על תרמיות ועל מה שהן משיגות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 693
על תרמיות ועל מה שהן משיגות
"אל תטרח לבחון תרמית; ראה מה היא משיגה" אמרה אין ראנד. חשיבותה של אמירה זו גדולה שבעתיים באקלים הרוחני של ימינו אלה, שבהם חושב - או, יותר נכון, סובר - האינטקלקטואל המצוי כי עצם העובדה שאינך מסוגל למצוא טעות בטיעוניו מאשרת אותם. גישה זו כמוה כזו של פושע שסובר שעד שלא יחשפו את פרטיה המדוייקים של הדרך שבה ביצע את פשעו לא יוכח פשע זה. בעמדך לפני פושע שכזה עליך לזכור את אמירתה של אין ראנד. משמעות דבריה, בהקשר זה, היא שמעבר למציאת הרכוש הגזול באמתחתו אינך חייב להמשיך ולחקור - לא את הטכניקה שבה ביצע את הפשע, לא את ה"אליבי" שלו - ובודאי שלא את מניעיו הנסתרים; מאותה נקודה הוא זה שצריך לעסוק בהסברים…
לגישה תכליתית זו חשיבות בתחומים רבים ולא רק בבדיקת תרמיות. חשיבותה גדולה במיוחד בתחום בדיקת תיאוריות מופשטות; פעמים רבות מוצגת לפני היחיד תיאוריה כזו או אחרת, אשר היא מסובכת ביותר ומעמידה קשיים רבים לניתוח ו/או הסבר, או שיש צורך בכמות גדולה של זמן וכוחות כדי להוכיח ו/או לעמוד על טיבה. במקרה כזה - ואין זה משנה אם מדובר בסיפור השרברב על הסיבה לכך שלא יכול היה לבוא לביתך בזמן או בתיאוריה על התפתחות מערכת הכוכבים - עליך לשאול את עצמך, ברוח אמירתה של אין ראנד: מה משיגה התרמית, סליחה, התיאוריה…
ההישג הוא הבחינה המסויימת של דרישת המציאות בהקשר הנתון - או, במלים פשוטות: מה זה רוצה ממני, מה זה נותן לי, האם זה משתלם לי ומועיל לי או מזיק לי וגורם לי להפסד. הקשר החיים של היחיד, של אלה שהוא חפץ ביקרם, של הערכים שלהם הוא דואג הוא קנה המידה לבדיקת חוות הדעת של הרופא הממליץ לך לעבור טיפול מסוכן ויקר בבית החולים, מאמר מדעי המתפרסם בכתב-עת או נאומו האחרון של מדינאי המנהל את עניניך.
הקו המנחה לבדיקת כל נושא שהוא איננו צריך להיות תשובה לשאלה: "האם זו אמת?" אלא תשובה לשאלה: "במידה וזו אמת, במה היא נוגעת לחיי?" - לצורך דוגמה פשוטה נתאר סוכן מכירות המנסה לשכנע אותנו לרכוש סדרה גדולה של ספרי הסטוריה. מה שאנו, כקונים בכוח צריכים לשאול את עצמנו איננו אם מה שיש בסדרה דברי אמת או לא (ואיננו אומרים כי אין זה חשוב) אלא בעיקר אם יש לנו צורך שימושי נאות בסדרה כזו בחיינו ולהשקעה כזו בהווה.
דוגמה מתחום מופשט יותר היא נושא כמו חיי נצח, או המשכיות הנשמה: בעבר האמינו כל בני האדם בנצחיות הנשמה והיום לא. ללא שום הוכחה מדעית, כשעובדות רבות מנוגדות לכך, טוענים אנשים רבים שאין דבר כזה. (כאן חשוב להעיר כי מבחינה פילוסופית ולוגית חובת ההוכחה לקיום משהו - ובמקרה זה המשכיות הנשמה - חלה על הטוענים לה - אך הטענה שאין בנמצא חיים כאלה אינה מוצגת, בהקשר הנתון כ"אינני מקבל את התיאוריה כי היא איננה מוכחת" אלא כהצהרה חיובית בנוסח "אני משוכנע שהתיאוריה שקרית"). מאידך טוענת מסורת אנושית בת אלפי שנה לקיום המשכיות הנשמה. מסורת זו נשענת על תיאוריה ועל עדויות המוכיחות, לדברי תומכיה, כי היא נכונה פילוסופית ועובדתית. בהקשר כזה ולמול שני מחנות מתנגדים אלה, מה אמור היחיד להחליט?
