רווחיות כביטוי של מוסריות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 679
רווחיות כביטוי של מוסריות
קודם כל הם יעשו כמיטב יכלתם כדי שזה לא יקרה, אח"כ הם יעשו הכל כדי לפגוע בזה ולהרוס את זה, ואם גם זה לא יעזור, הם ישלפו את נשק-הטיעון הנפוץ מכל: הם יגידו שאלה שעשו זאת לא עשו זאת אלא למען עצמם, כלומר: כדי לעשות מזה רווח.
זה קרה בכל מקום שאליו הגיעו אנשי תרבות כדי לסייע לבני אדם במצוקה – וזה קורה בגדול בעימות הכלל-עולמי, שבו מנסים כוחות החופש והקידמה מן המדינות החופשיות יחסית להציל את מאות מליוני האזרחים-האסירים של מדינות העריצות בעולמנו, אשר זכויותיהם נדרסות על ידי מנגנונים מדכאי-זכויות אדם.
השמאל העולמי (כוח פוליטי מורכב ומגוון, הכולל בשורותיו, בין היתר, את האפיפיור, את המחבל הפלשתיני ואת הסטודנט המערבי) משתמש בשיטת ההגדרה הכפולה כלפי הכוחות המדיניים הפועלים בעולם: הוא מציין מעורבות שמאלנית כ"משחררת" ו"משגיחה" ואילו מעורבות לא שמאלנית הוא מוקיע כ"כובשת" ו"משחיתה".
בגרסה המזרח-תיכונית של סיפור השמאל מוצגת, למשל, ישראל כ"קולוניאליסטית" ו"כובשת" ואילו אויביה הרצחניים הם, לרוב, "מדוכאים" על ידה או "כוחות השלום" המסייעים להם. בדומה לכך יוקיע השמאלני את איש העסקים שואף הרווח ברמה הכלכלית-פנימית ואת האמריקני משחרר עירק ברמה הגלובלית כלל-עולמית. לעומת זאת הוא ישבח את האו"ם, את האיחוד האירופאי וכל עריץ ברברי שיסכים להתרפסותו לפניו. העובדה שאלה האחרונים אינם עשירים כמו הראשונים תעמוד, מבחינת אנשי המוסר המתנגדים לרווח, לרעתם – כי הם פועלים למען רווח.
וכל זאת, כי לפי הלוגיקה השמאלנית של היום, כל מי שמקבל משאבים ממדינות עשירות, בין אם הוא משיג אותם באלימות ובין אם הוא מקבל אותם במתנה, הוא נזקק, ואם הוא נזקק – אז הוא צודק. לעומת זאת, אלה שמשקיעים כסף, יזע ודם במאבק שחרור העמים או "סתם" בהגנה עצמית על ערכים כמו זכויות האדם, היחיד והאזרח אינם כאלה.
מדוע?
כי הם עושים את מעשיהם בשביל להרוויח משהו...
וזהו, בעיני השמאל, ההוכחה לקיומו של רוע והטיעון העילאי לצורך הוקעת הרוע. שום גנב או רוצח איננו רע, לדעת השמאל, כמו זה שפועל למען רווח. אין, עבור השמאל, דבר כזה כמו צדק רווחי. "לא למען רווח" הוא סיסמת העל של השופט עפ"י השמאל – וכך הוא גם חורץ את דינו לגבי מוסריותם של צדדים אלה או אחרים בכל עימות. המוסריות, מבחינתו, נמדדת באי רצון להרוויח – ואי המוסריות בשאיפה לאי רווחיות, עד כדי רצון בהקרבה עצמית.
הבעיה היא שזה לא נכון.
זה לא נכון כי האדם, כמו כל יצור, פועל תמיד למען רווח. מבחינה לוגית, כל פעולה נעשית למען רווח – ובכלל זה גם פעולה של הקרבה עצמית.
רק שפעולה אחרונה זו – ההקרבה העצמית - מקובלת כמוסרית על ידי הלא מוסרי של היום, כי היא מבטאת, סמלית, שאיפה להפסד. הפסד, מבחינתו, הוא הרווח החיובי, הלגיטימי והנערץ. העולם הנוצרי מעריץ מזה דורות רבים את קרבנו שעל הצלב וגם אם בהווה הוא כבר אינו מוכן לבצע את מעשהו, הוא עדיין מחזיק בתפישה המוסרית הרואה את ההקרבה עצמית כמוסרית.
