ידיעה, זכויות ושליטה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 756
ידיעה, זכויות ושליטה
הזכות הטבעית על שליטה בתחום מסויים שייכת לבעל היכולת ו/או הידע באותו תחום, שהוא (בעל היכולת) המהות שהביאה את התחום (או חלק ממנו) לידי קיום או, לפחות, שומרת אותו בקיום.
סדר ענינים זה הוא הכרח לוגי לכל בעל שכל-ישר. אך ההמון, אשר מחד רואה את הקשר ההגיוני הזה בין זכות לשלטון, איננו מסוגל, מאידך, לערוך כהלכה את הניתוח של היחסים הנכונים בין מושגים אלה והופך, לעתים קרובות, את הסדר הנכון של יחסי הסיבה-תוצאה המעורבים בהקשר המסויים שבו הוא חי. דבר זה נובע מכך שלרוב אין השלטון קונה את שליטתו בזכות אלא בכוח – והוא מציג את הדברים כך שההמון יחשוב ששליטתו מבוססת על זכות (כלומר על ידע אובייקטיבי). במלים אחרות: כאשר מדובר, למשל, בממשל שקנה את דרכו באלימות (כלומר בצורה שנוגדת את השכל ואת חוקי המציאות), במיוחד כשהאלימות מוסווית באמצעות תהליכים דמוקרטיים-כביכול, מאמין איש ההמון שבידי השליט קיימת גם הזכות ומכך, הוא מסיק, גם הידע; אם, למשל, מחזיק משרד ממשלתי בשליטה בתחום מסויים, מניח האזרח הפשוט שבודאי, מתוקף החזקתם של אנשי המשרד בזכויות לפעולה, הם מחזיקים גם בידע הנחוץ לפעולה זו.
הנחה זו של האזרח מחוזקת גם על ידי העובדה שהוא, האזרח הרגיל, איננו מחזיק בידע הנחוץ כדי לחרוץ משפט בתחומים שבהם אוחז השלטון (והוא שומט מידו את הזכות לשפוט בשל תפישת הצדק האישית שלו, אשר איננה מתירה לו לשפוט הקשר שבו הוא איננו מבין דיו). אך הוא איננו תופש שגם להנחתו שלשלטון יש את הידע הזה אין כל בסיס, בגלל אותה סיבה – שהוא, האזרח, איננו מחזיק בידע שדי בו כדי לאמת הנחה זו.
טעותו של האזרח הפשוט ביחס לשלטון מבוססת על ההנחה שאיש הממשל, המוציא לפועל של מבצעים שלטוניים רבים, במיוחד בהקשר של שלטון אלים, מחזיק בזכות לפעול – וכפועל יוצא גם בידיעה הנדרשת לצורך זה. אך איש השלטון, המתפקד במסגרת משרד ממשלתי, מחזיק בד"כ רק בידע המאפשר לו לשלוט בפעולה שהוא נדרש לה במסגרת תפקידו. פעולה זו, כשמדובר במערכת שלטון מודרנית (אך לא רק) מסתכמת, לעתים קרובות, בהנחייה כללית ביותר, שפעמים רבות היא אף פחות טובה מזו שהיתה ניתנת על ידי אזרח שהוא בור לגמרי בנושא. הסיבה לכך היא שהאדם הפשוט בד"כ ישר יותר מהפוליטיקאי הממוצע, אשר רגיל להציג עצמו כמבין במה שהוא לא.
סביר להניח, בהקשר זה, כי איש משרד החינוך, למשל, מחזיק בתואר יסוד כלשהו הקשור בחינוך, שכן כך דורש החוק, אך רכש את תפקידו הפוליטי בהקשר ידע שיש בו יותר מהידע איך לעלות במדרגות הטיפוס הפוליטי ופחות מהידע הנחוץ לצורך חינוך. לפיכך, הוא לא יוכל לתפקד היטב בהקשר חינוכי – ואפילו לא לדעת את מי לשכור ו/או להפעיל כדי שהדבר אכן ייעשה.
העקרון המעורב יודגם היטב על ידי תפקודו של איש ועד במפעל. למי, בין הפועלים במפעל, מתאים יותר להפוך לאיש הועד? מבחינת הצדק המציאותי, זה המבין יותר את העבודה היצרנית ראוי יותר להגנה על זכויות הפועלים כי הוא מבין טוב יותר מה נדרש מהם. אך בחברה הקיימת, יהיה זה שמקבל את תפקיד יו"ר הועד זה המבין הכי פחות בפעילות היצרנית עצמה, כי הפועל היצרני ביותר במפעל הנתון יהיה עסוק יותר מדי בעבודה ה"רצינית" מכדי שיעסוק ב"פוליטיקה"...
על יסוד אותו עקרון מתפקדת ממשלה בחברה ריכוזית, שבה אלה שאין להם זכויות (טבעית או אחרות), "מנחיתים" את תפישותיהם על מערכות החברה מתוך הנחה שכוח הסמכות יכול לספק את הידע שנדרש על ידי הכוחות הפועלים בשטח.
ועל רקע זה, יש להבין גם מדוע אין טעם בפניה אל ההמון כדי לשפר או לתקן מצב שבו
הוא איננו מבין. תמיד, במקרה כזה, ההמון (שטוף-המוח על ידי אליל הדמוקרטיה) שב ופונה אל השלטון – מתוך אותן שתי הנחות: הנכונה, שהוא אינו מבין – והמוטעית, ההנחה שזה ששולט מבין...
מתי שיבין האדם הפשוט שזה ששולט בכוח מבין רק ...בשליטה בכוח, הוא יבין גם שאסור לו להביע את דעתו (אפילו באמצעות הקלפי) במה שהוא איננו מבין.
בעיה זו של איש ההמון היא כה יסודית, שהיא קיימת גם בתודעתם של אלה מבני ההמון הפשוט אשר בגלל תכונות שאין להם ולא כלום מהבנת המדינה הגיעו להחזיק במוסרות השלטון; כמו בני ההמון, הם סוברים ומאמינים כי מכיוון שהם בשלטון הם מחזיקים בידע ובזכויות הנחוצות לצורך כך (או, במלים אחרות, שהם: א. מבינים את נושאי שלטונם. ב. יש להם את הזכות למעשיהם).
ואז, אולי, נפסיק לראות את המחזה הגרוטסקי שבו מליוני אנשים מנהלים אהדדית זה את חיי זה, כאשר רובם ככולם בקושי מסתדרים עם ניהול חיי עצמם. אז אולי יחזור לתמונה המצב הטבעי של חברה אנושית חפשית שבה מנהל היחיד את עניניו באמצעות מסירתם לטיפול, עפ"י בחירתו, למי שהוא מעריך כמומחים, בהתאמה לנושאים המסויימים שבהם הוא נדרש להם.
ואז יפעלו הניהול, הטיפול והיישום בחברה האנושית בהקשר ראוי מבחינת היחסים בין ידיעה, זכויות ושליטה.