אחריות הממסד

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 692

 

אחריות הממסד

על ההחמצה הגדולה

ארגון הפילוסופיה של אין ראנד בישראל, אשר עסק בקידום ערכיה בישראל למעלה מ10 שנים הוכשל בסוף שנות ה90 על ידי בגידה פנימית שסיבותיה אינן ברורות. עד כמה שניתן לשער - ללא הוכחה ברורה - נראה כי הדבר קרה בשל חילוקי דעות לגבי נושאי המדיניות הרעיונית הראויה שיש לנקוט בה בתחומים כמו מחקר הדת היהודית ומורשת משה קרוי. הדבר שהתרחש בשיאה של פעילות מחקרית ופוליטית חשובה הביא חלק קטן מקבוצת החברים שלמדו את הפילוסופיה של אין ראנד בישראל לבגוד בחבריהם, לפרק את אחדות הארגון באמצעות שילוב של כזבים ולשון הרע ולבלום את התקדמותה. הממסד האובייקטיביסטי האמריקני, אשר תמך בבגידה זו, הכשיל את הפילוסופיה האובייקטיביסטית בישראל ובכלל, בכך שמנע ממנה לנצל את האפשרות שנוצרה לקידומה בישראל.

מנקודת מבטי האישית, כמי שניהל פעילות זו במשך מספר שנים, פעולת ההוקעה והוצאת השם הרע נגדי הסבה לי נזק אישי גדול, תוך פגיעה במהלך החיים הפרטיים שלי ובהשקעתי הרבה בתחום זה, אך לא רק. היא הביאה גם לגרימת נזקים גדולים – ולא רק ברכוש - גם לרבים אחרים (שחלק מהם כלל איננו מודע למה שקרה). מן הנמנע לשער וקשה להעריך את מידת התועלת שיכולה היתה לצמוח באם היו באים לכדי יישום ההישגים אשר תוכננו על ידינו בתחום הפצת הערכים החיוביים, אשר חלק מהתשתית להם הונחה כבר בביקור שערכתי בארה"ב מספר שנים לפני כן. תשתית זו, אשר "ערכים", הארגון שהקמתי וניהלתי הקימה בארה"ב, הצליחה ליצור קשר טוב עם תלמידי אובייקטיביזם רבים אשר השתתפו במפעלים שערכנו שם.

פעולתנו, במיוחד זו שעשינו בתחום הפצתה של אמנות טובה, קנתה לה תומכים רבים בקהל תלמידי האובייקטיביזם בארה"ב דרך תצוגות, מצגות ותכניות שערכנו שם, ואשר בישרו על פוטנציאל חיובי גם מבחינה כלכלית. אך כל אלה נמחו וירדו מעל הפרק בשל הבגידה המכוערת שהתרחשה בישראל, אשר זכתה, כאמור לעיל, לתמיכת הממסד האובייקטיביסטי. זו כללה את פעולתם של אלה שעמדו בראש מוסד אין ראנד ולמעשה, מחוץ לנזק האישי שנגרם לי, הביאה גם להכשלה של המגמה הכוללת של התקדמותנו, אשר נושא חקירת הדת שבגינו, כנראה, הוקעתי מבחינה מוסרית, היתה רק חלק קטן ממנה. עליו נוסף גם מחקר בשדות ידע נוספים ופעילות פוליטית של מחאה והגנה על זכויות האדם.

ועל אף שלא היה בנושא הדת היהודית כדי להצדיק את הפגיעה שנגרמה בזכויותי ובזכויות חברי, היה בהתייחסות אליו מצד הממסד כדי לגרום הפסד למעמדה של הפילוסופיה המיוצגת על ידו. מנקודת מבט פרגמטית, אם היו מתייחסים בכירי האובייקטיביזם לניתוח המבחין שערכתי עוד לפני כ15 שנה לגבי ההבדל העקרוני הקיים בין היהדות לדתות-בנות שלה, הנצרות והאיסלם, היה האובייקטיביזם יכול להיות היום מוכן להיות מעורב בדיון-עימות הפילוסופי ההולך ומתפתח בימינו בין שלוש הדתות, כאשר הוא מוסווה כויכוח בין-דתי אך למעשה הוא מקיף את העימות הערכי שמתחולל בעולם.

