השכר והעונש של היחיד

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 842

השכר והעונש של היחיד

המהפכה הגדולה – ומן הסתם גם החשובה – שהעניקה אין ראנד לחשיבה האנושית היתה בהסטת מיקוד התודעה של האתיקה האנושית אל היחיד הבוחר; יחיד זה, המרכז את הפעולה המוסרית בבחירותיו, מקבל בפילוסופיה של אין ראנד הנחייה שלא לראות את תכליתו, מגמותיו ומטרותיו הראשיות בחברה כולה או בגורמים הקיימי מחוצה לו אלא בעצמו. אחרי מאות רבות של שנים שבהם חונך האדם לראות את עצמו כחלק משלם, ואת השלם כעיקר, הציבה אין ראנד לפני בני האדם גישה אתית חדשה שבה מכוון היחיד האנושי לראות את עצמו כעיקר, גם אם במצבים מסויימים הוא מהווה חלק משלם גדול ממנו. למעשה, ניתן לסכם את מיקודה המוסרי של אין ראנד בכך שעל האדם להבין כעובדה מציאותית כי גם אם הוא עצמו קטן יותר מאחרים, מהווה חלק משלם או חלש מהם, הוא תמיד החשוב ביותר, לפחות במובן זה שאין בנמצא דבר חשוב ממנו.

המשמעות המעשית של דבר זה היא שעל האדם לזכור תמיד כי בכל מקרה אין דבר שחשוב ממנו וששומה עליו לדעת כי הוא מהווה את היסוד הראשוני, שעליו מבוססים כל הערכים וההתפתחויות שחשובים לקיומו – ולא רק במובן של קיום חומרי אלא במובן של קיום רוחני, כלומר: של שמירה על יסודות קיומו השכלי, הנפשי והרגשי. שמירתו של היחיד על שלמותה וחוסנה של עצמיותו משמעה שמירה על המהות הבוחרת באישיותו, שהיא האחראית גם לתוצאות בחירתו, תהיינה אשר תהיינה.

מכיוון שהתבוננות היחיד בעצמו היא כה יסודית מבחינה עובדתית, מהווה הנחייתה המוסרית של אין ראנד לא רק מהלך של השבת עטרה ליושנה, אשר בא לתקן סטיה בלתי נכונה של הטבע האנושי, אלא מהלך של תמיכה ברעיון שיסודה של האתיקה היא הבחירה, והיא מתבטאת בכל היבטיה, החל מהפעולות הנבחרות על ידי האדם וכלה בתוצאות ובתגובות המציאות כלפי פעולות אלה. תמיכה מסוג זה תתבטא, בהכרח, בהגברת תעצומות הרצון של היחיד לטובת פעולותיו, שכן היא תאפשר לו ללמוד את מסגרות הזהות של עצמו לצורך פעולה.

בעולמנו ההתייחסות השגורה להשלכות המוסריות של פעולת האדם היא בעלת אופי פוליטי; בשני צדדיה – החיובי או השלילי – נוהגת החברה לראות את ההיבט החברתי של פעולות היחיד כהיבט המוסרי הראשי. דבר זה נכון הן לגבי פעולות מוסריות חיוביות, הראויות לשכר והן לגבי פעולות לא מוסריות, התובעות עונש. לפי ההשקפה הרווחת בין בני האדם הרי שבשני המקרים נובעים השכר והעונש מן החברה, ולפיכך מקבלת המערכת המוסרית כולה חותמת של אישור חברתי, כאילו אין המוסר מחייב את מי שחי מחוץ לחברה.

אך הדבר יוצר את הרושם שהמוסר הוא נושא חברתי ולא יחידאי, בזמן שהדבר נכון (אם בכלל) רק בחלקו, ורק במידה שבה יש למעשי האדם השלכות למימד החברתי. הדבר נובע מכך שלא רק שההיבט החברתי הוא חלקי ביחס למציאות האנושית, אלא גם – ולמעשה בעיקר – מכך שהמניעים היסודיים של בחירות האדם הם אישיים, פרטיים ויחידאיים. ככאלה, גם אם נוגעים הם בהיבטים חברתיים מהווים היבטים אלה ערכים משניים ביחס להיבטים המוסריים הראשיים, המרוכזים בהתייחסותם ליחיד הבוחר.

עבודת אין ראנד הציבה את האנוכיות כמגמה מוסרית ראשית, כלומר שהענין האנושי העצמי הוא המניע המנחה הראשוני שיש לו גם כאשר בחירתו מתמקדת בפעולה בעלת גורמים, מרכיבים והשלכות רבות, חברתיות ואחרות זולת יישומיה של הפעולה הנבחרת שלו ביחס לעצמו. אך עם היות חלק גדול מפעולותיו כזה המשפיע על החברה, מטרתו הראשית של היחיד בפעולתו היא השגת סיפוקו הפרטי ואושרו שלו. בשל היות הדבר עובדה מהווה ההנחייה האנוכית השלכה של הכרה בעובדת מציאות קיומו של היחיד, ששומה עליה להיות חלק יסודי בחינוכו של היחיד לאמת שבקיומו.

