שיפוט יחידאי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 802
שיפוט יחידאי
הנצרות השיגה את כוחה מההמונים הבורים והנבערים שאותם הפחידה והסיתה – כפי שעושה גם האיסלם – אך אתה אינך יכול להביא אנשים לידי יצירה ברמה האנושית הגבוהה ביותר על ידי בורות המונית. זה נובע מכך שהישג אנושיח משמעותי חייב להתבסס על שיפוט יחידאי ואינו יכול להיות תוצר של גישה קבוצתית.
האשליה שיצרו המדענים הנאציים שנרתמו לשירות דיקטטורת האימים נשענת על ההבדל בין יצירה לעבודה: בין פעולה חיצונית טכנולוגית, שאיננה אלא עיסוק בהיבטים טכנולוגיים של מכונה לבין עיסוק בחיים למטרת חיות וסיוע לחיים.
כולנו מכירים את החוייה של מפגש, בבתי החולים, הסיעוד או התמחוי, עם אנשים שאינם אלא מפלצות חסרות רגש וקהות חושים, אשר מתיימרים לטפל בחלכאים ולנדכאים אך אינם אלא כאלה שקופצים על ההזדמנות לגרום סבל מתוך אדנות, שליטה וללא ביקורת.
זהו ההבדל בין המדען הנאצי לאיש המדע היהודי: הראשון פועל בשירות המוות והשני הוא עבד החיים ולמעשה אדונם האמיתי. לכן אל לנו לעולם לבלבל בין תנועת המונים, שאיננה מסוגלת ליצירה אמיתית לבין תנועת חיים אמיתית שיכולה להיות רק תנועתם המושכלת של יחידים למען החיים; בזמן שהראשונה היא פעולת עדר שכל אחד מהכלולים בו עושה מה שהוא עושה מתוך חיקוי, כפיה, הפחדה או סחף קבוצתי אחר – השניה היא פעולה יחידאית של יחיד ששופט, אשר מכוון את מעשיו עפ"י שכלו כדי להשיג את התוצאה החיובית ביותר במונחים מוסריים.
ההבדל העקרוני ביניהם הוא בשאלה אם השיפוט נעשה לפי אמת המידה של החברה או לפי אמת המידה של המציאות. זו האחרונה היא אמת המידה של היחיד.
לכן זה נשמע משונה עד כדי אבסורדי לאנשים רבים, שדוקא זה ששופט עפ"י החברה שמסביבו הוא זה שאינו תורם לה ואף הורס אותה כי החברה איננה מסוגלת להעניק ידע לצורך שיפוט – ומאידך, דוקא זה השופט לפי המציאות יכול להיות מועיל גם לחברה ויועיל לה בהכרח ולו מתוקף העובדה שהוא כלול בה ומהווה חלק ממנה.
אך למעשה כל מה שראוי להיקרא מועיל לחברה הוא תוצר שיפוטו של שכל יחיד שפעל עפ"י המציאות. הסתירה-כביכול נפתרת ברגע שמבינים שאין סתירה בין מושגי היחיד, החברה והמציאות, שמדובר בהיבטים של אותה מהות, שמה שמועיל ליחיד הוא גם מה שמועיל לחברה ושפעולות המביאות תועלת ליחיד ולחברה גם יחד עולות בקנה אחד עם דרישות המציאות.
שיפוט ראוי – שכלתני ומציאותאי – צריך להיות יחידאי. למעשה, אין שיפוט שאינו יחידאי; השיפוט הקולקטיבי אינו קיים, למעשה. לכן, תבוססנה תנועות אנושיות חיוביות על שיפוטו של היחיד השכלתני. תנועות המוניות יהיו, עפ"י הגדרה זו, לא אמיתיות – והשאיפה לתנועה המונית לא תהיה חיובית אם בכוונתה להתבסס על שיפוט קבוצתי.
עם כל הרצון הטוב שיכול להיות אצל חברי קבוצות המוניות (ודוגמאות לכך הן הנצרות והסוציאליזם, המבוססות על רצון טוב), הן תבאנה רק להרס, כי אין אפשרות שחברי קבוצה יצליחו לבנות קיר בלי תכנית מוגדרת, שפה ותיאום מדוקדק – ואלה אינם ביטויים של רצון טוב קבוצתי אלא של הצגת תכלית, שיפוט, ידע והגדרת תכנית, שהן תוצרי השכל – והשכל הוא לעולם רק יחידאי.
לכן, יש לדחות תנועות המוניות הטוענות לשיפוט שאינו יחידאי ולאמץ אך ורק את הגישות המבוססות על השיפוט היחידאי.
אין, כמובן, מניעה שתהיינה גישות אלה נחלתם של רבים, אך העקרון שעליו יש לעמוד הוא שהכמות מתבטלת בפני האיכות: שבשום מובן אין מליון טועים עולים על צודק אחד.
מעל לכל יש לשמור בזכרון תמיד את העקרון הקובע שכל סוג של חשיבה מתחולל בתודעת היחיד – וגם אם רעיון מועיל לחברה בת מליוני אנשים או משכנע מיליארדים, במקורו הוא נובע משיפוטו של יחיד אנושי, שהוא היסוד לכל חשיבה אנושית שהיא.