על הבעיה הקאנטיאנית

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 834

 

על הבעיה הקאנטיאנית

או: ידיעת אי הידיעה

תרומתו המפוקפקת של קאנט לעולם החשיבה נחה על הרעיון שקיומם של "הדברים כשלעצמם" אינו ניתן לידיעה – ושכל מה שאנו יודעים הוא רק את ה"תופעות", שהן הביטוי החיצוני של הדברים "עצמם". אך קאנט אינו רואה כי העובדה שהוא אומר שהדברים כשלעצמם אינם ניתנים לידיעה, היא אמירה על טבעם של דברים אלה ומתוך כך - צורה של ידיעתם: כשאתה אומר מה דבר איננו, אתה אומר מה הוא כן.

טעות יסודית של קאנט היא ההנחה שידיעה היא יחס בין שתי מהויות נפרדות – יחס כזה מניח, בשל ההפרדה, עולם חמרי, מה שמלכתחילה אין לו יסוד בהקשר מטפיסי (העובדה שאנו חווים הפרדה ברמת החושים אינה הוכחה לכך שיש הפרדה מבחינה מטפיסית). אין הוכחה פילוסופית לקיום ריק ולכן ההנחה שיש הפרדה – ומכך הפרדה בין יודע לנודע - אינה תופשת. מטפיסית, אין בנמצא הפרדה – וידיעה, כמושג, מייצגת קשר ואיחוד בין יודע ונודע. ידיעה חלקית איננה שוות-ערך לאי ידיעה - וידיעה "מלאה" (מושג לא ברור) איננה הצורה היחידה של ידיעה.

הטעות של קאנט היא בהנחה שהידיעה איננה הכרת התופעות ה"חיצוניות". הוא מפריד בין מה שמופיע לבין המהות, הפרדה שאיננה לגיטימית מבחינה פילוסופית כי אין לה שום משמעות מעשית (שמשמעו אי קיום משמעות שמשמעו אי קיום) – ובנוסף לכך מניח שהתופעה היא "רק" חיצונית, פונה אל החושים - ושהמהות ה"אמיתית" כוללת "פנימיות". בדבריו גלומה שאיפה לידיעה נטולת זהות (כפי שניסחה זאת גם אין ראנד) – ידיעה ללא יודע – והנחה שידיעה מלאה היא כזו שתופשת את כל המהות הנודעת. ברעיון של ידיעה נטולת זהות הוא מכחיש את מושג הידיעה האנושי עצמו ובכך ממוטט כל אפשרות להבנת ידיעה בכלל; אם ידיעה איננה מה שאנו מכירים כידיעה, אז מהי?

למעשה, גונב קאנט את מושג הידיעה עצמו על ידי כך שהוא משכנע אותנו באי-ידיעה; אך אי ידיעה, בכל רמה שהיא, נובעת ממושג הידיעה עצמו. ללא תפישת "ידיעה" לא ניתן לתפוש "אי ידיעה".

לסיכום, ההפרדות השונות בין הדברים כשלעצמם ותופעותיתיהן החיצוניות, בין ידיעה אמיתית לבין ידיעה מזוייפת, בין ה"חוץ" וה"תוך", בין החושים והשכל, אינן תופשות באמת כשמדובר בידיעה. לא רק שאין להן משמעות אמיתית, אלא שהן מאיימות לפגוע ביסוד כל התפישה האנושית כולה – וזה גם מה שהן מצליחות לעשות לאנשים אינטיליגנטיים רבים, שאיתרע מזלם ונתקלו בטיעוני הפרדה אלה. בפעם הבאה שאתה פוגש קנטיאן שאומר לך שכל מה שאנו יודעים הוא רק את ה"תופעות החיצונית", שאל אותו אם את התופעות החיצונית אנחנו יודעים "באמת" או רק את התופעות החיצוניות של התופעות החיצוניות – כי אם איננו יכולים לדעת שום דבר "כשלעצמו" מאין לנו שמה שאנו רואים הוא התופעות "כשלעצמן"?

