קרובים וזרים

 

קרובים וזרים

הדוגמטיות המשתוללת בתרבותנו משפיעה עלינו לראות מידות קונקרטיות מסויימות כלא רלוונטיות ולכן להשמיטן מדיון. היא גורמת לנו לסבור שאין הבדל עקרוני בין חברה בת 100 בני אדם לחברה בת מליוני בני אדם – אם שתיהן מבוססות על אותם עקרונות פוליטיים.

אך בהקשרים מסויימים ההבדל בין המידות הופך גם להבדל איכותי, כי יכולתו של היחיד לזכור, ללמוד ולדעת, המשתנה מכמות לכמות, היא המבססת את הקשרים הפנימיים של החברות. אנו יכולים להחליט על ערבות הדדית בחברה כמו משפחה מורחבת אם וכאשר רוב בני המשפחה מכירים זה את זה או, לפחות, יש ביניהם קשרים תורשתים וירושתיים מחייבים הידועים לכל. אך המצב יהיה שונה לגמרי בחברה בה נמצאים אלפי אנשים שאינם מכירים זה את זה. בחברה כזו המלים "ערבות הדדית" יהיו, במקרה הטוב, ריקות מתוכן ושקריות – ובמקרה הגרוע סוג של דוגמה המשמשת בידי אנשי הרוח כחומר ליצור תלי תלים של תיאוריות מרחפות ובידי הארכי-פושעים של אותה חברה את תירוץ עלה התאנה לניצול וביזת חבריהם היצרנים.

ישראל מהווה דוגמה לחברה שבה, באמצעים של שליטה בתקשורת, בתעמולה ובחינוך – ומתוך התבססות על ערכים הקיימים באופן טבעי בתשתיתו של העם היהודי – הצליח הממשל לגייס לטובת פעולותיו תחושת סולידריות שאפיינית לשכונה קטנה, שבה הכל מכירים זה את זה. לדאבון הלב, זה איננו המצב לאמיתו בפועל, כי מה שמתרחש מעיד על כך שהחברה המקומית מורכבת מבני אדם שיש ביניהם הבדלים כה גדולים, עד כדי כך שלעתים קרובות מתאימות העובדות למצבים של זרות אנושית.

נתונים נוספים