רווח צודק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 868
רווח צודק
על מוסריות בקשת הרווח
אמירות כמו "הוא חיפש לעצמו רווחים" או "הם עשו זאת כדי להרוויח" מוזכרות פעמים רבות כציונים שליליים, כי לא מעט מזכירים בתרבותנו את ענינם של מבקשי הרווח כלא מוסרי, תוך התבססות על ההנחה שבקשת הרווח מעידה על אי מוסריות. אך דבר זה אינו אלא ביטוי של טעות נפוצה ההופכת את המשני לראשי ואת האירוע המקרי לעקרון שליט. האמת היא שבקשת רווח קיימת באופן הכרחי בכל פעולה שנעשית – ולא רק על ידי אדם.
רווח – או בקשת רווח – מיצגים את הכלל השולט בכל פעולת חיים במציאות. יהיה אשר יהיה מי שפועל, הוא עושה זאת כדי להפיק לעצמו רווח כלשהו. למעשה, התנאי שאותו החי מבקש לממש ברווחיותו הוא רווח טוב. משמעותו של זה איננה בהכרח גדול אלא יציב, כלומר כזה שלא ייצא שכרו בהפסדו. מה הכוונה? שהרווח שאותו משיגים לא יסתבר ככזה שבחישוב ההקשר המלא שלו לא יתברר כמה שהביא בחישוב הכולל הפסד.
מבחינה זו הרווח הטוב ביותר הוא הרווח הצודק, כלומר זה שלכל אורך הדרך יסתבר ככזה שמעניק למי שמשיג אותו את הסיפוק, העונג וההנאה, שהם חיוביים, מבלי שיתגלה כי יש במה שנראה רווח משום הפסד. רווח שבוסס על צדק, כלומר על פעולה שהביאה למי שעשה אותה הישג שנבע אך ורק מכך שיצר במסגרת זכויותיו שלו ערכים, הוא בעל יציבות שיכולה להחזיק מעמד לאורך זמן.
אך לא מדובר רק ברווח שיציבותו מחזיקה מעמד לאורך זמן אלא גם בכזה שיציבותו מתבטאת בהיבטים שונים של בחינה כוללנית, כלומר שלא יהיה, למשל, רווח לאדם אחד והפסד לאחר או רווח לתחום חיים אחד והפסד לתחום אחר. סוגים כאלה של אי התאמות או ניגודים הם כמו, למשל, שאדם ישיג לעצמו רווח בתחום מסויים אך יפסיד בשל כך בתחום אחר. במקרה כזה עלול אדם להרוויח פחות ממה שחשב בשלב הראשון של פעולתו – ובמקרים חמורים במיוחד הוא יפסיד את מה שחשב שהוא מרוויח.
פעולה המובהקת שמבטאת אי רווחיות או אי צדק - כלומר שכר שיוצא בהפסד – היא, למשל, פעולה של הקרבה עצמית, שבה האדם מסכן את חייו ואף גורם לאבדנם כי הוא מאמין ברווח שיבוא אחר כך. לרוב, זה נעשה בהקשר של דת לא תבונית או כוזבת, שכן היא מבטיחה לאדם סוגים של הנאה או אושר שירוויח לאחר מותו בזמן שאין להבטחות אלה בסיס עובדתי אמיתי.
לפיכך חייב אדם לעצמו ולמעשה לחייו בעולם ובמציאות לבסס את בקשת הרווח שלו על עובדות נכונות. מכיוון שהרווח הוא, בהגדרה, יחס בין הוצאה להכנסה, כלומר בין השקעה לקבלה, הרי שגם אם מדובר במצב שבו מוכן אדם להשקיע את כל מה שיש לו בהנחה שמאוחר יותר יקבל איכשהו יותר ויבטיח את רווחיותו חייב הוא להניח שהעובדות עליהן הוא מבסס את רווחיותו יהיו אמיתיות כדי שהרווח שבידו יהיה צודק. ככל שיהיה הרווח צודק יותר יהיה הדבר מותאם יותר למוסריות ברמה גבוהה יותר וזה יהיה גם הקשר הנאות בין מוסריות לתבוניות, כאשר האחרונה תעסוק בביקורת תבונית של מידת הרווחיות ושלמותה. על כן לא רק שכדאי לו, לאדם, לבקש רווח רב ככל האפשר אלא ששומה עליו להבטיח ככל יכולתו (באמצעות תבונתו) כי ייצא שכרו ברווחיותו כדי שלא יינזק לאורך הדרך שבה הוא יוצרו.