אגואיזם כפעולה לפי הטבע
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 820
אגואיזם כבפעולה לפי הטבע
המציאותיות בוחרת באגואיזם כבשיטת המוסר הנכונה מן הסיבות הבאות: על האדם לבחור בדרך הפעולה המתאימה לטבע - ובמיוחד לטבע המהויות הפועלות בכל מצב. מצבו היסודי של האדם הוא, כמובן, פעולת האדם - מכיוון שהוא ישות חיה והחי נמצא בפעולה.
היותו של האדם בעל חופש בחירה מאפשרת לו להשתמש בה יום יום ורגע רגע. כל החלטה, כל יזמה וכל פעולה שלו הם ביטויי בחירתו המסוימת מבין יותר מאפשרות אחת. כל בחירה אומרת שיש גם אפשרויות נוספות.
אם סוס היה צריך להחליט באיזה חיים לבחור הוא היה נבון אם הוא היה בוחר בחיי סוס. בחירה זו היתה באה לידי ביטוי בהחלטות מפורטות שונות, שהן השלכות מסויימות של עיקרון הבחירה הכללי הזה: עדיף היה לסוס לאכול מזון סוסים, לנצל את פוטנציאל הכוח שלו בדהירה או משיכת משא, לגור בתנאים המתאימים לסוסים ולא באקווריום, למשל ועוד. ברור כי הענין נשמע מגוחך כי הוא נובע מכך שלסוס אין ברירה לגבי סוסיותו – אך זה נכון: הסוס איננו יכול לחיות חיי כלב, דג או עוף. החיים היחידים שהוא יכול ושהוא יחיה, לטוב או לרע, הם חיי סוס.
למעשה, שומה גם על האדם לחיות חיי אדם, אך אלה יכולים להיות שונים ומגוונים; האדם יכול לחיות חיים מסוגים שונים. בהשאלה, האדם הוא בעל חיים שאין לו מלכתחילה סוסיות, דגיות או כל טבע מסוים אחר כזה שמנחה אותו בבחירותיו. הוא איננו יכול להישען על ידע גנטי או על האינסטינקטים שלו שינחוהו בקשר להחלטות המסוימות שיעשה בחייו.
ההחלטה על טבעו של האדם איננה נעשית מחוצה לו, בהתנייה חיצונית טבעית, אלא מתוכו, על ידי מנגנון שיפוט מיוחד, שיש ברשותו כיחיד - וקיומה של בחירה. האדם יכול לבחור יותר מאפשרות פתרון אחת לכל בעיה מסוימת וכך, ההתנייה הפעולתית היחידה של האדם היא מכשיר המצהיר על חוסר התנייתו.
הדבר היחיד שלגביו אין לאדם שום בחירה הוא יכולתו לבחור. האדם אינו יכול לעולם שלא לבחור אלא רק לבחור לא לבחור. אין לו שום בחירה לגבי ענין זה.
מכך נובע שאם נרצה לאפיין את תמצית מהותו של היצור האנושי, נוכל לעשות זאת על ידי האמירה שהאדם, אולי יותר מכל מאפיין אחר, הוא החי הבוחר.
כך, כל החלטה שלו, קטנה כגדולה, ראוי לה שתהיה ביסודה ידיעת עובדה הכרחית זו. מכיוון שהתנאי הראשון לפעולה מוצלחת הוא שתיעשה הפעולה בהתאם לטבעה של המהות הפועלת, עדיף לו, לאדם, לנסות ולזהות מכל האפשרויות שלפניו את זו המתאימה ביותר לטבע האנושי. אם ינסה ליישם אותה הוא יגיע לתוצאות הטובות ביותר.
אהבת הקרוב על פני הרחוק היא ביטוי לנוסחת האנוכיות. ה"איזם" ב"אגואיזם" אומר מגמה, כלומר: התכווננות, קריאת כיוון המגדירה הימצאות על ציר או סולם אשר מתחיל או נגמר בנקודה הראשית שהיא האדם כיחידה, מה שמבוטא במושג "אנוכי".
הערך העליון איננו יחידי ואינו ניתן לניתוק מערכים אחרים. הנסיונות לראות זאת כך הם מוטעים ובמקרה הטוב הם השלכות תמימות של רעיון ההפרדה אשר נושאו אינו מסוגל - בשל המגבלה הלוגית של הנחת היסוד - לתפוש את המציאות כראוי, כלומר כיחידה מרובת היבטים. על כן האדם הממוצע רואה באנוכיות מגמה המשליכה ממנה והלאה של מה שאיננו "אני", מבטלת אותו ויוצאת כנגדו.
תפישה מפוצלת, המקבילה לתפישה אלילית, היא היסוד לראיית האנוכיות כתפיסה שאיננה כוללנית, כזו הרואה הקשר מלא של קיום, אלא כתפישה המציבה רק חלק מן השלם כדבר שיש לקבל כערך, במנותק משאר ערכי האדם.
