מדינת עבדים

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 884

 

מדינת עבדים

עבדות כאן ועכשיו

אם משטר של עבדות היא מצב חברתי שבו נכפה אדם אחד על ידי אחר, כאשר תוצרי עבודתו אינם שייכים לו בזכות והוא אנוס אף לסכן את חייו בהתאם לרצונם של בני אדם השולטים בחייו מלידה ועד שיבה, מהווה ישראל מדינה של עבדים. כי בפועל משועבדים אזרחי ישראל באופן מלא ותמידי לשלטון שרואה אותם כקנינו, משפיל את כבודם ואינו מכבד את זכויות האדם שלהם, שבראשן החירות.

במילון מוגדרת עבדות כ"מצב שבו אדם אחד נחשב לרכושו של אדם אחר". בהסטוריה האנושית היו זמנים ומקומות שבהם התבססו חברות אנושיות על עבדות כעל חלק מתרבותן. בימינו אסורה העבדות בעולם על יסוד היותה בגדר פגיעה בזכויות האדם; סעיף ד' של "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" שפורסמה באו"ם אוסר על קיום עבדות, שעבוד בני אדם וסחר בעבדים. אך בניגוד להסכמה הגורפת-לכאורה בין בני העולם החופשי לגבי היותה של העבדות אנטי-אנושית התבססו בעבר תרבויות נאורות יחסית כמו זו של יוון העתיקה על עבדות – וזו היתה גם חלק בלתי נפרד מהמסורת היהודית, החיה עד ימינו. בהלכה היהודית ניתן לראות עד ימינו את ההתייחסות לעבדים כאל עובדה.

בסיני קיבל עם ישראל, זמן קצר, לאחר שיצא ממצרים, חוקים ומשפטים. מנקודת מבטו של המתבונן מבחוץ יש ענין מיוחד בכך שמי שהיה עד לפני זמן קצר עם של עבדים מקבל הנחיות משמיים לגבי הדרך שבה צריך הוא לנהוג בעבדים. ואכן, אחד הנושאים הגדולים המטופלים בפרשת "משפטים" ואחר-כך, במשך שנים רבות, על ידי חכמי היהדות, הוא דיני העבדות – ובמיוחד דיני העבד העברי.

לגבי האדם בן זמננו נראה העיסוק בעבדים ושפחות כבלתי שייך למציאות המעשית. מכיוון שבימינו התבטלה כבר העבדות האופיינית לימי קדם, מניחים רבים שיש לדיונים ההלכתיים בנושא זה ערך יותר מופשט מאשר מעשי. אך יש דווקא בעובדה שקיים מושג כמו עבד עברי כדי להסב את תשומת לכך שהעבדות של העולם העתיק – וזו הנזכרת במקרא בפרט – שונה לגמרי ממושג העבדות שבו משתמשים בני המאה ה21.

הן מהנזכר בפרשת "משפטים" והן מעדויות שנשמרו מתקופת יוון ורומא, ניתן להבין כי לפחות בחלק מתרבויות ימי קדם לא היה מוסד העבדות בהכרח פגיעה כפייתית בזכויות האדם של היחיד אלא דרך מקובלת של בעל חוב לשלם את חובו באמצעות השכרת כוח העבודה שלו לאדם אחר. ואף כי בעולם העתיק היה לעתים מצב העבדות תוצאה של גזר דין משפטי או של מלחמה שבה הפכו השבויים לעבדים, היה הדבר שונה כשמדובר במסורת היהודית, שבה היתה ההתייחסות לעבד בגדר מהפכה ביחס לדרך שבה היה העולם העתיק נוהג להתייחס לעבדים. דבר זה נבע קודם כל מהיותה של העבדות (במקרה של עבד עברי) מוגבלת בזמן – אך בעיקר מכיוון שבזמן שבו היו העבדים ברומא חשופים לפגיעה, התעללות ואף רצח מצד אדוניהם, עבדו של היהודי היה מוגן מפני פגיעה ונאסר אף על בעליו לפגוע בו.

לעתים מזומנות יש השמים לב לכך שאף כי העבדות הוצאה מחוץ לחוק בכל מדינות העולם בימינו, קיימים עדיין בעולם של היום מקומות שבהם נהוגה עדיין עבדות. מדובר בחלק מארצות אפריקה שבהן קיים סחר עברים הניזון, כמו בעבר, מתוצאותיהן של מלחמות מקומיות. בנוסף לכך, יש להניח שקיימת עבדות במחתרת נסתרת בחלק ממדינות ערב, שבהן פועלים עדיין שליטים עריצים ביד חזקה כדי לקיים סחר עבדים פרטי, שבו עוברים מיד ליד בני אדם בניגוד לרצונם. בנוסף לכך מתקיימות כיום גם צורות של עבדות, שקורבנותיהן הן בעיקר ילדים ונשים, בכמה ממדינות העולם השלישי.