למעשה, מה שקרה בגינה של אי ההבנה שנוצרה בשל הפרנויה המקומית של תלמידי האובייקטיביזם הישראליים, היה בגדר החמצת הזדמנות ייחודית להעלות את הפילוסופיה של אין ראנד על פני השטח של הדיון הציבורי. בהקשר זה, דווקא ההתקרבות של תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד ליהדות על יסוד של חקירה ענינית היתה ההזדמנות של האובייקטיביזם לחדור לעבי הקורה של ההתרחשות המאיימת היום על העולם כולו וליישם את רעיונותיו במציאות הפוליטית העכשווית.

בפירמידת היכולת האינטלקטואלית האנושית נמצא בקדקד מדע הפילוסופיה, כמו המתימטיקה הרמה, המופשטת – ואילו החשיבה והתפישה הדתית, הנוגעים לפעולות האדם בחייו, הם בבסיסה. הפילוסוף הכמו-אובייקטיביסט שאיננו מקבל עובדת מציאות זו ואינו מתייחס אליה, והמסרב להתאים את תפישתו לעקרונות העומדים ביסוד הדת, בהנחה שכל הדתות זהות זו לזו לפיכך ניתן לראותן כמקשה אחת, אשר איננה מצריכה הבחנה כלשהי ביניהן, החמיץ את ההזדמנות לשלב את האובייקטיביזם בפעולה של בחינת עובדות ופסיקה חשובות מאין כמוהן. אלה יכלו להצביע על ערכים חיוביים הנמצאים בדתות מסוימות אל מול ערכים שליליים הנמצאים באחרות, ויכולות היו לתת לפילוסופיה של אין ראנד מעמד ששום פילוסופיה עכשווית אינה נהנית ממנו, של שיטה שמצליחה לזהות הן ערכים דתיים חיוביים באופן תבוני אובייקטיבי והן להבחין בין מגמות ערכיות שונות שקיימת בדתות שונות ובכך להיות מורת דרך לכל מי שאמיתות המציאות חשובות לו.

אך בכירי האובייקטיביזם – או, נכון יותר, אלה המתיימרים להיות מומחים בהשקפת אין ראנד לגבי הדת – הכשילו את הפילוסופיה שלה בכך שבמקום להתעמת באמצעותה עם הדת בכלל ועם המאפיינים המיוחדים של היהדות בפרט, הגבילו את שיטת ראנד למגדל השן של השיתוק הממסדי. הם עשו זאת, בין היתר, כאשר מיאנו להתייחס ברצינות לתגליות החדשות שעלו בשנים האחרונות מבדיקת המסורת היהודית שנעשתה על ידי חוקרים בישראל, אשר יכולה היתה להצביע על קיומם במסורת היהודית של ערכים חשובים. מה שתרם לחוסר האפשרות לניצולם של ערכים אלה לתועלת במסגרת מדעית ראויה הוא תפיסתם הקטנונית של אנשי הממסד את המאבק כעימות פוליטי ברוחו בין הפילוסופיה של אין ראנד למתקרבים לדת, שאותם ראו כמתנגדיה. למרבה האבסורד, דווקא התנגדות זו לחקירה בנושא הדת, שנתפסה על ידם כ"פשע" בשל סכנת ההשפעה הדתית, הראתה כי דווקא אלה מבין תלמידי אין ראנד שהתקרבו לדת פעלו מתוך נאמנות לגישת ראנד, אשר ראתה את האמת כערך העליון – ובאותה רוח גם את הפילוסופיה כמכשיר לשיפור חיי האדם.

מנקודת המבט של הריחוק בזמן, שנוצר אחרי עשר שנים של מחדל פילוסופי ופעולת התנגדות מוצהרת לענין הדתי, ברור כבר כי הממסד הפילוסופי הקיים, ובמיוחד מוסד הפילוסופיה של אין ראנד, החמיץ את ההזדמנות לנצל את הפילוסופיה של אין ראנד ככלי בחינה אובייקטיבית של גוף ידע חיצוני ולמעשה הוציא את עצמו מן ה"משחק" המחשבתי בשל סירובו לקחת חלק בבדיקה ענינית של הנושא.

