פוליטיקה במקום פילוסופיה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 691
פוליטיקה במקום פילוסופיה
אחת מהמכות שמנחיתה תפישת המטפיסיקה החברתית על היחיד פוגעת הישר במרכז יכולת החשיבה שלו; מצב פסיכולוגי של מטפיסיקן חברתי הוא כזה של אדם המבקש באופן קבוע וכמושכל ראשוני, במקום תמיכה עובדתית לרעיונותיו, את הסכמת החברה שמסביבו. בהקשר כזה אדם מרגיל עצמו להסביר את עצמו לחברה הסובבת אותו לצורך קבלת אישורה ובכך הוא מצמצם את מחשבתו לצרכי תקשורת עם החברה. דבר זה בא לידי ביטוי קודם כל בהתאמתו את מחשבתו למחשבה מילולית-מושגית, את הוייתו להוייה מושגית ומה שאף גרוע מכך - לרמתם המחשבתית והמושגית של בני האדם המאיישים את סביבתו. בהקשר זה ברור כי רמה נמוכה או טעויות שגורות הרוויות בחברה זו יתפשו מקום באופן מיידי גם בתודעתו שלו.
כאן, אם שם המשחק הוא שההסכמה החברתית המתבקשת היא הרחבה ביותר, כלומר זו הניתנת ממספר האנשים הגדול ביותר, אז המטפיסיקן החברתי מנתב את עצמו באמצעות העובדה הסטטיסטית לרמה הנמוכה ביותר כדי "לצבור את מספר הקולות הגדול ביותר" האפשרי – כפי שעושה פוליטיקאי קטן המבקש את מספר התומכים הגדול ביותר. למעשה, הופך המטפיסיקן החברתי לדמוי פוליטיקאי, המנמיך את דרך הביטוי שלו כדי שרבים יותר יבינו את כוונתו, מה שבהכרח יהיה בעל השפעה על השקפתו.
ומה שגרוע יותר הוא שפעולה זו אינה נעצרת בעטיפה התקשורתית של קנקן המסרים שלו, אלא עוברת לעיסוק בתכנים. את אלה דואג היחיד להתאים – מאותם טעמים של שאיפה להסכמה - לתכנים המקובלים על החברה שבה הוא חי. בכך מצטמצמת יכלתו של האדם לדעת את המציאות ביחס ישר לרמת נשיאתו את "חיידקי" מחלת המטפיסיקה החברתית. מבחינה פילוסופית, משמעות הבעיה מסתכמת בטיפול ברמה הפוליטית בכל נושא, גם אם הוא מטפיסי/אפיסטמולוגי. תוצאה נוספת של התהליך יהיה ביטול העיסוק האינטלקטואלי במה שאינו בעל משמעות חברתית עכשווית – או שאינו מתאים לרמתה של החברה העכשווית. ממילא תביא גישה מסוג זה לפיגור ביחס לכל צעד שיישומו יהיה בעל השלכות לטווח ארוך.
גישה מסוג זה תפגע בהיבט האובייקטיבי של כל תכנון או הערכת פעולה לצורך יישומה; בירור ההיבט האובייקטיבי של פעולה חייב להיעשות בהקשר אובייקטיבי, כלומר של הפעולה הקונקרטית (המסויימת) בתוך ההקשר המופשט – היחס בין עכשיו לבין אתמול ומחר, כי מה שנראה היום כפעולה שלילית יכול להסתבר כרכיב בפעולה חיובית או להיפך, במיוחד עם מדובר, כאמור לעיל, בהשקעות לטווח ארוך. אך בהקשר כזה, חשיבתו של מטפיסיקן חברתי, הדוגל ב"קול המון כקול שדי" תבטל על הסף עיסוק בכל מה שיקשה על הציבור להבין – וקל וחומר להסכים עימו.
מכך ניתן להבין מדוע רוחה של אומה מודרנית, המבוססת על הסכמתם של נתיניה, מועדת להתדרדרות מחשבתית ופילוסופית – ומדוע לא יינתן בחברה מסוג זה מקום של כבוד לאנשי רוח והגות פורצי דרכים. לא מדובר ברצון רע או בכוונות שליליות אלא בפירמידת היכולת האנושית הטבעית; זו דנה למצב של אי עמידה בראש את כוחותיה האינטלקטואליים החזקים ביותר, אם וכאשר היא מתנה את הכרתה בהם בהבנה הכללית. לצורך הבנה מוחשית של טבע הבעיה, די בכך שנשאל כמה מבין אנשי המדע הגדולים או הפילוסופים הגדולים של החברות הנתונות מצליחים לפרוץ דרך למישורת הקדומנית של הנהגת חיי הציבור.
