האנוכיות שלי איננה הבעיה שלך
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 751
האנוכיות שלי איננה הבעיה שלך
זה, בתמצית, מה שרוב היוצאים נגד מוסר האנוכיות אינם מבינים; הם רואים את האנוכיות כחלק מהצהרת עקרונות פוליטית, כלומר כיחס של אדם אחד אל חברו, ואינם מבינים שהאנוכיות מגדירה מוסריות, ושיסודה הוא אישי ולא חברתי.
בהקשר זה, אחת האגדות הרעות הנפוצות לגבי האנוכיות היא שפעולתו של אדם למען עצמו בהכרח תפגע באחרים. המאמין בכך נמצא מאמין בכך שבני האדם הם, בטבעם, עוינים זה לזה. ולפיכך התרופה הטובה ביותר לריפוי מחלה חשיבתית זו תהיה, כנראה, ההבנה שלא רק שמטבעם בני אדם אינם פוגעים זה בזה אלא שהם מועילים זה לזה.
יש לחזור ולהדגיש בכל הזדמנות נאותה כי האנוכיות הצרופה, המוסרית, היא מה שהמציאות דורשת מהאדם גם כאשר הוא נמצא על אי בודד, כלומר שהמוסריות איננה, ביסזדו של דבר, נושא חברתי אלא אישי. הרי ברור לכל בעל שכל ישר שיש משהו לקוי עם אדם שאיננו פועל למען עצמו. על מה שהפסיכולוג יגיד, בהקשר זה, "לא שפוי" תאמר הפילוסופית אין ראנד "לא מוסרי".
למעשה, אם היו בני האדם מקפידים שלא להעניק לבני אדם את מה שאינם ראויים לו לא היה נוצר מלכתחילה המצב שבו יש בכלל אפשרות שאדם יוכל להתקיים מבלי לשמור את עצמו בחיים על ידי פעולה. בהקשר זה, ה"אני" הוא מושג היסוד של האמירה האנושית בכל תחום – והוא כל כך חיוני עד שהאדם נזקק לו גם כאשר הוא אומר "אני מבקש..."
בתמציתו של דבר, המוסר האנוכי, זה שרואה את ה"אני" כנקודת המוצא והייחוס של כל פעולת אדם למען עצמו היא זיהוי עובדת מציאות שניתן להגדירה גם כך: זה שאינו יודע לומר "אני" אינו יכול לומר - או לחשוב - שום דבר.