פעולה מוסרית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1487
פעולה מוסרית
כל אדם פועל כי הוא חושב שהוא צודק וכמובן זה כל איש פועל בהתאמה למוסר, כפי שהוא מבין אותו. במובן זה כל בני האדם מוסרניים. אין איש שפועל מתוך הכרה בכך שאיננו מוסרי. עם זאת, לא כל אדם באמת מתאים, מבחינת פעולתו, למוסר.
בנוסף לכך, יכול אדם לשאוף במודע לאי מוסריות: כן, אדם יכול לחשוב שהוא פועל בניגוד למוסר האנושי, העולמי, אך אז הוא רק פועל כנגד מוסכמה - ושבירת מוסכמות היא, הרי, הא-ב של מה שנתפש על ידי המערב כולו מאז ישו כמוסכמה מוסרית - כפעולת שבירת ממסדים ומסגרות מסואבות. במערב, מהפכה נגד הקיים נחשבת לענין מוסרי.
אך מדובר ברובד פוליטי של הפעולה האנושית. המאבק המוסרי, כפי שהראתה אין ראנד, אינו פוליטי במהותו אלא פילוסופי. זה נכון במיוחד בתחום האתי - התחום שבו נקבע מהי הפעולה הרווחית עבור האדם. רווחיות היא צורה של מוסריות, אך לא בהכרח מאבק.
המאבק, כצורה של פעולה, אינו חלק הכרחי בקיום האנושי. עם זאת, קשייה של תקופתנו הפכו את המאבק, מבחינה מושגית, לחלק הכרחי מן הקיום עבור בני אדם רבים. כתוצאה מכך, רבים הם אלה אשר, כדי לקיים מוסריות, מתמקדים במאבק מוסרי על יסוד ההנחה שהמוסר מחייב היאבקות.
כניעה לתפישה זו מאפיינת רבים מבני האדם ואלה מוצאים את עצמם שקועים במלחמות שהם מאמינים במוסריותן, גם אם הדבר אינו כך. זה אינו שולל את עובדת היותם – והיות חייהם - בעלי כיוון ומגמה מוסריים.
מחבל, למשל, לא רק שאינו פושע מבחינה אישית, אלא אף אפשר למצוא אצלו אצילות אנושית - הרי הוא אדם המוכן למסור את חייו למען תפישת הצדק שלו! העובדה שההגנה העצמית המיידית שלי מחייבת אותי להרוג אותו לפני שהוא הורג אותי איננה סותרת עובדה זו. העובדות הללו רק מכוונות את המיקוד האתי למקור העוול: לשיטה המוסרית המעוותת אשר גרמה לאדם זה לחשוב שיש מוסריות גדולה בהקרבה עצמית ו/או במעשה רצח.
פעולה מתמדת לפי הגנה עצמית היא פעולה ברמה חייתית. היא איננה אפיינית ליצור האנושי; מוסרית, האדם צריך לחשוב במונחים של חיים ולראות את המוסריות כהנחייה לחיים טובים. אלה צריכים לכלול תכנון ותכלית של פרקי זמן ארוכים, של חישוב לטווח ארוך. הגנה עצמית ושלום שנובעים מתפישה של הגנה עצמית חייתית אינם אלא ענף בתפישת שרידות. השרידות, כשלעצמה, אינה אלא צורה של חמרנות, התולה את מהות החיים בקיום הגוף או בשימור קיום ערכי החומר. הרכוש והטריטוריה, אף כי הם הכרחיים לצורך קיום אנושי, אינם תכליתו אלא אמצעים לקיומו - בדיוק כפי שהשלום אינו תכלית אלא תוצאה של מלחמה מוצלחת למען הצדק.
לצדק יש מקום של כבוד במוסריות האנושית, כי אין הוא קיים רק בהקשר של מלחמה או מאבק; הצדק מייצג כל מצב שבו מיושם בהצלחה ערך אנושי חיובי למציאות – והדבר יכול לגעת בכל תחום של חיי האדם. למעשה, חיים מוסריים הם חיים של פעולות מוסריות
וצודקות, שבהם שולט האדם בסביבתו באמצעות השכל והאמת.
