ד מדינת ישראל: מפעל כושל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 754
"כספך היה לסיגים סבאך מהול במים: שריך סוררים
וחברי גנבים כלו אוהב שחד ורדף שלמונים יתום לא
ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם:"
(ישעיהו א)
מדינת ישראל: מפעל כושל
אם היתה מדינת ישראל מפעל הוא מזמן היה פושט רגל ומוכרז כמפעל כושל. ראשי המדינה אכן הציגוה כמפעל בעת הקמתה ומאז ועד היום הם גבו ועדיין גובים ממשקיעים כספים רבים על חשבון הבטחות להצלחתו. הם דאגו להבטיח הבטחות רבות על תפוקה ורווחים - ובמשך למעלה מארבעים שנה הם לא קיימו אף אחת מהם.
זוהי רמאות ברורה מכיוון שכל אחד יכול לראות כי המפעל הנקרא "מדינת ישראל" אינו מייצר דבר ואינו נושא רווחים. מאזני המפעל מראים כל העת הפסדים, משכורות הפועלים בו מצטמצמות והולכות והיחידים המרוויחים בו הם מנהליו החיים ברמת חיים גבוהה בעוד פועליהם נמקים בעוני.
בחברה צודקת, חברה חפשית, היו מנהלי מפעל כזה נתבעים לדין, מופשטים מנכסיהם לאלתר ומבלים את שארית חייהם בבית הכלא. במדינת ישראל הם ממשיכים לשמש בתפקידם כאילו לא אירע דבר ומוסיפים לקבל כספים נוספים להמשכת התרמית על גבם של העמלים. כשעולה, מידי פעם, קול מחאה גבוה עד כדי כך שהמנהלים מוכרחים להגיב, הם מקריבים את אחד מחבריהם לאחר שהם מאשימים אותו כאחראי במחדל - ומיד לאחר שהושתק, בדרך זו, הקול, הרמאות נמשכת...
כשהאזרחים בעלי המניות, שרבים מהם השקיעו במפעל את עבודת חייהם, מבקשים לברר מה נעשה עם כספם מסתבר להם כי:
א. איש אינו יודע מה בדיוק קרה לכסף.
ב. איש אינו אחראי למה שנלקח ולא ניתן להחזיר דבר.
ג. האזרח הפועל חייב להמשיך ולעבוד במפעל גם בניגוד לרצונו.
ד. האזרח הפועל חייב לקנות את מניות המפעל גם אם הוא אינו נושא רווחים.
מדינת ישראל הובאה ע"י מנהיגיה למצב שבו, על אף גביית כספים עצומה במשך כמעט שני דורות, היא איננה מסוגלת לקיים את עצמה. האזרח התמים חושב שמדובר בבעייה כלכלית ומכיוון שאינו רואה עצמו מבין בכלכלה הוא מניח כי השליטים מבינים. אך הבעיה היסודית של מדינת ישראל אינה כלכלית אלא מוסרית; ישראל היא מדינה המנוהלת ע"י שודדים וזו הסיבה לגירעון התקציבי ולפיגור המתמיד.
ממשלת ישראל, האחראית למחדל החמור, מורכבת מרוב מכריע של אנשים שכל מעייניהם נתונים למשיכת כספים ללא נקיפות מצפון או מחשבה על הרגע הבא או על האיש האחר. זו האמת המרה וזו הסיבה מדוע, על אף הרצון הטוב שיש לכמה אנשים הרוצים באמת לשנות, המצב הגרוע יישאר עד שלא תוקע השיטה כבלתי מוסרית, עד שלא יתוקן הממסד מבחינה מוסרית.
מדינת ישראל של היום איננה ומעולם לא היתה מדינה מוסרית. זו הסיבה לכך שהיא איננה מצליחה גם חמרית. אנשי הכלכלה של ממשלת ישראל מציפים את אזרחי המדינה בכמויות עצומות של נתונים כלכליים חסרי משמעות ומונחים מקצועיים שמטרתם לבלבל את האזרח שאינו כלכלן על ידי יצירת הרושם שהוא אינו יכול לרדת לעמקם של התהליכים הכלכליים המניעים מדינה. בכך מקווים אנשי הממשל למנוע ממנו לבדוק את העובדות ולהביאו לתת להם יד חפשית בשימוש שהם עושים בכספיו. אך אם הניח האדם את כספו בקופה כלשהי יש רק משמעות אחת לכך שהכסף איננו: שמישהו לקח אותו.
