קנאה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 715
קנאה
בהגדרה כמעט מטפיזית, ניתן לומר כי ההבדל העקרוני בין העשיר לעני הוא שהעשיר חרוץ והעני עצל - וזו הסיבה הראשונית שבגללה ישנא העני את העשיר עוד לפני הוכחת ביזה כלשהי. העצל רואה את החרוץ כמציג לפניו דרך חיים מנוגדת לשלו ולכן קיימת בו התשוקה לדכא את היצרנות בשל היותה מפריעה לעצלותו, לחוסר הפעולה שלו.
היצרנות, במיוחד כשהיא מצליחה, מאיימת על העצלות כל העת כי היא משמיטה מתחת לעצלות את ההצדקה הלכאורה-מוסרית היחידה שלה: טיעון אי ההצלחה המתאימה לתפישת יקום עויין - ובכך מאיימת על קיומה. מה שמפריע במיוחד לעצל חסר העושר והאושר הוא לחיות בצל היצרן העשיר והמאושר, מכיון שהניגוד שביניהם ממחיש כי האושר תלוי בבחירה.
זו גם, כנראה, הסיבה לכך שהשנאה נגד העשירים היא בעלת רובד נפשי מסויים מאד המתבטא בזעם גדול יותר כנגד עשירים שבנו את עצמם ורכשו את עשרם בהקשר חפשי מאשר כנגד אלה שעשרם נובע מירושה, ממשרה ציבורית או, כפי שזה בדרך כלל, מביזה אמיתית. ערך אחרון זה נפוץ במיוחד בעולם הרחב, שבו הוא מתבטא ביחס בני האדם הפשוטים לאנשי אצולה או לבעלי מעמד דומה בארצות עריצות; אלה הם האנשים שהונם מתבסס במפורש על ניצול ולא על ייצור, לעתים במשך דורות רבים.
קנאה יסודית זו או אחרת היא, כנראה, המניע והתשתית שבהם השתמשו ועליהם בנו כוחות רעיוניים כמו הנצרות או הקומוניזם-סוציאליזם, אשר הוקיעו את העשירים על יסוד דתי או פוליטי – וכנראה גם ההסבר לצורה המהירה שבה התפשטו רעיונות אלה שלהם בין בני אדם עלי אדמות. מדובר בניצול השאיפה הלא-מוסרית הנפוצה ביותר: זו שבה מבקש האדם לחיות ללא מאמץ.