אגואיזם כבפעולה לפי הטבע
המציאותיות בוחרת באגואיזם כבשיטת המוסר הנכונה מן הסיבות הבאות: על האדם לבחור בדרך הפעולה המתאימה לטבע - ובמיוחד לטבע המהויות הפועלות בכל מצב. מצבו היסודי של האדם הוא, כמובן, פעולת האדם - מכיוון שהוא ישות חיה והחי נמצא בפעולה.
היותו של האדם בעל חופש בחירה מאפשרת לו להשתמש בה יום יום ורגע רגע. כל החלטה, כל יזמה וכל פעולה שלו הם ביטויי בחירתו המסוימת מבין יותר מאפשרות אחת. כל בחירה אומרת שיש גם אפשרויות נוספות.
אם סוס היה צריך להחליט באיזה חיים לבחור הוא היה נבון אם הוא היה בוחר בחיי סוס. בחירה זו היתה באה לידי ביטוי בהחלטות מפורטות שונות, שהן השלכות מסויימות של עיקרון הבחירה הכללי הזה: עדיף היה לסוס לאכול מזון סוסים, לנצל את פוטנציאל הכוח שלו בדהירה או משיכת משא, לגור בתנאים המתאימים לסוסים ולא באקווריום, למשל ועוד. ברור כי הענין נשמע מגוחך כי הוא נובע מכך שלסוס אין ברירה לגבי סוסיותו – אך זה נכון: הסוס איננו יכול לחיות חיי כלב, דג או עוף. החיים היחידים שהוא יכול ושהוא יחיה, לטוב או לרע, הם חיי סוס.
למעשה, שומה גם על האדם לחיות חיי אדם, אך אלה יכולים להיות שונים ומגוונים; האדם יכול לחיות חיים מסוגים שונים. בהשאלה, האדם הוא בעל חיים שאין לו מלכתחילה סוסיות, דגיות או כל טבע מסוים אחר כזה שמנחה אותו בבחירותיו. הוא איננו יכול להישען על ידע גנטי או על האינסטינקטים שלו שינחוהו בקשר להחלטות המסוימות שיעשה בחייו.
ההחלטה על טבעו של האדם איננה נעשית מחוצה לו, בהתנייה חיצונית טבעית, אלא מתוכו, על ידי מנגנון שיפוט מיוחד, שיש ברשותו כיחיד - וקיומה של בחירה. האדם יכול לבחור יותר מאפשרות פתרון אחת לכל בעיה מסוימת וכך, ההתנייה הפעולתית היחידה של האדם היא מכשיר המצהיר על חוסר התנייתו.
הדבר היחיד שלגביו אין לאדם שום בחירה הוא יכולתו לבחור. האדם אינו יכול לעולם שלא לבחור אלא רק לבחור לא לבחור. אין לו שום בחירה לגבי ענין זה.
מכך נובע שאם נרצה לאפיין את תמצית מהותו של היצור האנושי, נוכל לעשות זאת על ידי האמירה שהאדם, אולי יותר מכל מאפיין אחר, הוא החי הבוחר.
כך, כל החלטה שלו, קטנה כגדולה, ראוי לה שתהיה ביסודה ידיעת עובדה הכרחית זו. מכיוון שהתנאי הראשון לפעולה מוצלחת הוא שתיעשה הפעולה בהתאם לטבעה של המהות הפועלת, עדיף לו, לאדם, לנסות ולזהות מכל האפשרויות שלפניו את זו המתאימה ביותר לטבע האנושי. אם ינסה ליישם אותה הוא יגיע לתוצאות הטובות ביותר.
אהבת הקרוב על פני הרחוק היא ביטוי לנוסחת האנוכיות. ה"איזם" ב"אגואיזם" אומר מגמה, כלומר: התכווננות, קריאת כיוון המגדירה הימצאות על ציר או סולם אשר מתחיל או נגמר בנקודה הראשית שהיא האדם כיחידה, מה שמבוטא במושג "אנוכי".
הערך העליון איננו יחידי ואינו ניתן לניתוק מערכים אחרים. הנסיונות לראות זאת כך הם מוטעים ובמקרה הטוב הם השלכות תמימות של רעיון ההפרדה אשר נושאו אינו מסוגל - בשל המגבלה הלוגית של הנחת היסוד - לתפוש את המציאות כראוי, כלומר כיחידה מרובת היבטים. על כן האדם הממוצע רואה באנוכיות מגמה המשליכה ממנה והלאה של מה שאיננו "אני", מבטלת אותו ויוצאת כנגדו.
תפישה מפוצלת, המקבילה לתפישה אלילית, היא היסוד לראיית האנוכיות כתפיסה שאיננה כוללנית, כזו הרואה הקשר מלא של קיום, אלא כתפישה המציבה רק חלק מן השלם כדבר שיש לקבל כערך, במנותק משאר ערכי האדם.