קופה ריקה היא קופה מלאה שמישהו רוקן ושום מילים יפות לא יסתירו זאת - יש לתפוש את הגנב. על אף תירוציהם הרבים והשונים של אנשי השלטון ריקה קופתה של מדינת ישראל כתוצאה מגניבה ותו לאו; מצב כלכלי רעוע כל כך הוא תוצאה של שחיתות ואי מוסריות עד שיוכח אחרת ובמיוחד שכל העדויות והעובדות מצביעות לכיוון אחד ויחיד: חברי הממשלה, מקורביהם והדלתות הפתוחות בפניהם.
זוהי הבעייה האמיתית והיחידה של מדינת ישראל: המוסר הירוד. ישראל היתה לגן עדן לגנבים, בוזזים ושודדים. הם מתרכזים בזרועות השלטון ושם, בחסות החוק שחוקקו בכדי להגן על פעולותיהם, הם פועלים כאוות נפשם כנגד האזרח. מאז קום המדינה למדה כנופיית בוזזים זו לנצל את החוק למטרותיה והיא משתמשת בו מחד כך שיתן לאנשיה חופש פעולה גמור ומאידך כך שיגביל את חופש הפעולה של האזרחים. כך יכולים הם להנות ממשאבים כמעט לא מוגבלים שהם מאפשרים לעצמם על חשבונו של האזרח שאת לשדו הם מוצצים.
הפעלה בלתי מוסרית זו של החוק כנגד האזרח ולטובת שליטיו הופכת אותו לעבד גמור. תהליך חקיקה זה שנמשך בהתמדה מאז קום המדינה אינו מסתיים לעולם; חדשים לבקרים צצים חוקים, הליכים ונהלים חדשים. במצורף להם מיוצרים טפסים, מסמכים, תעודות ורשיונות - וכל אלה דורשים מן האזרח כוח על אנושי ובלתי מציאותי בכדי לטפל בהם, שלא לדבר על גזילת זמנו וכוחות הרוח שלו. דברים אלה אינם נוגעים, כפי הנראה, לשליטים. אלה ממשיכים בהתעללותם חסרת האבחנה ופוטרים מן ההליך הפקידותי רק את הקרובים לצלחתם.
למי שמרים קול כנגד פעולות הממשל מוצע להיכנס אל הפוליטיקה ו"לתקן את הדברים מבפנים". אין זו אלא צורה מתוחכמת של הצעת שוחד. חלק מהשוחד הוא התנאים החמריים המועדפים להם זוכה השכבה השליטה במדינת ישראל. השוחד איננו תמיד חומרי: פעמים רבות הוא יוקרתי ומוצע כאפשרות התחככות ב"גדולים ומפורסמים". מבחינה מוסרית אין אדם ישר יכול להרשות לעצמו לשתף פעולה עם פשיעה אלימה כך או כך - ואין זה משנה כמה כפפות משי היא לובשת וגם לא כמה טובים נפלו ברשתה לפני כן... משמעות שיתוף פעולה עם ממשלת ישראל אינה אלא ברירת השותפות בגניבה הציבורית מכיסו של האזרח.
אני אינני מסכים לחיות כגנב, בעושר או בעוני. אפילו אם היתה מדינת ישראל פורחת באמת מבחינה חמרית, אפילו אם היו עסקני הממשל מצליחים להפוך את כל תושבי ישראל לעשירים ומאושרים כפי שהבטיחו - לא היה המצב משכנעני בגלל חוסר מוסריותו היסודי; אני אינני מוכן להיות שותף לגניבה ולא משנה עד כמה תהיה זו מוצלחת. במצב הפוליטי הקיים היום במדינת ישראל מושרשת הגניבה כל כך לעומק שכל עוד לא תפורק המערכת הממשלתית הישראלית יהיו כל המחלוקות והשינויים בה פנימיים לגמרי וינועו רק מסביב לשאלה "מי גונב ממי?" והגניבה עצמה תימשך ותתמיד באין מפריע.
אני אינני רוצה שום חלק באי מוסרי - ואני מעדיף שיגנבו ממני על כך שישתיקו אותי באמצעות חלק משלל הביזה. אני לא אשתוק ואשמור לעצמי את הזכות השמורה לנגזל החלש מאלה השודדים אותו - את הזכות לצעוק "גנב!".
זכות זו אני מממש עכשיו.