פעולה מוסרית
כל אדם פועל כי הוא חושב שהוא צודק וכמובן זה כל איש פועל בהתאמה למוסר, כפי שהוא מבין אותו. במובן זה כל בני האדם מוסרניים. אין איש שפועל מתוך הכרה בכך שאיננו מוסרי. עם זאת, לא כל אדם באמת מתאים, מבחינת פעולתו, למוסר.
בנוסף לכך, יכול אדם לשאוף במודע לאי מוסריות: כן, אדם יכול לחשוב שהוא פועל בניגוד למוסר האנושי, העולמי, אך אז הוא רק פועל כנגד מוסכמה - ושבירת מוסכמות היא, הרי, הא-ב של מה שנתפש על ידי המערב כולו מאז ישו כמוסכמה מוסרית - כפעולת שבירת ממסדים ומסגרות מסואבות. במערב, מהפכה נגד הקיים נחשבת לענין מוסרי.
אך מדובר ברובד פוליטי של הפעולה האנושית. המאבק המוסרי, כפי שהראתה אין ראנד, אינו פוליטי במהותו אלא פילוסופי. זה נכון במיוחד בתחום האתי - התחום שבו נקבע מהי הפעולה הרווחית עבור האדם. רווחיות היא צורה של מוסריות, אך לא בהכרח מאבק.
המאבק, כצורה של פעולה, אינו חלק הכרחי בקיום האנושי. עם זאת, קשייה של תקופתנו הפכו את המאבק, מבחינה מושגית, לחלק הכרחי מן הקיום עבור בני אדם רבים. כתוצאה מכך, רבים הם אלה אשר, כדי לקיים מוסריות, מתמקדים במאבק מוסרי על יסוד ההנחה שהמוסר מחייב היאבקות.
כניעה לתפישה זו מאפיינת רבים מבני האדם ואלה מוצאים את עצמם שקועים במלחמות שהם מאמינים במוסריותן, גם אם הדבר אינו כך. זה אינו שולל את עובדת היותם – והיות חייהם - בעלי כיוון ומגמה מוסריים.
מחבל, למשל, לא רק שאינו פושע מבחינה אישית, אלא אף אפשר למצוא אצלו אצילות אנושית - הרי הוא אדם המוכן למסור את חייו למען תפישת הצדק שלו! העובדה שההגנה העצמית המיידית שלי מחייבת אותי להרוג אותו לפני שהוא הורג אותי איננה סותרת עובדה זו. העובדות הללו רק מכוונות את המיקוד האתי למקור העוול: לשיטה המוסרית המעוותת אשר גרמה לאדם זה לחשוב שיש מוסריות גדולה בהקרבה עצמית ו/או במעשה רצח.
פעולה מתמדת לפי הגנה עצמית היא פעולה ברמה חייתית. היא איננה אפיינית ליצור האנושי; מוסרית, האדם צריך לחשוב במונחים של חיים ולראות את המוסריות כהנחייה לחיים טובים. אלה צריכים לכלול תכנון ותכלית של פרקי זמן ארוכים, של חישוב לטווח ארוך. הגנה עצמית ושלום שנובעים מתפישה של הגנה עצמית חייתית אינם אלא ענף בתפישת שרידות. השרידות, כשלעצמה, אינה אלא צורה של חמרנות, התולה את מהות החיים בקיום הגוף או בשימור קיום ערכי החומר. הרכוש והטריטוריה, אף כי הם הכרחיים לצורך קיום אנושי, אינם תכליתו אלא אמצעים לקיומו - בדיוק כפי שהשלום אינו תכלית אלא תוצאה של מלחמה מוצלחת למען הצדק.
לצדק יש מקום של כבוד במוסריות האנושית, כי אין הוא קיים רק בהקשר של מלחמה או מאבק; הצדק מייצג כל מצב שבו מיושם בהצלחה ערך אנושי חיובי למציאות – והדבר יכול לגעת בכל תחום של חיי האדם. למעשה, חיים מוסריים הם חיים של פעולות מוסריות
וצודקות, שבהם שולט האדם בסביבתו באמצעות השכל והאמת.