עליות וקוץ בן
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 759
עליות וקוץ בן
על משמעות הבדלי הפילוסופיה והמנטליות
של בני העליות השונות בישראל
במדינת ישראל מתחולל היום מאבק איתנים על חירות האזרח; מאבק זה אינו חדש, אך אחרי חמישים שנה שבהם לא היה לאזרח צל של סיכוי כנגד אלימות הממסד מתרחש, כנראה, שינוי; כוחות העריצות המפא"יניקית-סוציאליסטית-אנטישמית, אשר נהנו במשך זמן רב ביותר מאי-הפרעה, מתחילים להתערער בשל זרימתם המתמדת של רעיונות חדשים, המאיימים על אחיזתם.
רעיונות אלה, שהם המפתח להבנת העימות הרעיוני שמתחולל היום בצומת שמהווה ישראל בתרבות העולמית, מיובאים מכל הארצות והמדינות שעימם נמצאת ישראל בקשר – וחלק מכריע במלחמת הערכים הראשית מתרחש במישור העימות בין ערכי העליות הגדולות לישראל.
שלוש עליות גדולות מתעמתות בינן לבין עצמן על עתיד הפוליטיקה הישראלית: מארצות ערב, מארה"ב ומבריה"מ. כל אחת מהן מייצגת גישה פוליטית מסויימת ביותר והבנה מיוחדת לתפישת החברה והמדינה. העימות בין גישות והבנות אלה בא לידי ביטוי במבנה ובשיטת הפעולה של מדינת ישראל של היום ויש לו השלכות לעתיד כולנו.
בעוד שהעליות מארצות ערב, שהן פרימיטיביות, יחסית, במודעותן הפוליטית, קיבלו עליהם את המשטר הריכוזי-סוציאליסטי ישראלי ללא עוררין, שיתפו עימו פעולה ואף השתלבו בצמרתו, החזיקה העילית האינטלקטואלית של בני העליות מארה"ב ומבריה"מ באוריינטציה פוליטית מתקדמת יותר, אשר עויינת באופיה את השמאל ואת הדיקטטורה שלו. הבדל עקרוני זה בין יחס העליות לשלטון קבע, בהתאמה לכך, גם את מעמדן בעיני השלטון: במשך חמישים שנות קיום המדינה היו העולים מארצות ערב מבוקשים יותר על ידי הממשל וקיבלו ממנו טיפול, עדיפות תקציבית וחיוך גדולים בצורה משמעותית יותר מאלה שקיבלו העולים מבריה"מ – וקל וחומר מאלה שקיבלו עולי ארה"ב.
דבר זה הוא הסיבה העיקרית לתשתית הפסיכולוגית של התרבות הישראלית שבה בולטים היום בעיקר תרבותית
העליה מארצות ערב העריצות הזרימה לישראל אזרחים המורגלים בעריצות. בני אדם המחזיקים במנטליות מונרכית מתאימים לתפקיד עבדים או משעבדים, ובהתאמה לכך הפכו רוב בני העליות הללו לעבדיה המעשיים והפסיכולוגיים של העריצות הישראלית (וצודקים אלה הטוענים כי לעילית האשכנזית שעמדה בראש הסוציאליזם הישראלי היתה אג'נדה אנטי-מזרחית) – ומיעוטם השתלב יפה בממסד. חלק אחרון זה הוא ממלחכי הפנכה של הממסד הרעיוני בתפקידים בכירים. פגיעתו של רגש הנחיתות שהוטבע באנשי עדות המזרח על ידי המדינה מאז קומה היא כה חמורה שגרמה גם לנושאי המשרות הבכירות שבהם להיות עבדי רוח לאידיאולוגיה ה"אשכנזית" עד ימינו. יש גם לציין כי במסווה הטענה הסוציאליסטית לשויון נבנתה בישראל ה"פועלית" מערכת מעמדות פיאודלית ברורה שאנשיה מבחינים בין אלה ש"הם משלנו" ל"אלה שלא" בדרך שעינו הבלתי מזויינת של המשכיל הישראלי הממוצע – או של בית המשפט שלו – לא תוכל להבחין בה, וקל וחומר שלא להוכיחה.
אנשי העליות ממדינת החופש האמריקאית ומהעריצות הקומוניסטית באו מארצותיהם כשהם מחזיקים במערכות ערכים שעם היותן שונות לחלוטין זו מזו הן דוקא משלימות זו את זו; מה שהאמריקנים מבינים רעיונית, כתוצאה מעקרונות חוקתם, יודעים הרוסיים על בשרם מנסיון מר. לכן, המסר הערכי הפוליטי של הראשונים היה "אנו נשמור על החופש שלנו" ושל האחרונים "אנו לא נסכים שוב להפקיר את החופש שלנו" ובכך היו שניהם לשותפים רעיוניים (אם כי בד"כ מבלי דעת) בקרבתם לרעיונות החופש הפוליטי.
אך אידיאולוגיה זו עמדה בסימן של אי התאמה – ואפילו בניגוד – לתפישת הערכים הפוליטיים של בני העליה מארצות ערב; בזמן שבו, מבחינת הממסד, הפכו אנשי העליות מארצות המזרח לשותפי השיטה הממסדית, היוו אנשי העליות מארה"ב ומבריה"מ, אשר הביאו רעיונות אנטי-דיקטטוריים, איום מערכתי, אשר בשנים האחרונות הפך למוחשי ביותר; עם הקמתן של מפלגות המזוהות באופן ברור עם יוצאי בריה"מ, בא איום זה לידי ביטוי בהתגברות הרבה של המודעות החברתית-פוליטית לבני עליה זו ובכך להתגברות השפעתם הרעיונית בחברה הישראלית. העולים מארה"ב, אף כי לא התארגנו ככאלה במסגרת פוליטית, זהו הרקע ההקשרי שבלעדיו לא ניתן להבין כהלכה את העימות בנושא החוקתי – ואת משמעות ההתאמה המוזרה והחשובה בין ערכי בני העליות הללו.
