, בודאות גדולה, כי הוא חושש מאוייב רוחני, מופשט, כזה שרודף אותו במשך שנים ארוכות: השמאל. לא סתם השמאל, אלא השמאל שהראה לשרון, כמו שמראים לטירונים בצה"ל "מאיפה משתין הדג ומאיפה הוא מסריח..."; זה השמאל שרדף את בגין, את שרון ואת כל מי שהעז "לגרור את העם" למלחמה "לא מוצדקת" – כלומר למלחמה שהשמאל לא יכול היה להרוויח ממנה או, רחמנא ליצלן, מלחמה שהימין ירוויח ממנה. השמאל הזה הוא שגרם לתבוסה המחפירה במלחמה הצודקת מאין כמוה בלבנון, מתחילתה ועד סיומה – ולכל הכשלונות הצבאיים והמדיניים מאז ועד היום - ועתה הוא נועץ מקלותיו בגלגלי מלחמת ההגנה שלנו כשהוא מציג אותה כאילו היתה מלחמת התקפה נבחרת ויזומה. בלשונו של השמאל: מלחמת "יש ברירה".
העקרון שהשמאל פועל עפ"יו הוא מלחמה קונספטואלית יזומה שבמרכזה הצגת העמדה הישראלית כלא מוסרית. במובן זה, השמאל הוא האחראי למשבר שנות ה60, שהחל אחרי מלחמת ששת הימים, שהפך את מלחמות ישראל ממלחמות מוסריות ללא-מוסריות במחי מלתו. השמאל, שעד שלטון הימין השקיע את כל אונו ומרצו בהצגת מאבקה של ישראל כמוסרי, משך את כל השקעתו מן העסקה כמהמר הנוטל את דמי ההימור שלו משולחן המשחקים, כשהוא מעדיף להתרושש על פני העשרתו את יריבו, וירידת קרנו המוסרית. כי עבור השמאל – כמו עבור הנוצרי, אבי השמאל, נצחון הוא סימן לאי מוסריות.
אויבינו רוצחים את נשותינו וילדינו – ואנשי השמאל עומדים וצורחים לנו להפסיק להילחם. חיילינו מצליחים, תוך סיכון וגבורה, להכניע את האוייב – ואלה מהשמאל "מוכיחים" שזה לא מצליח, כי הרוצחים עדיין רוצחים – אלא שפתרונם איננו להשיב מלחמה שערה אלא להיכנע: לוותר, להתקפל, "לחזור לשרשים" – כלומר לאלה שמתחת למציבות... והם קוראים לזה הידברות.
ללכת לקראת הרוצח, למחול לו על הרצח, לראות אותו כאציל, נדיב והגיוני ולהתחנן בפניו שיפסיק להרוג בנו תוך כדי שאנו מוכרים לו את היקרים שבערכינו ובראשם, בניגוד לטענותיהם, לא הארץ ואפילו לא החיים, אלא הצדק והמוסר – זה מה שהם רוצים. הם רוצים שנהיה לא מוסריים, הם תובעים שנודה בכך שאיננו מוסריים. למעשה, בשרשו של ענין, הם משת"פים של כל הנוצרים והמוסלמים המנסים להוקיענו מוסרית מזה דורות. ביחד איתם הם רוצים, למעשה, שהעם היהודי יירד מעל לרמה המוסרית הגבוהה שבה הוא נמצא אל עמקי השפלות הערכית והרקבון המוסרי שבו הם נמצאים מתוקף התפישה המוסרית שהם אוחזים בה.
כן, למעשה הם מטיפים לנו מוסר על כך שאיננו מחזיקים במוסריותם שלהם – והם מחזיקים במוסריות שלפיה גם הם לא מוסריים...
זהו טבע המלחמה הנוכחית: מלחמה על מוסריות גבוהה, על אי כניעה למוסריות נמוכה, על שמירה על ערכי היסוד האנושיים ועל זכויותינו כבני אדם, כיחידים וכיהודים. אויבינו – ובמיוחד אלה מהם החיים בינינו - חפצים בכך שנשחרר אותם ממחוייבות מוסרית. הם מאמינים שחיים חסרי מוסר, אקראיים וניהיליסטיים הם טובים יותר, פשוטים יותר ובעיקר כואבים פחות מאשר חיי מוסריות אנושית גבוהה. הם רוצים שנתנער, כמוהם, ממורשתנו המוסרית – והם אינם יכולים לעשות זאת לבד.
היהדות היא תרבות מוסרית, אשר איננה מאפשרת לבעליה להיפטר ממוסריותו זו; היא איננה משהו שאתה יכול ללבוש אותו או להיפטר ממנו בלחיצת כפתור. היהדות נותרת בך גם אם הכרזת קבל עם ועדה על כך שאינך מחזיק בה יותר. העולם הלא-יהודי איננו מניח ליהודי כל-כך בקלות, כפי שהוכיח השלטון הנאצי כשרדף אף את היהודים המומרים אחורנית, במעלה אילן היוחסין שלהם עד לדורות העבר. ברוח זו שואף השמאלן, התאב להתנער מיהדותו וממוסריותה העקרונית, לא רק להיפטר ממנה אלא אף לרצות את אויבו צמא-הדם בהרבה יותר דם, כי כדי להשיג עבור עצמיותו פינת שרידות עלובה במרתף הכנסיה.
