פשעים וקרבנות שלא קיימים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 706
פושעים וקרבנות שלא קיימים
או: על החיים בין תחושת אשמה לתחושת קיפוח
אחת מתכליותיו של שלטון עריץ היא לשכנע את בני האדם שתחת שלטונו שהם פושעים. בנצרות עשו זאת באמצעות מטפיסיקה ובדיקטטורות של ימינו באמצעות חוקים שאין האדם יכול לחיות מבלי לעבור עליהם. בשני המקרים, הפסיכולוגיה של החטא מטילה על היחיד המכיר בחטאו משא חיים כבד העוכר את חייו וגורם לו, בד"כ, לנזק בל-יתוקן.
אין דבר מחריד יותר מזה שאדם שלוקח אחריות על פשע שלא הוא ביצע. אדם כזה איננו יכול להגיע לעולם לסיפוק ולתחושת צדק, שכן, שלא כמו פושע אמיתי, הוא אינו יכול לבקר – ולתקן - משהו שאינו נמצא בדעתו מלכתחילה. בהחזקה באשמה לא ראויה נמנע ממנו מה שצריך להיות פעולת התיקון של הפושע האמיתי; אם היה אדם חש בכאב שיניים שאינן שלו, הרי מכיוון שהשיניים אינן ברשותו, הוא לא היה יכול לרפא אותן וכך היה נידון לכאב שיניים תמידי…
פשיעה אינה מצב טבעי לאדם - זוהי צורה של מחלה. אדם שאינו נמצא במצבו הטבעי הוא אדם חלש. אדם חלש הוא הנתין האידיאלי, עבד מושלם, מושא רצונה של עריצות. כדי להשיג חולשה רוחנית מוסרית מסוג זה במדינה רשעית, שוטפים את ראשם של האנשים וגורמים להם ללקות בשני היבטיה של מטבע הפשיעה גם יחד - של הפושע ושל הקרבן: מחד משכנעים את בני האדם שהם פושעים, כלומר אחראים לפשעים (שלמעשה בוצעו נגדם על ידי הממשל) ומאידך מביאים אותם לחשוב שהם קרבנות של פשעים, שבני אדם אחרים ביצעו כנגדם (פשעים שלמעשה לא היו או שהתרחשו, מלכתחילה, בשל השיטה השלטת.) - ושכ"מקופחים" יש להם זכויות שלמעשה אין להם.
חלק גדול מה"פושעים" הרשמיים אינם פושעים באמת אלא אנשים שעברו על החוק – ופעמים רבות מגדיר החוק כפשעים פעולות שאינן פשעים כלל, כמו שימוש בסמים, נהיגה במהירות אסורה ואי תשלום מסים. ) משיטה זו מרוויח הממשל גם הסטת לחצים וכעסים של האזרח ממנו (השלטון) אל המישור הבין אישי: אין "הפרד ומשול" יעיל יותר מזה שאנו מכירים בחברתנו, שבה אנשים שחושבים שהם פושעים נשנאים על ידי אנשים שחושבים שהם קרבנותיהם – ושאלה וגם אלה מאמינים כי חטאו וגם קופחו, מה שהופך אותם לעבדים מושלמים, המתנודדים כבובות בין אשמה לקיפוח.