ההיבט הטראגי של הענין מתבטא בעובדה שנושא המסורת היהודית זוהה כבעל משקל בעיני רבים מתלמידי אין ראנד בישראל וככזה השפיע על מספר ניכר של בני אדם, שהתמחו בתורת אין ראנד. בהקשר כזה היה אמור הממסד האובייקטיביסטי, האמור באופן מוצהר לדאוג לענין האובייקטיביסטי להיות בעל ענין לבירור הדבר, אך הוא לא מימש שעת כושר זו. לא זו בלבד, אלא שהוא בגד בערך היסודי של הפילוסופיה של אין ראנד, כאשר התייחס אל חוקרי הדת מבין תלמידיה כאל בוגדים.

כי בניגוד להצגתם על ידי הממסד כבוגדים גילו דווקא תלמידי אין ראנד שהתקרבו בחקירתם – ומאוחר יותר, בדרך חייהם – למסורת היהודית, נאמנות לערך הגדול ביותר שבו דגלה אין ראנד: לאמת. בנאמנותם חסרת הפשרות הזו לאמת ובתביעתם לבדוק, מבלי להתיר להפריע בכך לשום גורם חיצוני, באיזו מידה יכולים הערכים הקיימים ביהדות לשפר את חייהם, להביא למיצוי יכולותיהם היחידאיות ולקרבם לאושר, יישמו הם הלכה למעשה את הציווי המוסרי היסודי שאותו ניסחה אין ראנד בתורת המוסר שלה, שהוא פעולתו הבלתי מתפשרת של היחיד לטובת חייו.

למותר לציין כי לפחות עד כמה שניתן להשיג מתצפית על העובדות מאז ועד היום, זכו המתקרבים לדת בשיפור איכות החיים היחידאיים שלהם ובשידרוג של יכולותיהם הרוחניות, וזאת מבלי שניתן יהיה להשגיח בתצפית (ראשונית לפחות) בהפסד משמעותי כלשהו שהיה להם מכך. דבר זה משתלב עם העובדה שאלה המקיימים את מצוות הדת היהודית (כולל תלמידי אין ראנד) אינם תואמים בחייהם ובעולמם הרגשי את הדגם האומלל של האדם הסובל, המצוייר על ידי מתנגדי הדת – ועד כמה שניתן לזהות דבר זה גם אין החיים הדתיים פוגעים בבריאותם, בהבנת המציאות שלהם או באושרם.

לפחות במובן זה, ניתן לראות כי דווקא אלה מבין תלמידי אין ראנד המתקרבים לחקירת הדת ולהכרה בערכיה החיוביים של היהדות הם החלוצים האמיתיים של שיטתה. במטרה לשפר את חייהם, ועל יסוד ההבנה שהאמת היא הבסיס לכל שידרוג של איכות חיי האדם, תהיה אשר תהיה המסגרת התרבותית ו/או הדרך המסויימת שבה תופיע לפניהם, מייצגים הם קידמה גדולה ביחס לפיגורו של הממסד הפילוסופי שבחר, על יסוד של חריצת גזר דין כוללני ובלתי מוצדק, להתנתק מקשר כלשהו עימם ולא לבדוק לעומק את נושא הדת.

היום, בשל מדיניותו זו, הממסד האובייקטיביסטי מנותק מיכולת להעריך ולכן לזהות את הערכים הקיימים במסורת היהודית ולפיכך את הדרך שבה הם מתבטאים הן בחיי היחיד והן בקיום הלאומי של עם ישראל. בימים אלה סובל העולם ממשבר מדיני וכלכלי עמוק, שכדי לצאת ממנו יש צורך בגישה המנוגדת לזו של הנצרות והאיסלם. בהקשר זה יכולה היתה הפילוסופיה הנכונה להבהיר מי, מבין הדתות, מוסרית יותר ולפיכך מתאימה יותר לפתרון בעיות האנושות. אך הממסד האובייקטיביסטי שנמנע מלהחזיק בכלים המתאימים להערכתה של הדת היהודית אינו מסוגל לבצע פעולה כזו. דווקא כשברור כי בעולם מתפשט עימות בין-דתי דוחה התפיסה המבוטאת היום על ידי בכירי ממסד זה באופן גורף את היהדות, הנצרות והאיסלם – כמו את כל הנושא הדתי – כעסקת חבילה.

