נצחונו של הבולשביזם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 760
נצחונו של הבולשביזם
הוגה הדעות והמדינאי משה פייגלין ציין פעם כי אם הימין מיישם את מדיניות השמאל, אז השמאל הוא המנצח בעימות שביניהם, גם אם רשמית הימין נמצא בשלטון. קביעה חכמה זו, אשר נאמרה ביחס למצב המדיני המקומי, מפליגה בהגיון הפנימי המוחץ שלה אל הרבה מעבר לזמן ולמקום, כי רבים הם המקרים שבהם מנצח דווקא הצד המפסיד לכאורה, וזאת כאשר רעיונותיו הם הקונים להם מקום בפסגה.
דוגמה חמורה לכך היא נצחונו בעולמנו של הרעיון הסוציאליסטי, אשר בימינו מחזיקים בו כמעט כל המעורבים בעימות הפוליטי בעולם; מימין ומשמאל גם יחד יש היום המאמינים בצדקת רעיונות הסוציאליזם: ה"חלוקה מחדש" של הרכוש, ה"שוויוניות" ובעיקר: הרעיון שחברה צודקת חייבת להתבסס על המושג המנוגד לצדק, "צדק חברתי", שמשמעו הטבת תנאיו של חלק מהחברה על חשבון חלק/ים אחר/ים שלה, כלומר: חברה המהווה ממסד של שוד מאורגן, שבה מעביר השודד את נכסיהם של בעלי רכוש לידיהם של אחרים.
אף כי בריה"מ הקומוניסטית-בולשביקית מתה, כביכול, "רשמית"(*), חלק גדול מטכנולוגיות השליטה הדיקטטוריות שלה קנו להן מקום במדיניות המערב ובמיוחד בארה"ב; האחיזה הממשלתית הריכוזית במערב בכלל ובארה"ב בפרט באה לידי ביטוי בשליטה ללא מצרים בתחומי התפתחות שונים, הנתפשים על ידי הארצות המפותחות כשייכים לממשל ובין אלה, כמו בימיה הטובים של בריה"מ, תחום הטיסה לחלל.
מאז שנות החמישים נתפש תחום זה בארה"ב כפרוייקט ממשלתי, ולא מעט בשל הצלחת הממשלה לשכנע את קהל האזרחים שרק היא יכולה להקים פרוייקטים בקנה-מידה כזה. למעשה, ללא שום הצדקה טכנולוגית או מדעית מחזיקות, מזה למעלה מחמישים שנה, ממשלות המערב ובמיוחד ממשלת ארה"ב במונופולין על הטיסות לחלל. הדבר התחיל עם המירוץ לחלל בין הגוש המזרחי למערבי, אשר התקשר בתודעת הציבור למירוץ החימוש והגרעין שהתרחש בשנות החמישים והששים של המאה שעברה בין הגוש המערבי לקומוניסטי. בנושא מסויים זה לא חלו שום שינויים מיוחדים מאז שנות הששים – והמטרה הפוליטית הברורה של שליטה זו היא הצגת הממשל כחלוץ המייצג את הקידמה המדעית. במובן זה הצליח הממשל האמריקני להיתפש בתודעת אזרחי ארה"ב כמייצג לאומי של ערכי הלאום האמריקני. בכך ניצחה, למעשה, גישות הייצוגיות הקולקטיביסטית.
נצחונה זה של המדינה הסוציאליסטית, בשכנוע האזרח בכך שהיא היא המתאימה לפיתוח פרוייקטים בקנה מידה "לאומי" הוא פסיכולוגי בעיקרו, כי אין האזרח הממוצע מחזיק ביכולת לבחון אובייקטיבית את ההבדל שבין יכולת הממשלה ליכולתו של המגזר הפרטי. אם היה יכול, הוא היה יודע מה שברור לכל איש ניהול מעשי: שהמקרים היחידים שבהם יכולה יעילות הביצוע של פרוייקט ממשלתי להשתוות לזו של פרוייקט לא-ממשלתי היא כאשר מבוצע הפרוייקט הממשלתי על ידי גופים פרטיים על יסוד חוזי. זה, למעשה, גם המצב בארה"ב. אך אף כי גם בארה"ב מתפקדת סוכנות החלל כגוף טכנולוגי פרטי, הרי שכתוצאה ישירה של שליטת הממשלה בתחום הטיסה לחלל במשך זמן כה רב, הצליחה ממשלת ארה"ב לטעת בציבור האמריקני את התחושה שמדובר במפעל ממשלתי.
(*) אף כי מדיניות החוץ שלה, הקג"ב והטילים הבליסטיים שלה נותרו פעילים...
בדומה לכך נוצר רושם בציבור האמריקני כי ארה"ב ניצחה בעימות הבין-גושי הגלובלי. מאידך, במה שמתרחש במדיניות העולמית בימינו אנו יכולים להבחין בנצחונה של בריה"מ הקומוניסטית בתחומים רבים, במיוחד בתחומים שבהם מיישמות ארה"ב ואירופה את הסוציאליזם בימינו. כל מדינות המערב מהוות בימינו סניפים של תפישות סוציאליסטיות במידה זו או אחרת, וגם בירה"מ נהנית מסובסידיה משמעותית של סיוע והקלות המתקבלות על ידה מגופים בינלאומיים.
משמעותו הפוליטית של כל זה היא נצחונו של תמנון הבולשביזם, השולח את זרועותיו מאז נוסד ברוסיה לכל אתר במימד הכלכלי העולמי. גם הגופים הבינלאומיים, הממומנים על ידי ממשלות המערב, חדורים בתפישות סוציאליסטיות שמאלניות קיצוניות, הפועלות ליישומו של רעיון ה"חלוקה מחדש" של המשאבים ברמה הגלובאלית. ברוח זו, מדינות המערב, המעבירות משאבי-עתק לידיהם של שליטים דיקטטוריים במדינות העולם השלישי מיישמות, למעשה, את הרעיון המרכסיסטי.
למעשה, הסיכוי היחידי של העולם להיחלץ מזרועות החנק של הבולשביזם הוא עלייתה של תפישה רעיונית חדשה, אשר תשחרר אותו מהרעיון הסוציאליסטי. ואין לשכוח, בהקשר זה, כי הסוציאליזם לא היה מגיע לשיעור השפעה כה גדול במהירות כה גדולה אם לא היה מבצע את השתלטותו תוך ניצול התשתית הערכית המוכנה לו בפעולתה של הנצרות, שהכשירה את הקרקע בהפכה את אדמת הבור של האנושות כולה לזרעי הרעיון שכולו אינו אלא יישומו המוצהר של העקרון של עזרה לנחשלים...