בכל הקשר הנוגע למוסריות יש לחזור ולהדגיש את היותה של השאיפה לרווחיות עקרון יסודי בפעולה מוסרית ואת אי המוסריות שיש בהיעדר שאיפה לרווח – וקל וחומר בשאיפה להפסד. כזוהי, ביסודה, גם השאיפה להקרבה עצמית.
רעיון ההקרבה העצמית כמוסרית חדר לדיקטטורות רבות, המחנכות לכך את אזרחיהן או לארגוני לוחמים השולחים לצורך התאבדות הקרבתית ילדים; דיקטטורות אכזריות הוכיחו כי חינוך למעשה של הקרבה עצמית, כמו של מתאבדים, הוא במסגרת יכולתן היישומית, דבר שהוא אפייני לחברות שבהן אין חיי היחיד נחשבים לבעלי ערך; מיחידות המתאבדים של היפנים במלחמת העולם השניה ועד למתאבד הערבי של היום יש קו מחשבה של חוסר הערכה לחיי היחיד בעולם הזה.
זהו הערך שעליו נלחם, למעשה, העולם החופשי: זכותו של היחיד לחיים בעולם הזה, המבוססים על רווח אישי. וזהו בדיוק, מצדו השני של המתרס, המושא לזלזול ערכי מצד אויביה של דרך החיים של עולם החופשי. וזהו הנושא שעליו מתנהלת היום המלחמה, על העימות בין אוהבי החיים לאלה שהחיים אינם נחשבים על ידם לערך ראוי.
כי החיים מבטאים רווח – וזה, כפי שהראינו לעיל, אינו נחשב לערך ראוי בעיני כוחות המוות, השונאים את הרווחים כפי שהם שונאים את דרך החיים של אוהבי החיים. עם זאת, בשל השפעה פילוסופית מנוגדת לחיי האדם, יש אשר רואים בה ערך מוסרי חיובי; על אף היותה של שנאת הרווחיות בשם המוסר אופיינית למשטרים אפלים, כמו אלה שבהם ננקב לעיל, ניתן למצוא גם בחברתנו אנשים התופשים את הפעולה למען רווח כפעולה שלילית. בכך יש להילחם.
שומה עלינו להכריז מלחמה על המלחמה העקרונית נגד מוסר הרווחיות; עלינו להתמקד בהנחיית התודעה האנושית בבקשת רווחיות מוסרית, כזו שעליה יש לבסס חיים מוסריים ובדחיית שאיפה להפסד. שומה עלינו לא להסכים עם מוסר של הקרבה ולדחות כל פעולה שמכוונת את היחיד להקרבה. יש להצהיר על היותה של הקרבה עצמית פעולה שמותרת אך ורק בעת חירום, אם מדובר בשאיפה להצלת חיים, אך לא כמדיניות מוסרית קבועה. במלים אחרות, הקרבה עצמית של אדם מותרת מוסרית אך ורק אם היא נעשית כחלק מפעולה ששאיפתה להרוויח, כי רק פעולה שמכוונת לרווח היא מוסרית.
וכדי שלא תהיינה אי הבנות יש להדגיש כי ההערכה שאנו רוחשים – ובצדק – למי שמוכן לסכן את חייו, היא בשל היותו מעורב במאבק למען החיים ולא למען המוות. סיכון חיים, במצבים של הכרח, שונה לחלוטין מהרצון לויתור על חיים. רצון זה, הבא לידי ביטוי בביטול חייהם של אחרים, מנוגד לחלוטין לשאיפתו המוסרית של הנלחם למען החיים. זה הרואה את החיים כערך עליון, חש צער גם על אבדן חיי אויביו והיה מעדיף שזה לא יתרחש; אם וכאשר יש לקטול את האוייב, נעשה הדבר על ידי האדם המוסרי רק מתוך רצון להגן על חיים ובכל מקרה לא מתוך יוזמתו לאבד חיים – יוזמה כזו אפיינית למחזיק במוסריות פגומה, אשר אינה מציבה בראש מעייניה את רווח החיים.