המציאותיות

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 694

המציאותיות

המושג "מציאותיות" שנבחר כשם העברי של "אובייקטיביזם", הפילוסופיה של אין ראנד, ממחיש את תמצית היחס בין עברית לאנגלית. זמן רב עבר עד שהבנו שבעברית, בגלל המבנה המיוחד והאובייקטיבי של הלשון, מושג המציאות עצמו אומר, למעשה, יחס בין מוצאים לנמצאים. עד אז היינו נוהגים לדבר על "מציאות אובייקטיבית", ביטוי שהיה, למעשה, הכפלה מיותרת. היום אנו יודעים שלהיות אובייקטיבי הוא להיות מציאותי ושלכן אין משמעות או טעם לדבר על מציאות מציאותית – דבר שכשלעצמו, אם מישהו בוחר להשתמש דווקא בו, נובע מהמחשבה שיש, כנראה, מציאויות יותר מציאותיות ומציאויות פחות... אך כשמבינים שיש רק מציאות אחת והיא ...מציאותית – ניתן להבין מכך באופן ישיר מהו לבה של החכמה החדשה: המציאותיות.

מציאות היא כל מה שנמצא. מבחינה פילוסופית, מושג המציאות, באופן טבעי והגיוני, הוא מושג היסוד של המציאות. מושג זה עומד ביסוד כל ענין, מהות ופעולה ללא יוצא מן הכלל שכן כולם נמצאים; כל מה שנמצא נמצא ואין בנמצא דבר שאינו נמצא.

מושג המציאות מייצג את הפעולה והעובדה הקיומיים היסודיים - פעולת המציאה ועובדת ההימצאות. מבחינה לשונית, אלה הם השלכות השורש מ.צ.א., המבטא את העיקרון המופשט המשותף שביסודם. עיקרון זה מבטא את האמת וההכרח ההגיוני שבקיומם של היבטים אלה בכל מה שנמצא, כלומר: שכל נמצא חייב במוצא וכל מוצא חייב בנמצא. איננו יכולים להפריד בין "מוצא" ל"נמצא". מוצא ללא נמצא או נמצא ללא מוצא הם סתירה פנימית במונח ואינם יכולים, על כן, להיות בקיום.

מבחינה פילוסופית (הגותית) יש למושג "מציאות" שלושה היבטים ראשיים: מטפיסי (קיומי), אפיסטמולוגי (הכרתי) ואתי (מוסרי):

ההיבט המטפיסי (הקיומי) של המציאות הוא הקיום: המציאות היא מה שקיים. כל הקיים וכל מה שקיים נמצאים וכולם, כאמור לעיל, כלולים במציאות.

ההיבט האפיסטמולוגי (ההכרתי) של המציאות הוא הידיעה: המציאות היא יחסים בין תודעה לעובדות, בין יודע לנודע, וזהו גם היישום להכרה האנושית של יחסי המוצא והנמצא. היודע והנודע הם כל מה שנמצא; כל מה שנמצא הוא, בכוח או בפועל, מהויות יודעות ו/או נודעות. כל מוצא יודע(*) וכל נמצא נודע. אין אפשרות להפריד בין מציאות וידיעה. המציאות מחייבת ידיעה והידיעה מחייבת מציאות.

ההיבט האתי (מוסרי) של המציאות הוא הבחירה: במובן האתי, מציאות היא מה שהמוצא בוחר למצוא, בוחר לדעת. מעבר למה שמטפיסי (קיומי), ועל כן אינו פתוח לבחירת האדם, המציאות היא מה שנבחר על ידי המוצא. במובן המוסרי, מציאותו של בוחר (מוצא) היא פעילה (ומתאימה לפעולות של מציאה) ושל נבחר (נמצא) סבילה (ומתאימה להימצאות). הבחירה היסודית של האדם היא בין קיומו כמוצא לבין קיומו כנמצא: קיומו של מוצא הוא קיום בוחר ומתוך כך פעיל. קיומו של נמצא הוא קיום שאינו נבחר על ידו ומתוך כך סביל. הנמצא הבוחר הוא רוחני, כלומר יודע. הנמצא הנבחר הוא חמרי, כלומר נודע.

(*) משמעו של "כל מוצא יודע" הוא שפעולת המציאה היא פעולה של ידיעה.

נתונים נוספים