דע את עצמך
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 748
דע את עצמך
או: חשיבותה של האנוכיות
חשיבותה של האנוכיות טמונה בכך שבאמצעותה יכול האדם לעמוד מול פגעי החיים ומשאם במיוחד בהקשר של היסק ישיר מתצפיותיו במציאות. ראיית ה"אני" כערך ראשוני וראשי הוא היסוד שממנו יכול היחיד האנושי להקיש את כל שאר הידע שלו הוא נזקק בחייו.
האדם הרואה את עצמו כעולם מלא וכסמכות העליונה ועובדתית רואה את עצמו כיש מוחלט ובלתי ניתן לערעור, הקיים במציאות באופן אובייקטיבי. מי שבונה את עצמו כאדם טוב יכול לראות אז, באמצעות תצפית עצמית, כי: א. יש טוב במציאות ב. הטוב צודק. ג. הטוב מנצח. למעשה את שלושת אלה יכול כל אדם להסיק בוודאות מוחלטת רק על ידי תצפית כנה בחווייתו שלו.
מדוע? כי: א. רק הוא יכול להסיק זאת מתצפית על עצמו. ב.אין במציאות אפשרות אחרת להשגת תוצאה זו. סיכומם של השניים אומר שלמסקנה הסופית לא ניתן להגיע דרך היקשים לוגיים מכיוון שחומר היסוד שעליהם נחה המסקנה הוא סובייקטיבי לחלוטין – ולא במובן היותו לא נכון אלא דווקא במובן זה שנכונותו מוחשית כחוויה עצמית של היחיד ואיננה ניתנת לתצפית על ידי גורם חיצוני.
מעשית, דברים אלה משאירים את אפשרות האושר בידיו של השואף לאושר - ורק בידיו; שום תנאים חיצוניים או עובדות שמחוצה לו אינם מסוגלים לשכנע את האדם בכך. לגבי האדם, חוויותיו האישיות הן העובדות המוצקות ביותר שתתכנה – וגם תוכרנה – אלא אם כן מדובר בחברה לא אגואיסטית ובמיוחד בחברה קולקטיביסטית, חברה בה עסוקים בני האדם לא בראיית עצמם ודאגה מודעת לעצמם אלא בלימוד וראיית החברים האחרים בחברה. אף שגם חבריה של חברה כזו משקיעים הרבה בעצמם (מתוקף טיפולו של כל יחיד בעצמו), הם אינם משוכנעים לעולם דיים בטוב, בכוחו ובצדקתו, כי שכנוע כזה חייב ראיות בלתי אמצעיות; הוא חייב להיות מוכח מעצמו כאכסיומה טרום מושגית.
אך צדקתו וכוחו של הטוב שייכים לרמה הטרום-מושגית. ידיעה זו קיימת באופן יסודי בנשמת האדם ולכן אין היא נזקקת לפירוש העובדות, הנעשה, מאוחר יותר, על ידי החשיבה המודעת. זו הסיבה לכך שליחיד האנושי יש ידיעה יסודית לגבי מה שצודק עוד לפני הגיעו לבגרות מחשבתית. לכן גם יש צורך בכמות גדולה במיוחד של עובדות - בעיקר מתחום הפילוסופיה - כדי לשכנע נפש אנושית שכבר החליטה לכאן או לכאן לגבי הצדק... בדרך כלל, בחברת זמננו, שבה שולט המוסר האלטרואיסטי, מי שעשה טוב לפי קני מידה אלטרואיסטיים איננו יכול להיות בטוח בטוב כמו זה שעשה אותו מטעמים אנוכיים. אך מה שפועל לטובת האנוכיות הוא הרווח המיידי המושג מפעולה אנוכית; האנוכי נהנה מעשיית הטוב וכך יש לו אינדיקציה, בדיקה והוכחה מידיים לקיומו. הוא חווה קודם כל מיידית את הרווח שבצדק מכיוון שהוא עושה אותו למען רווח. כך, מהווה הרווח האישי מעין מנעול בטחון ותעודת ביטוח המבטיחים שלא תתאפשר אפשרות של עשיית טוב לטווח ארוך מבלי שהדבר מביא רווחים.
כך, אנוכי שעשה טוב באופן מודע והרוויח מכך דרך קבע יהיה מוגן מפני הטענה המושמעת תדיר כי הטוב איננו רווחי ולא משתלם או כי להיות טוב משמעו לסבול.
לפילוסופיה התומכת באנוכיות יש חשיבות לגבי יציבותו הנפשית של היחיד המחזיק בה. היחס הישר בין פעולתו של האנוכי לבין החזקתו בפילוסופיה המצדיקה את האנוכיות משמעו יציבות פסיכולוגית, בעוד שהפילוסופיה האלטרואיסטית מצריכה דרך קבע שיכנוע בהצדקת האתיקה שלה, שכן יש פער קבוע בינה לבין דרישות המציאות.
למעשה, דנה האתיקה האלטרואיסטית את מחזיקיה – והדבר אמור לגבי העולם המערבי כולו – לחיים מפוצלים מבחינה מעשית, שבהם יש הבדל וניגוד בין המוסרי למעשי. משמעותם של חיים כאלה היא פגיעה באפשרויות האושר האנושי. מחיי פיצול אלה ההצלה הבטוחה היא האתיקה האנוכית.
בנוסף לכך, אדם טוב, שהוא אנוכי במלוא מובן המלה – בניגוד למקובל בחברה אלטרואיסטית – הוא, לעתים קרובות, המפתח לאיכות חייהם של בני החברה האחרים. טוב אנוכי כזה יוכל לסייע לאחרים נזקקים גם אם הוא לא יראה רווח מיידי בכך, מכיוון שבהיותו מאושר ונהנה מהחיים הוא יוכל להרשות לעצמו להעניק לאחרים אשראי גדול; העשיר יכול להרשות לעצמו לתת אשראי - העני לא.
העשיר יודע כי אין טעם לחפש את הערכים בעניים, כי מצבם הגרוע נוצר מהיעדר ערכים. אך הוא יכול להעניק ערכים מכיוון שיש לו עושר העולה על מה שהוא נזקק לו לצורך מילוי צרכיו הפרטיים – ובנוסף לכך, כשהוא עושה זאת הוא גם יודע שקיימת ההוכחה המלאה, מיד ראשונה, של רווחיה של נדיבות אנושית. האדם האנוכי מגיע לעושר בדרך של יצרנות, ואפייני שיהיה, לצורך זה, איש של "יד ראשונה", כלומר אדם שיצירתו מקורית ובלתי מועתקת. אנשי יד ראשונה הם אלה שיכולים לדעת היטב את העולם כי הם עיקרו של העולם - הם העולם בהווייתם, בהבנתם, בראייתם ובמעשיהם.
לכן הם גם חשובים והכרחיים, לעשיית הטוב, ככאלה שיודעים את טעמם של חיים אנושיים אמיתיים - כלומר: חיי אדם הכוללים חופש לבחור וליצור את הטוב. החופש האנושי של היחיד לעשות כטוב בעיניו הוא מסימניו של האדם היצרן. במקום "אני חושב משמע אני קיים" הוא מצהיר, בצורת קיומו: "אני טוב משמע יש טוב בעולם."