התשובה היא, קודם לכל, שעל היחיד להכיר בכך שכאשר הוא עצמו איננו יודע - אז הוא איננו יודע. אך אין זאת אומרת שהוא איננו יכול לגבש עמדה וגם לא שהוא צריך לחקור, אישית, את כל המידע הנוגע לדבר(דבר שאין האדם יכול לעשותו גם לגבי הלחם שעולה על שולחנו בכל בוקר). מה שהוא כן חייב לעשות הוא לבחון את ההקשר שבו מופיע דיון זה, כדי לברר מה הדבר אומר לגבי חייו - ופעולותיו. למשל, האם הוא נדרש לממן מכספו מחקר מדעי ממשלתי בענין "החיים שלאחר המוות" - או להרשות שילמדו ידע שאינו נראה לו רלוונטי לחיים את ילדיו בבית הספר - או שיכניסו ספרים הנוגעים לנושא זה לספריה שליד ביתו - או האם זה מעניין אותו ללמוד את הנושא באופן אישי.
במקרה של תיאוריית המשכיות (או, נכון יותר, נצחיות) הנפש חשוב לצפות בעובדה שהתיאוריה השוללת נצחיות מסוג זה איננה מציעה דבר זולת שלילה. במקרה הטוב, וזה יהיה בעיקר במקרים של רצון טוב, מכוונת שלילה זו להציל את היחיד מבזבוז זמן וכוחות ואף להסיט אותו מדרך שעלולה - לדעת השולל - להזיק לו. כך או כך, זה צריך להיות ברור שעם כל הרצון הטוב השלילה איננה אלא שלילה (שלא לדבר על כך ששלילת תיאוריה מקיפה כל-כך מחייבת מציאת פגם משמעותי לפחות ביסוד או בעקרון הראשי של התיאוריה.
לעומת התיאוריה השוללת מציגה התיאוריה המחייבת את האפשרויות הבאות, הנגזרות ממנה: חיים טובים יותר, משמעות חדשה לחיים והבנה טובה יותר של החיים עלי אדמות. כל אלה הם נתונים רבי משמעות לצורך תכנון אשרו של היחיד; לפי תפישת תיאוריה זו מדובר בעובדות חדשות שבאמצעותן ניתן להבין טוב יותר את הרפתקת החיים ואשר יכולות לעצב את עתידה של ההסטוריה האנושית כולה ולשפוך אור אחר על משמעות החיים בעולם.
ברור שעבור היחיד הנתקל ברעיון זה לראשונה כל אלה אינם אלא הצעות והשערות בלבד, שאינן מוכחות לו - אך בזמן שבו שלילתם אינה תורמת לו דבר, תאצור נכונותן של השערות אלה רווחים גדולים ומשמעותיים עבורו. זהו, ללא ספק, פיתוי שעשוי להצדיק, עבור בני אדם רבים, ובמידה רבה של צדק, את חקירת הנושא. יש להניח שזו גם הסיבה לכך שיותר ויותר אנשים מעוניינים בתיאוריית נצחיות הנפש אפילו אם הוכחתה המדעית רחוקה מהם ביותר. זו, ללא ספק, גם עובדה פסיכולוגית ש"תרמית" שמשיגה רווחים כה גבוהים מושכת הרבה יותר מ"אמת" שאינה מעניקה שום רווח ברור… - והרי זו גם הסיבה שבגללה מוציאים אנשים הון עתק על ספרים וסרטים דמיוניים, שאנשים רבים אחרים ירטנו לגביהם בזעף כי אינם אלא "רמאות"…
עבור אנשים רבים אין חויות רוחניות מענגות יותר מלקרוא ספר בדיוני טוב (ואין הכוונה דוקא למדע-בדיוני); זהו מקרה קלאסי שבו אנשים מיישמים, באמצעות חכמתם הטבעית, את הרעיון שמאמר זה דן בו - הם אינם עוסקים בשאלה אם מה שבספרים אלה הוא נכון אלא אם הוא מהנה. רוב בני האדם עוסקים בבחינת מה שהם מרוויחים מן הסרטים, הספרים והתיאוריות החדשות.
ראוי ביותר להדגיש שבצד רעיונות מוזרים, לא ברורים ולא מוכחים, המאפשרים לבני אדם להשיג, כמו בתרמית טובה, הנאה, משמעות ותכנים שמעשירים את חויית החיים שלהם - קיימים באויר רעיונות רגילים, "נורמליים", וטעוני שכל-ישר, אשר ממיטים על האדם אסונות כבדים. אלה האחרונים, התרמיות המשוכללות ביותר, הם אלה שלהם התכוונה אין ראנד כשמסרה לנו את "דרך הקיצור" לבחינת תרמיות.
ויתכן כי הדרך הפשוטה והיעילה ביותר להפרדה ראשונית בין שני סוגי רעיונות אלה היא להציבם אל מול שאלת הבחירה האנושית, על יסוד ההנחה שלרעיון של אדם אחד שנכפה על אדם אחר יש להתייחס כאל תרמית עוד לפני בחינתו המדעית: אמת כפויה אינה יכולה להביא תועלת והנקיטה בדרך הכפיה כדי להשליט רעיון, יהיה אשר יהיה, מעידה, כשלעצמה, על היותו של רעיון זה, כולו או מקצתו, תרמית שאין טעם לבחון אותה כי ברור מה היא משיגה…