איזהו האדם? הכובש את יצרו

 

איזהו האדם? הכובש את יצרו

אחד מאתגרי הכיבוש הראשיים של האדם הוא כוח הטבע הפנימי הקרוי יצר – ובמיוחד היצר המיני. האדם הבוגר של החברה המערבית לא כבש את המין אלא נכבש על ידו. המין מתעלל בו כבובה על חוט ומטלטל אותו כחפצו. זהו יצר השולט באדם, כסוס משתולל, פראי, הרומס את זה שאינו יודע לרכב עליו.

בשל ערכים נוצריים, אשר יצאו כנגד היצר במלחמת חרמה והשמד, מבותרת היום החברה המערבית, הנוצרית ביסודה, לשני טיפוסים פסיכולוגיים: הנזיר וההדוניסט. הנזיר הוא זה שהרג את היצר וההדוניסט הוא זה שהפך אותו לאליל. על הציר שבין שני אלה נמצאים רוב האנשים בתרבותנו: יש אנשים שאינם יכולים לכבוש את יצרם ועל כן הם מתמסרים לו, אך היצר אינו יכול להובילם לגבהים לאורך זמן, ועל כן הם שוקעים, בסופו של דבר, לתהומות שמהם אין היצר יכול לחלצם והם מתים שם מרעב או מאכילת יתר. ויש כאלה שאינם רוצים להיכבש על ידי יצרם והם יוצאים כנגדו במלחמת השמד, עד שהם הורגים אותו. בכך, הם הורגים את עצמם, כי במקום שבו מת הסוס, אין דהרה ואין תנועה גם לרוכב. החיים נגמרים.

זה שאינו כובש את יצרו אינו מאושר וגם זה שמנצח אותו לגמרי אינו יכול ליהנות מחייו. הפתרון הוא כיבוש תבוני, נאור, כזה שבו נוהג אדם כלפי בעלי חיים שהוא מנצל. על האדם להתייחס ליצרו כאל סוס שרק מי שמאלף אותו, משתלט עליו ויכול להישאר באוכף כל כמה שירצה יכול לנצל אותו לתכליותיו ולגרום לו להביא אותו למחוז חפצו, כסוס נאמן, המשרת את בעליו. רק זה שכובש את יצרו יכול להיות מאושר כאדם.

נתונים נוספים