בעולם החופשי מושג העבדות רווח בימינו בטרמינולוגיה הסוציאליסטית המקומית. זו, שהחלה בדאגה לרווחתן של שכבות חלשות, מבוססת על שרשי טענותיהם של אבות הסוציאליזם נגד בעלי ההון, שלטענתם שיעבדו את הפרולטריון. דבר זה יצר טשטוש של ההבדל העקרוני שבין חירות לכפיה. ביטוי מובהק לכשל זה ניתן למצוא בדבריו של ג'ורג' ברנרד שאו שאמר: "בתקופתנו העבדות הגיעה לשיאה בצורת שכר עבודה." ברוח דבריו יש בימינו רבים המשתמשים בביטויים כמו "שכר רעב", שלא תמיד מתאימים להקשר הקיום של חברה חופשית. אך לרוע המזל, לא קיימת כזו בימינו. ואכן, עד כמה שנשמע הדבר אבסורדי לא קיימת בימינו גם בעולם הקרוי חופשי מדינה חופשית באמת...

הדבר מתבטא בכך שרוב אזרחי מדינות העולם החופשי (שאינו חופשי) לוקים בבורות-מטעם (כי הם מחונכים על ידי השלטונות) ולפיכך אינם מבינים את מידת שיעבודם. זו איננה מוגבלת לפגיעה בזכויותיהם החומריות אלא חודרת גם לנפשם. האזרח במערב מוצף ברעיונות המבלבלים אותו מלהבחין בהבדל שבין הכפיה והדיכוי השלטוניים המופנים נגד זכויותיו כאדם לבין קיפוח מקומי, שעימו יכול הוא להתמודד. בהקשר רעיונות החברתאיים המציפים את תרבותנו נחשב כל סוג של אלימות לשיעבוד, החל מאלימות מינית וכלה באלימות בתוך המשפחה, שהם במקרים מקומיים שניתנים לטיפולן של רשויות כמו משטרה ומשפט. דווקא אלה האחרונות, המחזיקות ברשיון חוקי לחדור לחייהם הפרטיים של אזרחים, גורמות דרך קבע לפגיעה בחירותם של האזרחים ובכך, למעשה, משעבדות אותם. למעשה בישראל, כמו בשאר החברות הנפוצות בעולם המערבי – ובכלל זה ישראל – לא קיימת הגנה מלאה על זכויות האדם של האזרח מפני השלטון.

האלימות הנפוצה בתרבות הישראלית של היום איננה נובעת מהממשל אלא היא נחלת כל; היא איננה תוצאה של השתלטות מיעוט עריץ על שאר בני האדם או של כפיית חלק מהאזרחים את דעתם על חלק אחר, אלא של יחס גס הקיים בכלל החברה המקומית; מדובר באלימות שיסודה רעיוני-פילוסופי, אשר הפך לנכס פסיכולוגי של האדם בישראל לאחר שחונך להתנהג בדרך שאיננה מתאימה לכבוד אנושי ראוי. בכל התכנסות ציבורית עכשווית ניתן לראות שההתנהגות האנושית רוויה בחוסר יכולת להקשיב לאחר, להתחשב בו או לנהל שיחה בצורה תרבותית.

מתצפית על מצב הדברים בחברה הישראלית ניתן ללמוד כי הכשל המוסרי שקיים ברעיון המניח שמותר לאדם אחד לשלוט בחייו של אדם אחר נפוץ בה ביותר. במרשם בטוח זה לצורות האלימות הרבה שקיימות היום בחברה הישראלית, ניתן להבחין כבר בהתנהגות הילד. ילדיה האומללים של ישראל, שהם דורות שניים ושלישיים של אזרחים שלא חונכו למצב של תרבות שיח מנומס ואדיב, מופקרים במקומות ישוב רבים למצב של ריק תרבותי ולפיכך הם חשוכי תרבות תקשורת אנושית ראויה לשמה. המבקר במוסדות החינוך בישראל של היום יכול לראות איך לא ניתן לקיים ברבות מכיתות הלימוד שיעור או דיון שקטים ונינוחים מבלי שהתלמידים יקטעו וישסעו את דברי מוריהם וחבריהם. החוצפה, הזלזול וההתייחסות חסרת הכבוד לזולת שיופיעו מאוחר יותר בהתנהגות מפקדי צה"ל כלפי פיקודיהם ואחר כך בהתנהגותם האזרחית כאזרחים וכפקידי ממשל הם רק השלב הבא ההגיוני של התנהגות ברברית זו. עד בואו של שינוי משמעותי תמשיך ישראל להיות חברת עבדים לא רק במובן הפוליטי אלא במובן הירוד של חברה ברברית ומפגרת שאזרחיה לא חונכו לכבד זה את זה.

 

נתונים נוספים