העליה מארצות ערב העריצות הזרימה לישראל אזרחים המורגלים בעריצות. בני אדם המחזיקים במנטליות מונרכית מתאימים לתפקיד עבדים או משעבדים, ובהתאמה לכך הפכו רוב בני העליות הללו לעבדיה המעשיים והפסיכולוגיים של העריצות הישראלית (וצודקים אלה הטוענים כי לעילית האשכנזית שעמדה בראש הסוציאליזם הישראלי היתה אג'נדה אנטי-מזרחית) – ומיעוטם השתלב יפה בממסד. חלק אחרון זה הוא ממלחכי הפנכה של הממסד הרעיוני בתפקידים בכירים. פגיעתו של רגש הנחיתות שהוטבע באנשי עדות המזרח על ידי המדינה מאז קומה היא כה חמורה שגרמה גם לנושאי המשרות הבכירות שבהם להיות עבדי רוח לאידיאולוגיה ה"אשכנזית" עד ימינו. יש גם לציין כי במסווה הטענה הסוציאליסטית לשויון נבנתה בישראל ה"פועלית" מערכת מעמדות פיאודלית ברורה שאנשיה מבחינים בין אלה ש"הם משלנו" ל"אלה שלא" בדרך שעינו הבלתי מזויינת של המשכיל הישראלי הממוצע – או של בית המשפט שלו – לא תוכל להבחין בה, וקל וחומר שלא להוכיחה.
אנשי העליות מארה"ב ומבריה"מ באו כשהם מחזיקים במערכות ערכים שעם היותן שונות לחלוטין זו מזו הן דוקא משלימות זו את זו. עם זאת, המסר הערכי הכולל שלהם עומד בסימן של אי התאמה – ואפילו בניגוד – לתפישת הערכים הפוליטיים של העליה מארצות ערב; בזמן שבו, מבחינת הממסד, הפכו אנשי העליות מארצות המזרח לשותפי השיטה הממסדית, היוו אנשי העליות מארה"ב ומבריה"מ, אשר הביאו רעיונות אנטי-דיקטטוריים, איום מערכתי, אשר לאחרונה הפך למוחשי ביותר. איום זה בא לדי ביטוי בהתגברות הרבה של מודעותם החברתית-פוליטית של בני עליות אלה ובכך להתגברות השפעתם הרעיונית בחברה הישראלית. זהו הרקע ההקשרי שבלעדיו לא ניתן להבין כהלכה את העימות בנושא החוקתי – ואת משמעות ההתאמה המוזרה והחשובה בין ערכי בני העליות הללו.
יחסי ההתאמה בין העליה מארה"ב לזו שבאה מבריה"מ מייצגת את היחס שבין צורה לתוכן בהקשר של רעיונות החופש המדיני: יוצאי ארה"ב ייבאו לישראל את רעיונות החופש כמי שחווה אותו באופן בלתי אמצעי בארץ מוצאו – ויוצאי בריה"מ ייבאו לישראל את רעיונות החופש ככאלה שחוו על בשרם את היעדרו; בזמן שבו הביאו עימם יוצאי ארה"ב את המסגרת הרעיונית-חוקתית של מסורת החופש האמריקנית, הביאו יוצאי בריה"מ את הידע המעשי החיוני לצורך זיהוי פעולתה של עריצות סוציאליסטית מודרנית. במובן זה חוברים יחדיו האופטימיות הנאיבית משהו של האמריקני לפסימיות הספקנית והפסוודו-ריאליסטית של הרוסי, אשר כל אחד מהם חווה בארץ המוצא שלו סוג אחר לגמרי של התנהגות פקידותית. בין שני אלה – העולה מארה"ב והעולה מבריה"מ - נוצר בהויית האזרחות הישראלית איזון פסיכולוגי מציאותי מיוחד
בין ה"ריחוף" הפסיכולוגי וחסר-הדאגה של האמריקני, הרואה את הפקיד הממשלתי כמשרתו הטבעי לבין הכבדות הדאגנית והחשדנות הטבעית (והמוצדקת) של העולה הרוסי, הרואה את הפקיד הממשלתי כסכנה וכאיום פוטנציאלי תיווצר, אולי, תשתית בריאהנ יותר לממשל עתידי, המכבד את זכויות האדם של אזרחיו יותר מזה שהוקם על יסודות הדיקטטורה של השמאל, אשר הקים את המדינה.
יתכן ויסתבר שדווקא העולים מן המערב – ובמיוחד אלה שבאים מארה"ב – הם נשאים של "חיידקי" מחלה שתמית את הדינוזאור המחזיק עדיין במשטר בישראל – והכוונה לערכי חופש, הבאים לידי ביטוי באפשרויות היוזמה הפרטית, אשר העולים החדשים מארה"ב רואים אותם כערכים טבעיים בתוקף היותם בעלי זכות בארץ. יתכן שהעליה מארה"ב, אשר נתקלה מאז שנות הששים לפחות בהתנגדותו העזה של הממסד, אשר ידע לזהות בה את פוטנציאל הערעור על מעמדו, תהיה האביר הראשון שיתקע את חרבו בצוואר הדרקון השולט, אשר פוגע בזכויות האדם של אזרחי ישראל.