רוח וחומר באדם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 746
רוח וחומר באדם
מחקר חדש העלה כי אנשים ידידותיים נוטים פחות להצטננות - את זה שמעתי ברדיו לאחרונה במדור מדעי. אם זה נכון, זוהי דוגמה אחת מני רבות ליחס שבין תכונות רוחניות לבין מצב גופני.
כמובן שרבים, התופשים את העולם דרך עיניים חמרניות, ינתחו את התופעה ויסבירו אותה בכך שיפרקו את האירוע לרכיבים של הופעה במימד הפיסי, כלומר: להראות שלדברים כמו קרבה פיזית בין ידידים, יש תוצאה של פעולה פיזית המשפיעה על מצבו הבריאותי של האדם, בשל היותו גם הוא פיזי. אין בעובדה זו כשלעצמה בעיה אם אין מנסים להציגה כהסבר מלא ומקיף לתופעה.
למעשה, בדיוק מכיוון שיש אחדות חומר-רוח במציאות - ומתוך כך יש לכל מהות הופעה בחומר - ניתן להציג כל מהות דרך ביטויה החמרי, כלומר בפעולותיה על החושים. אהבה, למשל, ניתן להציג ע"י הפעולות שבהן היא באה לידי ביטוי בעולם החמרי - על ידי יחסי מין, פעולותיהם הגופניות של האוהבים, צורתם וכיו"ב. בדיוק באותה דרך ניתן, כפי שאפשר להניח, לנתח כל תופעה שמבטאת את הקשר בין נפש לגוף ולהציגה כענין גופני.
יש שיניחו כי מדובר בנתינת שם למהות, ובמקרה זה קריאה בשם "גוף" ל"רוח". אך השלכות הגישה החמרנית הן משהו הרבה יותר חמור מנתינה של "שם אחר": השם מייצג מבחינתנו את המהות שאנו מפעילים לצורך השגת תוצאה מסויימת. אם מדובר בגופנו אז זה מוריד את רמת השליטה שיש לנו בדבר, כי על הטווח רוח-גוף ככל שדבר הוא יותר בתחום הרוח, הוא נותן לנו אפשרויות גדולות יותר לפעולה כבני אדם כי רוחנו הוא הביטוי שבו נמצאים רצוננו, חופש הבחירה שלנו ויכולת הידיעה שלנו - שלושה היבטים של מהות חפשית אחת.
כשמדובר בגופנו, שליטתנו מצטמצמת; ככל שדבר הוא יותר בתחום הגוף שלנו אנו יודעים שיש לנו פחות מהנזכרים לעיל: פחות רצון, פחות בחירה ופחות ידיעה, שמשמעם פחות אפשרות לשלוט שמשמעותו יותר הישלטות. כך, יש לתפישה השלכה אתית ישירה לפי הנוסחה: יותר חופש = יותר אחריות.
לאמונה בחומר – כלומר למטריאליזם - משמעות של החלשת אפשרות האדם לפעול והטלת אחריות הפעולה על הפיסי, על הגוף. במהות האנושית, שבה על הרוח להיות הנהג, משמעות האמונה בחומר היא אמונה שגוף המכונה קובע את כיוונה ופעולתה. משמעות הדבר: תנועת המכונית ללא נהג או עם נהג שיכור או עם נהג מטורף, שמאמין שהמכונית קובעת ומפעילה אותו. במונחים אנושיים מדובר באדם שמאמין שגופו הוא השולט במהותו.
אם האדם מאמין שרוחו אינה אלא מנגנון מכני הכפוף לחוקי הפיסיקה, משמעות הדבר היא שהוא העניק את השם "רוח" למה שהוא תופש, בעצם, כגוף. אך הרוח האנושית איננה גוף, היא מה שמניע אותו. פעולתה של רוח האדם חורגת בהרבה מגבולותיו החמריים של הגוף. בין השאר, למשל, הרוח גם תופשת את הירח והשמש. עובדה זו, כשלעצמה, מהווה רמז לכך שרוחו של היחיד תופשת חלק הרבה יותר גדול ממה שהוא מודע לו בעולם.
תפישות פילוסופיות שליליות השקיעו, לאורך ההסטוריה, מאמץ עילאי במטרה לשכנע את האדם שיראה בפעילות הרוחנית היומיומית שלו - שהיא כלל פעולותיו - תנועות של מנגנון מכני הפועל על פי חוקיו של העולם הפיסיקלי. ההשלכה המעשית של רעיון זה היא צמצום סך פעולותיו הרוחניות - החל בירידת מוטיבציה והפעלת הרצון כנגד מנגנונים שנראים לו כעולים עליו מבחינה פיסית, המשך בכניעה לחמרנות ולצורותיה השונות, לכל השקפה שמעמידה בראש פירמידת היכולות איכות חמרית זו או אחרת ולכל הסבר חמרני כעולה על הסבר אובייקטיבי, וכלה במה שהוא הטראגי מכל: החמצת מיצוי הפוטנציאל הרוחני העצמי.
משהו מיכלותיו הבלתי-מוכרות ולכן גם הבלתי מנוצלות של האדם באות היום לידי ביטוי ברעיונות כמו השימוש בביו-פידבק ברפואה, אך מדובר רק בקצה-הקרחון של יכולת רוח האדם. למעשה, כדי שהיכולת הפוטנציאלית של כל אדם יחיד תתממש, יש להציבו בחברה שבה יועמד לפניו מסלול אינטלקטואלי קבוע של הישגיות אישית. משהו מזה נמצא במסגרות האקדמיות של חברה מתקדמת, אך כשמדובר בחברה המערבית, מוגבלת זו, כאמור, על ידי התפישה החמרנית.
פריצת הדרך הפילוסופית, בהקשר זה, נעשתה כבר על ידי אין ראנד שזיהתה שההפרדה רוח-גוף איננה תקפה. בעתיד יכיר האדם יותר ויותר בכך שמידת השליטה של רוחו בעולמו - ובכלל זה בגופו - הרבה יותר גדולה משסבר אי-פעם.
אין שום יסוד או הוכחה מדעיים שיראו כי הרוח כפופה לחוקי הפיסיקה והטבע אלא אם כן זיהינו את החוקים הללו לחלוטין עם החוקים המטפיסיים. במקרה של החוק המטפיסי העיקרון המעורב שונה: הרוח היא החוק. בצורת הגדרה זו היא איננה כפופה לחוק ואיננה מנוגדת לו. אך השויון ביניהם איננו סימטרי לחלוטין: בדיוק כפי שחוק הטבע או חוקי הפיסיקה הם ביטויים של החוק המטפיסי, כך החוק המטפיסי - כמו שאר החוקים האובייקטיביים - הוא ביטוי של הרוח, אך לא של הרוח האנושית הפרטית אלא של רוח המציאות.
במובן זה היקום הוא, במהותו היסודית, רוחני; הוא ההיבט היודע של המציאות וגם המחוקק, שהוא הצד הפעיל של הטבע. הוא מעורב בכל פעולה ואירוע מכיוון שכל מה שקורה ביקום כפוף לחוקי תהליכי החקיקה. ניתן על-כן לראותו כסיבה לבריאת העולם מכיוון שביחסי הסיבה והתוצאה הוא הסיבה - וניתן לראותו גם כתודעה כי ביחסי היודע והנודע הוא היודע. במונחים מטפיסיים ניתן להתייחס אליו באמצעות המושג הדתי, אל. במונחים פסיכולוגיים, מבטא הוא את היכולת העצומה של רוח האדם, אשר באה לידי ביטוי בכל טווח הקשר שיש בינה לבין העולם.