גישה ממסדית זו פשוט איננה תואמת את העובדות, המראות הבדלים פילוסופיים עקרוניים כה גדולים בין דתות אלה, שיש בהם כדי לבנות תשתית לזיכויה של היהדות מאשמת אי ההתאמה למציאות, שתלמידי האובייקטיביזם הדוגמטיים מוקיעים באמצעותה את כל הדתות. בהקשר זה, זיהוי היותה של היהדות מציאותית יותר מדתות אחרות יהיה בגדר של מכת מוות לדתות המתנגדות לה במיוחד בעולם הפוליטי של ימינו, שעל השליטה בו מתמודדות הנצרות והאיסלם. תוך הפעלת האלימות שבטבען קובעות דתות אלה לכלל האנושות בימינו את צביון הברירה הנמצאת לפני האדם מבחינה מוסרית ומעשית. בהקשר זה, בין מה שנראה כברירה בין שתי תשובות מוטעות לבעיה, אין האפשרות השלישית - היהודית – מוכרת או מובנת כלל לעולם כאלטרנטיבה ערכית. היעדרה של מודעות זו הוא הפרי המר של המחדל הממסדי האובייקטיביסטי.

למעשה, היחידים שיכולים היו לראות – ולהראות - את היהדות לעולם כאפשרות הטובה ביותר לקיום האנושי עלי אדמות הם אלה שלמדו אותה מבחינה פילוסופית באופן אובייקטיבי: תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד. כך, במצב שנוצר, מחזיקים דווקא תלמידי אין ראנד בישראל, אשר התקרבו בחקירתם לערכים הגלומים ביהדות, במקדם שיכול לאפשר לאדם מיקוד רעיוני שיש בו כדי להניע ערכים אלה בדרך שבה יוכלו לייצר מגמות חיוביות במציאות. מנקודת מבט זו עולה היהדות על הנצרות והאיסלם לפחות בכך שאיננה חוטאת במחדל המשותף להם, שהוא הכפיה האלימה והגסה שבטבעם, שהם מפעילים על בני אדם לאורך כל ההסטוריה הפעילה שלהם.

כך, דווקא במלחמה המוצהרת נגד הדת ולמען הנאמנות לאין ראנד, החלישו המאמינים השוטים התופסים את ראנד באופן דוגמטי את מעמדה בעולם של פילוסופיה זו. בכך שהחדירו לתפיסתם את המסורת הדתית פחד-רדיפה, גרמו לחיזוק תפיסת שיטת ראנד בציבור כסטיה רעיונית קיצונית האופיינית לכת מיסטית. מנקודת הבנה זו, דווקא תלמיד אין ראנד אשר ראה איך ניתן ליישם את עקרונות אין ראנד בתחומי שיפור איכות חיי היחיד או האומה הוא שהעניק לה בגישה זו מעמד של מדע אמיתי, מציאותי, כפי שראוי לאמת להיות.

על רקע העובדה שמוסד הפילוסופיה של אין ראנד שקוע ביום בעימות הפוליטי ועוסק בעיקר במאבק על השיטה הכלכלית המתאימה לעולם, נראה שאם תזכה הפילוסופיה של אין ראנד בהכרה שלה היא ראויה, כמדע המציע נוסחאות מתקדמות שבאמצעותן ניתן לשפר, לקדם ולהביא לשיא את אפשרויותיה של האנושות, ייעשה הדבר בצורה הטובה ביותר על יסוד פעולתם האמיצה של אלה מבין תלמידיה שלא נתנו לממסד עיוור או לשדים מיסטיים להפחיד אותם.

אוהד קמין

נתונים נוספים