והערת איור לסיום: האם אין בגישה הקאנטיאנית משום היסוד לסברות שונות הרסניות בחברתנו אנו, כמו, למשל, שאין אנו יכולים לדעת את האמת האמיתית – או שמאחורי תעלולי שודדינו וסוהרינו הפוליטיקאים יש תמיד "דברים כשלעצמם" כלשהם שאיננו יודעים כי אנו, ה"קטנים", מכירים רק את ה"תופעות החיצוניות" – את אלה הבאים לפגוע בנו ואלה הגורמים לנו סבל, אשר אינ האמת ה"אמיתית" אלא רק כיסוייה ושבעצם, סביר להניח שמאחורי "הטעיית החושים" של הסבל, יש בכל מה שקורה תועלת עצומה שאיננו יכולים להבינה כי איננו חודרים לעבי הקורה של "הדברים כשלעצמם"...

גם אם התיאוריה של קאנט לא כיוונה את האדם המודרני לסוג זה של עבדות מחשבתית (ומכך לעבדות מעשית), אין ספק שהיא הכשירה לה את הקרקע. זה המקום להציג את הקשר שעשתה אין ראנד בין התפישה הקאנטיאנית לעריצות הפוליטית. קשר זה בא לידי ביטוי בצורה ישירה בקיומה של מדיניות דיקטטורית שבה חיים זה בצד זה נשלטים ושולטים ששניהם מחזיקים בבורות, כשהראשונים, מבלי להתכוון לכך, מוסרים לידי האחרונים שליטה בחייהם, על יסוד הנחה לא מודעת שאין די בידע שבידם כדי לנהל את חייהם – והאחרונים, לעומת זאת, מנהלים את חייהם של מליונים מתוקף התמדיות מטורפת של בורות, אשר מונעת מהם לדעת אפילו את העובדה שהם אינם יודעים.

ואזכיר, בהקשר זה, את כל אלה שמנהלים את חיינו מבלי שקיבלו לשם כך את רשותנו, אשר בשל המשפט "מי אני ומה אני, שאדע...", אשר תורת קאנט מהווה את מצבת הנצח הפילוסופית שלו, ממשיכים לטפל בנו כאילו הם יודעים ולהצהיר בו בזמן כי הם אינם יודעים; השופט הממוצע, למשל, יגיד בכל שיחה פילוסופית שתתפתח במסיבת רעיו כי "האדם מוגבל בידיעתו", אך לא יראה שום סתירה בקביעה שתיעשה על ידו, אשר תשנה את חייו של אדם אחר מן הקצה אל הקצה. גם אדם חסר מזל זה, מצידו, יראה את עצמו כמי ש"איננו יכול לדעת" – וכך תייצר ההשקפה הקאנטיאנית הרמוניה טראגית בין שני בורים מוצהרים (על ידי עצמם) ותאפשר חברת אוכלי אדם שבה מוסדה אכילת איש את רעהו בצורה פילוסופית.

וכך ימשיכו לא רק השופטים אלא גם הרופאים, המורים, ראשי ועדות השלטון, השרים ורבים רבים אחרים, לעסוק בעניני אנשים אחרים ולתת לאחרים לעסוק בעניניהם כשכולם שותפים בכך שיש דברים במציאות שהם אינם יכולים לדעת בודאות ושלכן הם אינם מתיימרים לדעתם - אלא רק ממשיכים לפעול כאילו הם יודעים הכל בודאות... - ועמנואל קאנט, הפילוסוף הגרמני, אשר הצליח לייצר את הנעילה התודעתית המושלמת הזו, ההופכת בני אנוש אינטיליגנטיים לחברים בארצות האוכלות את יושביהן, בודאי זחוח בקברו ולועג לבני האדם שהיו טפשים עד כדי לקחת ברצינות את הרעיון שיכול אדם להיות בטוח בכך שהוא לעולם לא יכול להיות בטוח – ולהקים חברה שבה מנהלים זה את חיי זה אנשים המצהירים על כך שאינם מסוגלים לנהל דבר...

נתונים נוספים