פוליטיקה במקום פילוסופיה
אחת מהמכות שמנחיתה תפישת המטפיסיקה החברתית על היחיד פוגעת הישר במרכז יכולת החשיבה שלו; מצב פסיכולוגי של מטפיסיקן חברתי הוא כזה של אדם המבקש באופן קבוע וכמושכל ראשוני, במקום תמיכה עובדתית לרעיונותיו, את הסכמת החברה שמסביבו. בהקשר כזה אדם מרגיל עצמו להסביר את עצמו לחברה הסובבת אותו לצורך קבלת אישורה ובכך הוא מצמצם את מחשבתו לצרכי תקשורת עם החברה. דבר זה בא לידי ביטוי קודם כל בהתאמתו את מחשבתו למחשבה מילולית-מושגית, את הוייתו להוייה מושגית ומה שאף גרוע מכך - לרמתם המחשבתית והמושגית של בני האדם המאיישים את סביבתו. בהקשר זה ברור כי רמה נמוכה או טעויות שגורות הרוויות בחברה זו יתפשו מקום באופן מיידי גם בתודעתו שלו.
כאן, אם שם המשחק הוא שההסכמה החברתית המתבקשת היא הרחבה ביותר, כלומר זו הניתנת ממספר האנשים הגדול ביותר, אז המטפיסיקן החברתי מנתב את עצמו באמצעות העובדה הסטטיסטית לרמה הנמוכה ביותר כדי "לצבור את מספר הקולות הגדול ביותר" האפשרי – כפי שעושה פוליטיקאי קטן המבקש את מספר התומכים הגדול ביותר. למעשה, הופך המטפיסיקן החברתי לדמוי פוליטיקאי, המנמיך את דרך הביטוי שלו כדי שרבים יותר יבינו את כוונתו, מה שבהכרח יהיה בעל השפעה על השקפתו.
ומה שגרוע יותר הוא שפעולה זו אינה נעצרת בעטיפה התקשורתית של קנקן המסרים שלו, אלא עוברת לעיסוק בתכנים. את אלה דואג היחיד להתאים – מאותם טעמים של שאיפה להסכמה - לתכנים המקובלים על החברה שבה הוא חי. בכך מצטמצמת יכלתו של האדם לדעת את המציאות ביחס ישר לרמת נשיאתו את "חיידקי" מחלת המטפיסיקה החברתית. מבחינה פילוסופית, משמעות הבעיה מסתכמת בטיפול ברמה הפוליטית בכל נושא, גם אם הוא מטפיסי/אפיסטמולוגי. תוצאה נוספת של התהליך יהיה ביטול העיסוק האינטלקטואלי במה שאינו בעל משמעות חברתית עכשווית – או שאינו מתאים לרמתה של החברה העכשווית. ממילא תביא גישה מסוג זה לפיגור ביחס לכל צעד שיישומו יהיה בעל השלכות לטווח ארוך.
גישה מסוג זה תפגע בהיבט האובייקטיבי של כל תכנון או הערכת פעולה לצורך יישומה; בירור ההיבט האובייקטיבי של פעולה חייב להיעשות בהקשר אובייקטיבי, כלומר של הפעולה הקונקרטית (המסויימת) בתוך ההקשר המופשט – היחס בין עכשיו לבין אתמול ומחר, כי מה שנראה היום כפעולה שלילית יכול להסתבר כרכיב בפעולה חיובית או להיפך, במיוחד עם מדובר, כאמור לעיל, בהשקעות לטווח ארוך. אך בהקשר כזה, חשיבתו של מטפיסיקן חברתי, הדוגל ב"קול המון כקול שדי" תבטל על הסף עיסוק בכל מה שיקשה על הציבור להבין – וקל וחומר להסכים עימו.
מכך ניתן להבין מדוע רוחה של אומה מודרנית, המבוססת על הסכמתם של נתיניה, מועדת להתדרדרות מחשבתית ופילוסופית – ומדוע לא יינתן בחברה מסוג זה מקום של כבוד לאנשי רוח והגות פורצי דרכים. לא מדובר ברצון רע או בכוונות שליליות אלא בפירמידת היכולת האנושית הטבעית; זו דנה למצב של אי עמידה בראש את כוחותיה האינטלקטואליים החזקים ביותר, אם וכאשר היא מתנה את הכרתה בהם בהבנה הכללית. לצורך הבנה מוחשית של טבע הבעיה, די בכך שנשאל כמה מבין אנשי המדע הגדולים או הפילוסופים הגדולים של החברות הנתונות מצליחים לפרוץ דרך למישורת הקדומנית של הנהגת חיי הציבור.