בנושא הצדק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 667
בנושא הצדק
על האדם כשופט
בנושא הצדק, כותבת אין ראנד את הדברים הבאים:
איזה עובדת מציאות מעלה את מושג ה"צדק"? העובדה שקובעת שהאדם חייב להסיק מסקנות לגבי דברים, אנשים ואירועים מסביבו, כלומר, חייב לשפוט אותם ולהעריך אותם. האם השיפוט שלו צודק באופן אוטומאטי? לא. מה יכול לגרום לשיפוט שלו לטעות? העדר של עדות מספקת, התעלמותו מעדות, או לקיחתו בחשבון שיקולים הזרים לעובדות המקרה הנתון. איך, אם כן, יכול הוא להגיע לשיפוט נכון? על ידי כך שהוא מבסס אותו באופן מוחלט על העדות העובדתית ועל ידי לקיחה בחשבון של מכלול העדויות הרלוונטיות הניתנות להשגה. אבל האם זה איננו תאור של "אובייקטיביות"? כן. שיפוט אובייקטיבי הוא אחד מהמחלקות הרחבות שהמושג "צדק" משתייך אליהן. מהי ההבחנה בין "צדק" לאבחנות אחרות של שיפוט אובייקטיבי? כאשר היחיד מעריך את הטבע או הפעולות של מושאים דוממים, מדד השיפוט שלו נקבע על ידי התכלית המסויימת שעל פיה הוא מעריך אותן. אך איך קובע היחיד מדד להערכת האופי והפעולות של בני אדם, בהתחשב בעובדה שבני האדם מחזיקים ביכולת הבחירה החופשית? מהו המדע שמספק לנו מדד אובייקטיבי של הערכה ביחס לעניינים בחירתיים? אתיקה. עכשיו, האם אני זקוקה למושג כדי להגדיר באופן מובחן את פעולת השיפוט של האופי האנושי או של פעולותיו בצורה בלעדית על יסוד העדות העובדתית שניתנת להשגה, ואשר ניתנת להערכה באמצעות מדד מוסרי אובייקטיבי? כן. מושג זה הוא "צדק".
במילים אלה מתבטא רעיון הצדק האובייקטיביסטי. במאמרי אין אני טוען שמסקנתי המסויימת בשיפוט זה או אחר היא בהכרח הצודקת ביותר, כלומר: אינני קובע שהריגת רוצח היא, בכל הקשר, הפעולה הצודקת ביותר – הרי ניתן לחשוב על מקרים רבים שבהם יהיה מן הצדק להשאיר רוצח בחיים. אך זה ברור שלהשאיר פשע ללא מענה זה דבר מאוד לא צודק ולחשוב שאין בנמצא צדק מוחלט הוא גם דבר לא צודק, שכן אין לכך יסוד.
כפי שאנו לומדים מהפילוסופיה האובייקטיביסטית, שיפוט של בני אדם, כלומר שיפוט פוליטי, הוא נגזרת אחת של הצדק ואינו מבטא את כל שדה הצדק; שיפוט – צודק או לא צודק – הוא דבר שאנחנו מבצעים לגבי כל דבר ועניין שאנחנו מעורבים בו ואף כי אנחנו יכולים לטעות בשיפוטנו, אנחנו איננו נמנעים משיפוט. את הצדק אנו מגלים, לעיתים יותר ולעיתים פחות, במעשינו, בתוצאותיהם, ולא תמיד יש בידינו ידע מוחלט לגבי המידה שבה הגענו לצדק. אבל אין לנו שום סיבה לפקפק בקיומו של הצדק במתמטיקה או בשיפוט רוצחים, ובודאי שאין לנו שום סיבה להרהר על העובדה שאדם שאינו רודף צדק אינו יכול לטעון למוסריות.
במאמרי ניסיתי למקד את הקורא על העובדה ששאיפת צדק היא השאיפה היסודית המאפיינת את האדם המוסרי – ושגם כאשר הפתרון הצודק הוא מוות – כמו במקרה של רוצחים מועדים (כאלה אשר בהגדרה ובהצהרה מתכננים ומבצעים מעשי רצח), אין הדבר נעשה על יסוד תחושה או רגש אלא על יסוד שיפוט רציונלי. אין אני חושב שאדם רציונלי יהנה להרוג רוצח אך אין שום סיבה שהוא יראה בהריגה כזאת – אם, כאמור, היא בלתי נמנעת – דבר שיש בו אי-מוסריות גדולה יותר מלהרוג חיידקים כשאתה נלחם במחלה.
במציאות עתירת משאבים, יכול כל אדם להתנדב ולהשיב למוטב – אולי על ידי חינוך מחדש – אדם שרצח. אין לי שום התנגדות עקרונית לכך ולו רק מכיוון שאין בידי ידע מלא לגבי היחס בין הפילוסופיה והפסיכולוגיה האנושית. אבל במימד מציאות כזה שבו יתאפשר דבר כזה ומישהו יצליח למצוא את הדרך להפוך אדם חולה כזה לבריא, עדיין יוצדק הדבר בשל העובדה שזה יהיה צודק.
ולכך יש להוסיף, כי כפעולה, הצדק הוא חלק מהוייתו הקבועה של האדם; חלק מובנה באישיות האנושית הוא זה העוסק דרך קבע בערכת המציאות שמסביבו, בסקירת העולם העובדתי שלו, כדי לשפוט. הדבר נובע מכך שהשיפוט הוא היסוד לפעולה; אין האדם יכול לפעול מבלי ששפט, שהגיע למסקנה, שהחליט. ואז, גם במקרה שהדבר לא בא לידי ביטוי בצורה מפורשת, מדובר בעשיית צדק. הצדק הוא היסוד לכל פעולה שמבוצעת על ידי אדם – וכל אדם סבור שכאשר הוא מבצע פעולה היא צודקת.
לא, אין הוא חושב, בדרך כלל במונחים של צדק מופשט, גמור, מלא ואבסולוטי. הוא גם בדרך כלל אינו מעסיק את עצמו בניתוח לעומק של סוגיות בתחום האתיקה, אך הוא מניח, אף אם אין הוא מודע לכך או מצהיר כך, שמה שהוא עושה הוא הדבר שנכון לעשותו.
בדרך כלל, ההקשר שבו פועלת המחשבה האנושית קודם לפעולתו הוא ההקשר האישי, היחידאי – ואדם חושב, מעריך וחורץ דינו בבית המשפט הפרטי הפנימי שלו כדי להחליט איזה מכנסיים ללבוש ומה תהיה ארוחתו היומית – אך מדובר בפעולה של החלטה על מה שיהיה הדבר הנכון לעשותו. במלים אחרות, זו תהיה פעולה של עשיית צדק.