בין קפיטליזם לסוציאליזם

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 3668

בין קפיטליזם לסוציאליזם

מזה דורות ניטש בחברתנו מאבק בין קפיטליזם לסוציאליזם על השליטה הראויה בתחום הפוליטי-כלכלי, כאשר בין שני המחנות – כמו בין שתי מדינות לוחמות – מתחוללת מלחמת טשטוש גבולות, שבה מנסה כל צד להסיג את גבול רעהו. בהקשר זה מתקשים אנשים להגדיר במדוייק את הגבולות והמאפיינים של שתי השיטות – והדבר יוצר, לעתים, בלבולים גסים שבהם מעורבבות שתיהן. אחד מן הנפוצים שבהם הוא זה שמציג את הכלכלה כמאבק בין עשירים לעניים ומציג, בהקשר זה, את הקפיטליסטים כעשירים ואת הסוציאליסטים כעניים. למותר לציין כי בהקשר זה העשירים הם הרעים המדכאים את העניים, הסובלים מניצולם. אך מדובר בכזב עתיק, המבטא מאבק הסטורי המכוון נגד הקנין האנושי, שמציג את בעל ההון כביטוי של מעמד הרוע היוצר את מעמד העוני.

כמו שקר זה קיימים בחברה עוד שקרים וטעויות רבים המבלבלים את דעת האדם ביחס לכלכלה. טעות נפוצה ביותר היא זו המציגה את הסוציאליזם כמגמה חיובית - והטעות השכיחה ביותר בהבנת הסוציאליזם בחברתנו מעניקה לו דימוי של רגש אנושי – של שיטה המכוונת לטובת פתרון בעיותיו הכלכליות של האדם החלש, הנזקק והנצרך.

כה חזקה היא תדמית זו של הסוציאליזם בעיני האדם של זמננו שהוא מבין את האפשרות השניה, הקפיטליזם, המנוגד לסוציאליזם – כביטוי של אכזריות, קשיחות-לב וחוסר איכפתיות כלפי בעיותיו של האדם על אף שאין היא מבוססת מבחינה עובדתית. עד כדי כך מגיעה הטעייה זו שגם מי שרואה את הקפיטליזם כחיובי מבחינה עקרונית מוצא לנכון לציין כי הקפיטליזם יכול לפעול באופן אכזרי המנוגד למוסר.

אך האמת היא שמבין השתיים רק הקפיטליזם הוא השיטה המוסרית, פשוט מכיוון שרק הוא השיטה החופשית ולכן היא היחידה המתאימה לטבע האדם – וכמו החירות עצמה אין הוא מבטיח בחירה נכונה בהכרח. לעומתו, הסוציאליזם, בגלל שהוא תוצר כפיית המדינה, מוטעה תמיד. את ההבדל העקרוני בין קפיטליזם לסוציאליזם ניתן להפיק מבירור מושגי פשוט: בזמן שקפיטליזם מבוסס מושגית על "קפיטל" (קנין, רכוש או הון) מבוסס הסוציאליזם על "סוציאל" (חברתי, חברה). משמעות הדבר, אם כך, היא שמושג הקפיטליזם מבוסס על כוח קנינו של האדם, הווה אומר על מה שהוא משיג באמצעות כוח הקניה שלו, ואילו הסוציאליזם מבוסס על מודעות חברתית, כלומר על פעולה שמגמתה חברתית.

ממילא ניתן להבין זאת כך: שביסודו של דבר אין בקפיטליזם הנחייה מגמתית כלשהי אלא רק ציון היות הפעולה נעשית בכוחה של קניה, מה שמהווה – במיוחד מנקודת מבט יהודית – הצהרה מציאותית אובייקטיבית על רכישה צודקת (שכן קניה שאיננה צודקת איננה אמיתית ולכן לא מציאותית), מושג הסוציאליזם הוא פעולה שמגמתה טובת החברה.

בפועל, התבססותו של הקפיטליזם על כוחו הקניני של הפרט מחייבת שיתקיים בחברה שמעניקה לבני האדם היחידים חופש לבחור את היישום הראוי של כוחם. לעומת זאת, הגדרת משימה כמו תרומה לחברה על ידי גורמי הכלכלה יכולה להיעשות אך ורק על ידי הפעלה שלטונית שמשגיחה על קיומה של מגמה זו בפועל. מצורת הגדרה זו ניתן להבין את הקשר הניגודי שקיים בין שתי שיטות אלה לחירות פוליטית; הקפיטליזם, האומר שיטה כלכלית שבה הגורם הקובע הוא רק כוח הקניה, משמעו שיטה המותאמת לחירות מלאה. הסוציאליזם, לעומתו, יכול להיות מיושם בחברה רק באמצעות חוק שנקבע – ולכן גם נכפה - על ידי בני אדם מסויימים על אחרים.

בהקשר זה, ממילא, ניתן לומר על הקפיטליזם שהוא מאפשר – כמו החירות המלאה – בחירה בטוב או ברע, בנכון או במוטעה, בעוני או בעושר ולמעשה בכל מה שמתאפשר על ידי בחירתו החופשית של האדם. לפיכך, כמו כל מי שמממש את בחירתו החופשית או מאפשר לאדם לממש אותה, הקפיטליזם הוא בנו של החופש וביטויו מאז ומתמיד. כך, בכל מקום שבו מופיעה הפעולה הכלכלית של האדם, המפעיל את כוחו היצרני, הרוכש לעצמו אפשרות פעולה באמצעות קנייתו, כשהיא עירומה מכל כפיה או התניה זרים, אומר הדבר קפיטליזם – בין אם הדבר מתבטא בעושר או בדלות.

מבחינה זו אפשרי הצדק רק בקפיטליזם כי רק האדם החופשי יכול להפעיל את יכולותיו באופן צודק – אף אם לעתים הוא טועה. לעומת זאת, בשל היותו של הסוציאליזם לקוי בעצם מסגרת הפעולה היסודית שלו – הרי שהוא מוטעה גם אם לעתים הוא מצליח להביא מזון לפיותיהם של רעבים. בהקשר זה כדאי גם לזכור כי אנשי צדק אינם מעוניינים בפתרון בעיותיהם הכלכליות אם הן נעשות באמצעות פשע כמו כפיה ושוד.

כל זה מסתכם בכך שבין הקפיטליזם לסוציאליזם, הקפיטליזם הוא ביטויה במובהק של החירות הפוליטית, שהיא ביטויה של הבחירה החופשית האנושית ולפיכך הקפיטליזם הוא שיטת הפוליטיקה-הכלכלית של החברה החופשית הראויה לאדם.

נתונים נוספים