הנעילה המטפיסית-אתית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 659
הנעילה המטפיסית-אתית
המציאות האובייקטיבית מחייבת אתיקה אובייקטיבית. האתיקה היא של היחיד ולא של הקולקטיב; היא מבוטאת, קודם כל, בעובדה שהיחיד קיים כיחיד ואת הפעילות הראשית של שרידתו עליו לבצע כיחיד, בחומר וברוח.
לכל יחיד פה וקיבה אישיים ועליהם לבצע את פעולות טחינת המזון ועיכולו באופן עצמאי. היחיד איננו יכול לחיות שלא באמצעות פיו וקיבתו וגם אם היה יכול לנסות ולהעביר לאחרים את ביצוע חלק מפעולות האכילה והעיכול, תהיה משמעות הפעולה, מבחינתו, רק התחברותו שלו, כיחיד, למכשירי פה וקיבה שיהוו חלק מלאכותי באורגניזם שלו ויגרמו להתנוונותם של פיו וקיבתו הטבעיים ולהריסתם מחמת חוסר פעילות.
אך אין זה אומר שאת כל הפעולות הנדרשות על ידי מהותו על היחיד לבצע לבדו; בתחומים רבים מציע לו טבע המציאות "קיצורי דרך" משמעותיים, אך עדיין, בכל מקרה, הוא זה שעליו מוטלת המשימה לפקח על הדברים באופן יחידאי ועצמאי.
אותו עיקרון קיים לגבי התפתחותו וצמיחתו הרוחנית של היחיד; היחיד איננו מסוגל לבצע את כל פעולות המחשבה שהוא זקוק להן כדי להתקיים כאדם. בחלק גדול מפעולותיו נסמך היחיד האנושי על מסורת ארוכה שקדמה לו ושבאמצעותה הועבר לו ידע שנוצר על ידי בני אדם אחרים. עם זאת, יש פעולות רוחניות שיכולות להיעשות אך ורק בד' אמותיו של היחיד. דבר זה הוא השלכה של הנעילה המטפיסית-אתית. זו מהווה מכלול עובדות מטפיסיות אשר אינן מאפשרות ליחיד – אף אם הוא חפץ בכך - לחיות ללא גבול באמצעות אחרים ועל חשבון מאמץ של בני אדם אחרים.
הנעילה היא מטפיסית-אתית כי קיומה של נעילה זו הוא מטפיסי, אך יש לה השלכות לתחום האתיקה. היא אומרת שמה שנראה כי ניתן לבצעו מבחינה חמרית – כמו, למשל, לבזוז את פרי מאמציו של יצרן אחר כדי להתקיים באמצעותם - איננו ניתן לביצוע מבחינה רוחנית, כלומר במונחים של למידה, ידיעה והבנה. את אלה לא ניתן לשאול, להעביר, לרכוש או לגנוב; אם היחיד האנושי מעוניין להיות מבין יותר הוא איננו יכול להתחמק מלבצע באופן אישי את המאמץ להבין.
עד גבול מסויים, בני אדם אחרים יכולים לסייע ליחיד בהצגת או בהצעת חומר אך הם אינם יכולים לגרום לכך שיבין או, במלים אחרות, להבין עבורו. העובדה המציאותית שקובעת שקיומו / חייו של היחיד חייבים להתממש על ידו נגזרת מהעובדה המטפיסית שמבוטאת בחוק הזהות: האדם הוא אדם. כאדם, אין הוא יכול לחיות שלא כאדם. משמעות ההוויה האנושית כוללת יחידאיות מוסרית, שמשמעה היא שכפי שיש גבול למידה בה יכול אדם לבצע את עיבוד מזונו מחוץ לגופו, יש גבול לביצוע פעולות המחשבה וההחלטה שלהן נזקק היחיד מחוץ לתודעתו.
לצורך הדוגמה, אפשר להמחיש את הדברים בתיאור אדם הנשלט על ידי אנשים אחרים. גם במצב של מאסר או עבדות, אם חפץ המשעבד שאסירו יחיה, הוא חייב להסתמך על מידה מסויימת של פעולת האסיר עצמו למען תזונתו – כמו אכילתו, עיכולו ו/או החלטתו להכניס מזון לפיו.