לשם כך עליו לצלוב את משפחתו ואבות-אבותיו רוחנית, קונספטואלית ופילוסופית – עליו להציג את היהדות קבל עולם כתרבות נחותה – ולא מוסרית.
וכדי להצליח להחזיק מעמד במלחמה נגד זה, כדי שלא לסגת, יש צורך באומץ קונספטואלי, בתפישה מלאה ומפורטת של ערכי היהדות, של הלוגיקה הפנימית שלה, מניעיה ונימוקיה, של מערכת הכללים שלה ושל ההגיון הפנימי המנחה אותה. כדי להתמודד עם הרוע המתוחכם של האוייב על היהודי להבין את מורשתו, להבין את ערכיו, להבין על מה הוא נלחם.
האוייב המתוחכם מפעיל צבא כבד של תוקפים העולים על החומות כשהם עמוסים במכונות מלחמה קונספטואליות, רעיוניות ופילוסופיות. הוא תוקף השכם והערב כשהוא מפציץ אותנו במילותיו, ספריו, כרכיו וכתבי העט שלו – ובין מותקפיו דתיים חילוניים כאחד; הוא איננו עושה הבחנה (אף שכך הוא טוען לצרכים איסטרטגיים) בין דתי לחילוני, בין משכיל ובור ובין יהודי יוצא עדות המזרח לכזה שהוא בן המערב. והוא עושה זאת מבית ומחוץ, כשהוא מפעיל מצביאים, מרגלים ובוגדים, הפועלים על פני השטח ומתחתיו.
לכן, במלחמה זו אנו נדרשים לכל טיפה של אומץ קונספטואלי – של האומץ להכיר במלוא משמעותם של מושגים חיוביים ושליליים כאחד, החל מאלה המייצגים ערכים ששומה עלינו להגן עליהם, כמו צדק, אמת וטוב – וכלה במושגי השלילה שביניהם רוע, אוייב ובגידה; כיהודים עלינו להכיר במושגינו האותנטיים מקדמת דנא, כי הם מדוייקים ומדעיים יותר, ולכן גם מאפשרים לנו לעמוד בלחצים ביעילות גבוהה יותר: עלינו להכיר במושג המלחמה, ובכך שיש לנו מלחמה גדולה מחוץ ולא פחות מבית. עלינו להכיר, באמצעות אומץ קונספטואלי בכך שהמלחמה הרוחנית והפנימית לא רק שאיננה חמורה פחות ממלחמתנו עם האוייב מחוץ – אלא שהיא חמורה הרבה יותר, כי היא זו אשר קובעת את מצב רוחנו תרתי משמע: את כושר עמידתנו הפסיכולוגית בלחצים המופעלים עלינו ואת המידה בה יוכלו השכול והכאב לשחוק את מה שמגן עלינו.
כדי שנוכל להמחיש לעצמנו עד כמה איומה סכנת המלחמה הרוחנית שהמאיימת עלינו היום די בכך שנזכור את החלל הגדול שנפל בה, את ראש ממשלתנו שנוצח על ידי השמאל...
אנו זקוקים לאומץ קונספטואלי כדי שלא נפסיד במלחמה גם אם ננצח בה פיזית, כי כבר היום אנו מותקפים מוסרית באמצעות המסר הנוצרי שהנצחון בשדה המערכה הפיזי משמעותו תבוסה בשדה המערכה המוסרי. כשלון בקרב הקונספטואלי משמעו נצחון פסיכולוגי של האוייב והתמוטטות החזית הרוחנית של הלוחמים, כפי שזה כבר קורה לרבים מצעירינו.
ואם כך יקרה, משמעות הדבר היא שגעון; אנו – ו/או ילדינו - עלולים להשתגע; יש סוג מיוחד של שגעון המותאם לתבוסה בקרב מוסרי: זהו שגעון התוקף מליונים רבים בו בזמן. הוא בא לידי ביטוי בהתנהגות המוערכת על ידי רוב הפסיכולוגים כ"נורמלית" אך היא באה לידי ביטוי קודם כל בירידת התיאבון, בעצלנות מתגברת, בחולשה בתחום התפוקה, ביאוש מתגבר ובבעיות שינה. ברבות מארצות העולם, אשר שוכנעו במצבן המוסרי הירוד, יש גם עליה באלימות הפנימית, בנטיות ההתאבדות של צעירים ובשימוש בסמים.
(אם חלק מהמאפיינים הללו מתרחשים כבר היום במגזרים בחברה החילונית הישראלית, יתכן ודבר זה נובע מכיבוש מוצלח של רעיונות המוסר של השמאל ושווה הדבר מחקר).
אם נחזיק באומץ קונספטואלי, עלינו להכיר בכך שהשמאל המדיני איננו רק לא מוסרי אלא גם לא לגיטימי מבחינה רעיונית – שמי שמציע לנו להיעלם, לסגת ולמות, מי שקורא לנו רוצחים וכובשים כשכל מה שאנו עושים הוא להגן כמיטב יכלתנו על חיינו וחיי היקרים לנו, מסוכן לבטחוננו ובתור שכזה אינו ראוי למעמד של מי ש"רק מביע דעה" אלא למעמד של שונאנו ואויבינו – וכזה הוא כל מי שנגדנו – כולל אלה המציגים את עצמם כידידינו.
ראו הוזהרתם.