התמקדותו המוסרית של היחיד בעולם האנושי היחידאי תאפשר לו לראות את התכלית האנושית האישית מתבטאת גם בתכניות ארוכות טווח והיקף המתוכננות לדורות העתיד או לחברות שבהן חברים מליוני בני אדם. למעשה, כל פעולות היצירה הגדולות של המין האנושי בתחומי הרוח והחומר – מיצירות הרוח והאמנות ועד להמצאות הכלים והמכשירים המתוחכמים ביותר שערכם מביא תועלת לכלל האנושות – הן ביטוי של הקשר ההגיוני הברור שבין תודעתו היצרנית של היחיד האנושי לבין טבעם היחידאי של המוני בני אדם, שכל אחד מהם נהנה באופן יחידאי מתוצר זה של רוח היחיד. היותם של כל אלה ממוקדים במידת ההתאמה שקיימת בין שני צדדים אלה, הממוקדים במוסריותם של היחידים המעורבים, תסייע לבנות מסד יציב יותר לעתידה של האנושות כולה.

מסד זה יתבטא במונחים של שכר ועונש הממוקדים – הפעם באופן מציאותי הרבה יותר מבעבר – בעולמו של היחיד. על יסוד אתיקה יחידאית או, לפחות כזו המתמקדת בעולמו של היחיד האנושי כישות ראשונית נכון יותר יהיה להבין את תוצאותיה של פעולה מוסרית. בהקשר זה ברור יהיה כי שכרו של יחיד על פעולה מוסרית יתבטא ברווחים ובשכר שיראה הוא עצמו על מעשיו – ושבאותה מידה יהיה העונש על פעולות לא מוסריות מה שראוי שיחווה האדם הפושע על בשרו באופן יחידאי.

עבודתה של אין ראנד בתחום האתי משמעה הנחת תשתית למדע מוסרי מסוג חדש, כזה שמאמן את בני האדם לראות את ההנאה, הרווח והאושר שלהם כנובעים אך ורק מהפעולות המוסריות שלהם, ואילו את הפעולות הבלתי מוסריות שהם מבצעים כחסרות יכולת להעניק להם ערכים אלא – גם במקרה הטוב ביותר - במידה מצומצמת, שטחית וריקנית, כמו הישגים חומריים ברמת החומר.

היחיד הזוכה לחינוך המבוסס על מיקוד בחייו שלו ילמד לראות איך רווחיו נובעים מפעולותיו המוסריות ביחס ישר להיותן של אלה מועילות לו או לבני אדם, גורמים או קבוצות המקובלות עליו כחיוביות; הקפדה על תנאי היסוד של פעולות מסוג זה תביאהו לא רק להיות אדם מוסרי בתוקף התועלת שיביא לעצמו ולאחרים אלא גם תמנע ממנו לבצע פשעים בשל ההפסדים שינחל מכך – ולו רק בתוקף העובדה שגם הצלחת פעולותיו בתחומים אלה לא תספק לו את ההנאות או הרווחים שהוא יכול לקבל רק מפעולות מוסריות.

בעולם שבו יציג החינוך איך אי מוסריות גוררת בעקבותיה בהכרח עונש (ולא בהכרח כזה שניתן על ידי בני אדם), לא יתקיימו יותר פושעים שיאמינו כי קל להרוויח מפעולה פושעת – והמחשבה כי אי מוסריות יכולה להנחיל למבצעיה הנאה תיתפס כמוטעית ואף מפגרת במהותה – וקל וחומר ששום אדם לא יעלה בדעתו כי אי מוסריות יכולה לקדמו לאושר.

בכללו, מבוסס הדבר על כך שהרווחים, ההנאות והסיפוקים הגדולים ביותר של האדם נובעים מהמימד הרוחני ומהיחס שבין הישגיו לרוחו, כלומר מהסיפוקים ברמת המודעות, המחשבה והרגש הקיימים בטבעו. התכווננותו של היחיד להישגים ברמה זו תוכל להתבצע בצורה יעילה ומוצלחת רק באם החינוך שלו זכה בחייו יהיה כזה המבוסס על תפיסה מוסרית הרואה את חייו כערך העליון שאליו יכוון את מאמציו. בהקשר זה, יש לשיטת ראנד את הסיכוי להציב אלטרנטיבה חינוכית תרבותית משמעותית לגישה השלטת בימינו במוסר, אשר איננה מכוונת את היחיד לראות את הרווח שקיים בפעולתו למען עצמו. התגבשות תרבות חינוכית על יסוד האתיקה המציאותית משמעה חינוך בני האדם להבין כי לא רק פעולתו המודעת למען עצמו, אלא כל צורה של שיתוף פעולה חברתי או פעולה למען בני אדם אחרים של האדם היחיד נובעים מתפיסתו את עצמיותו כקיימת כיסוד ההקשר המוסרי שבו הוא פועל

נתונים נוספים